תסמונת הכאב האזורית המורכבת

תסמונת נדירה המופיעה בעיקר בגפיים, ואשר מתאפיינת בכאב, אלודיניה, בצקת, ושינויי צבע וטמפרטורה של עור הגף המעורב. מתוארים שלושה שלבים בהתפתחות המחלה: שלב חד, שלב חדיד ולבסוף שלב כרוני - בלתי הפיך עם עיוות הגף, דלדול שרירים ועצמות.

בתסמונת מסוג I, הצורה הנפוצה, ייתכן אירוע של פגיעה קלה בגף במהלך החודש שקדם לתחילת התסמינים. השלב החד מתאפיין בכאב, לרוב בעל אופי שורף, אלודיניה, בצקת, ונטייה של כף היד או כף הרגל המעורבת להיות קרה וכחולה יותר מהגף הבריא. בהמשך, ללא טיפול, היד הופכת להיות חמה יותר, תיתכן הזעת-יתר ושינויים בצמיחת השיער, שינויים על פני העור והציפורניים ולבסוף עיוות אופייני.
האבחנה, היא קלינית בעיקרה ונתמכת בשינויים אופייניים במיפוי עצמות תלת-שלבי, ובשלבים מתקדמים בתמונה רנטגנית אופיינית של אוסטאופורוזיס סביב המיפרקים.
הדרך היחידה לשיפור, היא הנעת הגף. בחולים הנמנעים מלהזיז את הגף החולה בשל הכאב, נוצר מעגל קסמים שמחמיר את המצב במהירות. הטיפול הניתן, הוא שילוב של פיזיותרפיה תוקפנית, בתוספת תרופות לשיכוך כאב וחסמים עצביים, במקביל לטיפול פסיכולוגי, התנהגותי וקוגניטיבי.
הפיזיותרפיה, כוללת איבטול הריגוש (דה-סנסיטיזציה), חימום עמוק, ועיסוי עמוק, המשולבים בתרגילים סבילים, תרגילים בתמיכה ותרגילים פעילים. הטיפול הפסיכולוגי מתרכז בהשגת תובנה של החולה למצבו, לימוד שיטות התמודדות קוגניטיביות, לימוד ביופידבק, שיטות הרפיית שרירים, וטיפול תומך פרטני וקבוצתי. הטיפול התרופתי כולל תכשירים נוגדי דיכאון, משככי כאב נוגדי דלקת, מרחיבי כלי דם, מרפי שרירים ולעיתים גם תרופות היפנוטיות. החסמים העצביים המקובלים הם חסמים של מרכזי עצבים סימפתטיים: דהיינו: Stellate ganglion block לשיכוך כאב ביד, ו-Lumbar sympathetic block לשיכוך כאב ברגל. במידה ולא מושג שיכוך כאב, הכאב מוגדר ככאב ללא קשר עם המערכת הסימפתטית ואז נעזרים בחסמי מקלעות עצבים או עצבים בודדים.

התסמונת מסוג II מציגה הסתמנות קלינית דומה, אך בנוסף יש פגיעה ברורה בעצב אחד או יותר בגף. זו תסמונת המגיבה פחות טוב לכל הטיפולים שהוזכרו. באותם מצבים שהטיפול השמרני או השמרני למחצה נכשל, יש מקום לניסיון גרייה חשמלית של חוט השדרה.

ד"ר אורית דולברג