סדק תחתית השופכה, היפוספדיאס

מדובר במצב מולד, ללא גורם ידוע. השופכה מתפתחת בבנים בשבועות 8-14 להריון. התפתחות הפין והעורלה מושפע מהורמונים רבים אשר חוסר איזון ביניהם עלול לגרום להופעה של סדק בתחתית השופכה. בחלק מהמקרים, מדובר בהפרעה שעוברת במשפחה. יש הטוענים כי יש קשר בין גיל מבוגר של האם לשימוש בהפריית מבחנה (IVF), אולי על רקע חשיפה לרמות פרוגסטרון גבוהות מהרגיל באם. כמו כן, נצפתה שכיחות גבוהה יותר בקרב יהודים ואנשים ממוצא איטלקי.

לרוב, האבחנה מבוצעת על ידי הסתכלות על הפין ומיקום החור. במצבי ביניים, בהם האבחנה אינה פשוטה, ניתן להיעזר בבדיקות אורודינמיות לצורך הגעה לאבחנה מוחלטת.

מלבד הפגם האסתטי, ילדים בעלי סדק בתחתית השופכה אשר אינו מטופל חווים קושי רב יותר להיגמל מחיתולים. בגיל מבוגר, מצב זה עלול לגרום להפרעות בזקפה.

הטיפול הוא לרוב ניתוחי וכרוך במיקום מחדש של פתח השופכה ובמידת הצורך, יישור של גוף הפין.

במהלך הניתוח, האורולוג המנתח משתמש בשתל שמקורו בעורלה או מרירית הפה ליצירת המשך של השופכה עד לקצה הפין. בצורה זו, למעשה מאריכים את השופכה שמסתיימת מוקדם מדי.

הניתוח אורך לרוב שעה וחצי עד שלוש שעות ונעשה בהרדמה כללית. במצבים נדירים של הפרעה מורכבת יותר, יש צורך במספר ניתוחים לבנייה מחדש של השופכה במיקום תקין.

בשלב מוקדם, הניתוח נעשה בגילאים 4-12 חודשים. ככל שהניתוח נעשה בגיל מוקדם יותר, כך החוויה פחות טראומטית לילד, אך במידה והתיקון לא נעשה בגיל זה, ניתן לבצע אותו בכל גיל.

באוכלוסייה המבצעת ברית מילה, חשוב לאבחן את ההפרעה של סדק תחתית השופכה לפני ביצוע ברית המילה, על מנת לאפשר שימוש ברקמת העורלה לצורך התיקון, במידת האפשר.

ברוב המקרים, התיקון מוצלח ביותר ומניב תפקוד מושלם או קרוב לכך, ללא בעיות עתידיות. בחלק קטן מהמקרים נוצרת פיסטולה (חיבור לא תקין) בין איזור הצלקת הניתוחית לחלל השופכה. במצב זה, ישנה דליפה של השתן דרך מספר מקומות במקביל, מצב המחייב ניתוח חוזר.