סרטן רירית הרחם

סרטן רירית הרחם הוא מהגידולים השכיחים ביותר במערכת הרבייה של האישה.
מדי שנה מאובחנות בישראל כ-350 נשים עם מחלה זו. בהשוואה לגידולים סרטניים אחרים זהו גידול שעל פי רוב מאובחן מוקדם, ובשלב כזה שניתן לרפא באופן מלא, בניתוח בלבד. 

המחלה אופיינית לנשים בגיל הבלות (Menopause) ומסתמנת ב-95% מהמקרים בדימום לדני (ואגינלי). 
עובדה זו, הדימום הבלתי שגרתי, היא שמביאה את האישה לבדיקה רפואית ובעקבותיה מתקיים בירור מלא של מקור הדימום. 

הצעד החשוב ביותר באבחון המחלה היא הביופסיה שיש להתקין מתוך חלל הרחם.
ביופסיה זו מותקנת כיום בגישה פשוטה במרפאה בעזרת צינור פלסטי דק המוחדר לרחם ללא הרדמה, ובשאיבה קלה נלקחת דגימת רירית הרחם לבדיקה במיקרוסקופ.
במקרים שבהם מסיבות שונות (כאב, אי-נוחות או התכווצות צוואר הרחם) לא ניתן לבצע את הפעולה במרפאה, יש לבצעה בהרדמה ואז מבוצעת גרידת רחם. 

מכיוון שבעזרת ביופסיה ניתן להגיע לאבחון מדויק ב-98% מהמקרים, ניתן אחר כך לבצע ניתוח לכריתת הרחם השחלות והחצוצרות. אם לא נמצא פיזור של גרורות מחוץ לרחם ושלב המחלה הוגדר כשלב I, הרי שבכך מסתיים הטיפול ותוחלת החיים כמעט שאיננה נפגעת.
לעיתים יש לגידול מאפיינים מיוחדים שהופכים אותו למסוכן יותר ואשר עלול לשלוח גרורות, עובדה המצדיקה גישה מחמירה יותר הן באבחון, הן בניתוח והן בטיפול שלאחר הניתוח.
בחולות עם סיכון מוגבר למחלה גרורתית, המוגדר על סמך הממצאים מבדיקת הביופסיה שפורשו על ידי פתולוג, מבצעים לפני הניתוח הערכה של פיזור המחלה באמצעות בדיקות על-שמע, CT ולעיתים גם MRI. בהמשך, מבצע המנתח ניתוח נרחב יותר שבו פרט לכריתת הרחם, השחלות והחצוצרות, נכרתות קישריות הלימפה האזוריות ורקמות נוספות העלולות להיות נגועות בפיזור גרורתי. 

אם אובחן גידול בשלבים מתקדמים (IV-II), יש צורך בטיפולים נוספים לאחר הניתוח והם יכולים להיות בהקרנה, בכימותרפיה או בהורמונים, בהתאם למאפייני הגידול. 

מספר סוגים מיוחדים של סרטן רירית הרחם ראויים להתייחסות מיוחדת: 

1. גידול המופיע אצל נשים צעירות שמעוניינות עדיין בפריון. על פי רוב מופיע הגידול בגיל זה אצל נשים שלוקות בבעיות במחזור ובהיעדר ביוץ. כתוצאה מבעיה הורמונית זו המוכרת בשם PCOD, מחזור הווסת מופיע ברווחים גדולים של מספר חודשים, וכתוצאה מכך רירית הרחם עוברת שינויים סרטניים. גידולים אלו, שהתפתחו בשל חוסר ביוץ, הם על פי רוב מסוג שפיר יותר, וניתן כיום לטפל במחלה על ידי טיפול בהורמון החסר אצל האישה (פרוגסטרון) בכמויות גדולות, ובעזרת מעקב צמוד להביא להיעלמותו. במרבית המקרים הללו טיפול זה מצליח, הגידול נכרת, ולאחר מכן בעזרת טיפולים הורמוניים שניתנים באופן מסודר ניתן להביא להריון וללידה מוצלחים.
 
2. הגידול השני הראוי להדגשה הוא זה המקשר בין טיפול הורמוני חלופי לנשים בגיל המעבר והבלות, להתפתחות סרטן רירית הרחם. למרות שבשנים האחרונות חלה נסיגה בטיפולים הורמוניים בעקבות החשש המוכר מהשפעות הטיפול על התפתחות סרטן השד, טיפול זה עדיין מקובל ונכון לנשים רבות הלוקות בתופעות גיל המעבר. החשש שהטיפול יגרום להתפתחות סרטן רירית הרחם כמעט מתבטל, אם הטיפול הניתן משלב הן את הורמון האסטרוגן והן את הפרוגסטרון. טיפול מסודר שכזה בשילוב של מעקב רפואי מבטיח שהמחלה לא תתפתח. 
טיפול שכיח ביותר שניתן כיום לחולות סרטן שד הוא הטמוקסיפן. בעבודות מחקר רבות נמצא כי טיפול זה מקטין מאוד את הסיכון להישנות סרטן השד, אולם אצל נשים רבות שטופלו בטמוקסיפן נמצאו שינויים ברירית הרחם ובחלקן אף התפתח גידול סרטני ברירית זו. כיום אנו מודעים לעובדה, כי הסבר והדרכה בתחילת הטיפול שיביאו לכך כי האישה תפנה להערכה ולטיפול בכל מקרה של דימום לדני בלתי סדיר, יסייעו על ידי כך לזיהוי מוקדם ויעיל של תהליך סרטני, וניתן יהיה לטפל בו ביעילות רבה עם תוחלת חיים רגילה. 

3. סוג נדיר יותר של סרטן רירית הרחם המופיע ב-10%-1% מהחולות נקרא בקיצור UPSC. לגידול זה תכונת ממאירות גבוהה ויכולת פיזור גרורתי כבר בשלבי מחלה מוקדמים ביותר.
יש הגורסים כי גידול זה קשור בהתפתחותו לתסמונת התורשתית של סרטן השד והשחלה המשפחתיים. בגידולים אלו גישת הטיפול מחמירה יותר, ועל פי רוב ממליצים על כימותרפיה לאחר כריתת הרחם והשחלות.
לאור הקשר האפשרי של גידול זה לסרטן שד/שחלה משפחתי, יש הממליצים לחולות סרטן שד, ניתוח מונע לכריתת השחלות והחצוצרות, ואף לכרות את הרחם.