סרטן רקמות החיבור במערכת העיכול

לרוב המחלה אינה מלווה בתסמינים מוקדמים ולכן היא מתגלה בשלב מאוחר יחסית. כאשר התסמינים מופיעים הם כוללים בדרך כלל:

•    כאבי בטן והקאות.

•    דימום.

•    חסימת מעיים.

•    תחושת עייפות.

•    חום.
 

סרטן רקמות החיבור במערכת העיכול נגרם בעקבות שני שינויים גנטיים (מוטציות) בתאים. ברם, הגורם שיוצר את אותם שינויים גנטיים אינו ידוע. תוארו מספר מקרים בספרות בהם אחת המוטציות היתה תורשתית ועברה במשפחה אבל רוב המקרים הידועים הם ספוראדיים.
 

האבחנה כללת בדיקה פיזיקאלית ובדיקות דם (לגילוי אנמיה המצביע על דימום) לצד הדמיות שונות.

צילום רנטגן הוא תמונה דו מידית המאפשרת למקם באופן כללי את האזור שאינו תקין.

בדיקת CT נעזרת בהדמיה ממוחשבת המאפשרת לראות את שלושת המימדים, בעזרת שימוש במספר רב של צילומי רנטגן, וכך לזהות את מיקומו המדויק של הגידול והאם הוא שלח גרורות.

בדיקת MRI משתמשת בהמיה תלת ממדית הנבנית באמצעות גלים מגנטיים (ללא קרינה מייננת) המאפשר לזהות מבנים ברקמות הרכות בצורה טובה יותר מאשר בדיקת הCT.

כאשר מקום הגידול זוהה בוודאות יש צורך בלקיחת דגימה מהגידול (ביופסיה) על מנת לבדוק האם אכן מדובר בגידול מסוג סרטן רקמת החיבור במערכת העיכול ומה השלב ההתפתחותי שלו.
 

ניתוח להסרה הגידול הינו הצעד הראשוני והחשוב ביותר בסרטן רקמת החיבור של מערכת העיכול. הניתוח יכול להתבצע בצורה לפורוסקופית, כך שאין צורך בפתיחה מלאה של הבטן ומסתפקים במספר חתכים בדופן הבטן דרכם מוכנס המכשור הרפואי לביצוע הניתוח. את הגידול יש להסיר בצורה מלאה ולעיתים יש צורך בהסרה של הרקמות הסמוכות על אף שאינם חולות. הניתוח הינו מורכב מאחר וקיים חשש להתדבקויות משניות ולחסימות מעיים בעקבות הניתוח.

לאחר ההסרה הניתוחית יש צורך בטיפול שימנע את חזרת הגידול. הכימותרפיה שיעילה בפגיעה בתאים המתחלקים במהירות (כמו תאי הגידול ותאים אחרים בגוף) אינה הוכיחה יעילות גבוהה במניעת חזרה של המחלה. קיים טיפול המכוון בצורה ישירה יותר לתאים הסרטניים, הטיפול משתמש בחלבון המוטנטי המיוצר על ידי תאי הגידול על מנת לזהות את תאי הגידול ולפגוע בהם. התרופה שבשימוש לצורך זה ה- imatinib הידוע בארץ בשמו המסחרי GLIVEC. התרופה בשימוש במקרים בהם יש קושי לנתח את הגידול בשל גודלו או מיקומו וכן במצבים בהם הגידול חזר שנית לאחר כריתה ראשונית.

ישנם מצבים בהם יש שימוש בקרינה מייננת- רדיואקטיבית- הפוגעת בתאי הגידול אך גם בתאים בריאים. ניתן להשתמש גם בקרינה ממוקדת במהלכה בעזרת מעין מחט המוחדרת אל תוך הגידול מרכזים גלי חום ההורגים את תאי הגידול.

ישנם מחקרים קליניים המתבצעים כל הזמן על מנת למצוא טיפולים טובים יותר לסרטן רקמת החיבור במערכת העיכול.