דלקת פנים הלב

אנדוקרדיטיס | Endocarditis

המומחים של Infomed מסבירים:

דלקת פנים הלב היא מחלה שכיחה יחסית עם פוטנציאל להיות קטלנית אם אין מטפלים בה, אך אם היא מאובחנת בזמן, ניתן על ידי טיפול מתאים להביא לריפוי מלא.

הלב מורכב ברובו משריר שמוקף משני צידיו במעטפות. המעטפת החיצונית היא רקמת חיבור המכונה כפורת הלב או פריקרד (Pericard), ובחלק הפנימי, כלומר החלק הנמצא בכיוון חללי הלב, הקרום הוא רקמה של תאי ציפוי או אפיתל (Epithel) ומכונה אנדוקרד (Endocard).

כל דלקת, ללא קשר למקום הימצאה ואף לא לגורם שבגינו היא התפתחה, שמה מסתיים בסיומת itis (בלטינית), ולכן דלקת של האנדוקרד, מכונה "אנדוקרדיטיס" (Endocarditis).

מרביתן של הדלקות באנדוקרד נגרמות על ידי חיידקים. אולם, יש לזכור, שלא רק חיידקים יכולים לגרום לדלקת מסוג זה. אנדוקרדיטיס עלולה להיגרם, אם כי לעיתים רחוקות, על ידי גורמים אחרים, כמו תהליכים אימונולוגיים (תגובה של מערכת החיסון), על ידי פטריות, או על ידי תהליכים ממאירים. לפיכך, הסיווג המקובל של אנדוקרדיטיס הוא לדלקת מחיידקים שהיא כאמור המחלה השכיחה (Bacterial endocarditis), ולתהליכי דלקת שאינם מחיידקים (Non-bacterial endocarditis), קטגוריה הכוללת את כל שאר התהליכים.

אנדוקרדיטיס (מחיידקים) מתפתח במרבית המקרים אצל חולים בעלי פגם מבני באחד המסתמים (Valve) או יותר, בחלל הלב. המסתמים, כמו כל הרקמה של פנים הלב, מצופים ברקמת האפיתל. כאשר מבנה המסתם תקין, זרימת הדם על פניו "חלקה" ולא נוצרות מערבולות. אולם, כאשר המסתם פגום מסיבה כלשהי, כמו לדוגמה, מום לב מלידה שפוגע במבנה התקין של המסתם, או כל בעיה אחרת הפוגמת במשטח המסתם, זרימת הדם על פני המסתם אינה סדירה, ונוצרות מערבולות קטנות. כתוצאה ממערבולות אלה עלולים החיידקים המצויים בזרם הדם לשהות על פני המסתם פרק זמן ארוך מן הרגיל, "להתיישב" ולהתחיל את התהליך הדלקתי.

חיידקים מצויים בזרם הדם באורח שכיח, והתופעה המתוארת לעיל עלולה להתרחש גם אצל אנשים בריאים לאחר הליכים רפואיים שבמהלכם מוחדרים החיידקים לזרם הדם. הליכים כמו טיפולי שיניים, החדרה של אמצעי דימות למערכת העיכול (כמו קולונוסקופיה), וטיפולים גינקולוגיים. מרביתם המכרעת של מקרים אלה מסתיימים ללא כל פגע משום שמערכת החיסון מתמודדת בקלות יחסית עם הכמות הקטנה של חיידקים החודרים לזרם הדם. לעומת זאת, כאשר יש בעיה מבנית באחד המסתמים התהליך הדלקתי בלתי נמנע.

ד"ר אבי הסנר

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

דלקת פנים הלב תסמינים
התסמינים והסימנים הקליניים של אנדוקרדיטיס אינם ייחודיים למחלה זו, ומבטאים למעשה את תגובת הגוף לתהליך דלקתי כרוני. החולה מתלונן בדרך כלל על תסמינים שונים שאינם קשורים לכאורה כמו עייפות, סחרחורת, דופק בלתי סדיר לעיתים, קוצר נשימה, ולעיתים כאשר התהליך ארוך - ירידה במשקל. במקרים החדים יופיעו סימנים ותסמינים הקשורים לפגיעה במערכת העצבים המרכזית.
סיבות וגורמי סיכון
אבחון ובדיקות
לעיתים קרובות מאובחנת בבדיקת הלב איוושה חדשה. הסיבה להופעתה של איוושה היא הרס של רקמת המסתם. כאשר החיידקים גורמים לדלקת על פני המסתם, נגרם הרס של רקמת המסתם ותפקודו נפגע. תהליך זה מביא לאי-ספיקה של המסתם המתבטא באיוושה חדשה, או בשינוי אופיה של איוושה שהיתה ידועה.

בנוסף, ייתכן שתחול הגדלה של הטחול כביטוי לתגובה של מערכת החיסון לתהליך הדלקתי הכרוני. במקרים חדים החולה עלול לפתח אי-ספיקה של הלב בגלל הכשל בתפקוד המסתמים, וכן הוא עלול ללקות בתופעות של פגיעה במערכת העצבים המרכזית. הפגיעה במערכת העצבים עלולה להיות קשה במיוחד וסיבתה תסחיף (אמבוליה) מזוהם. תסחיפים כאלה, מקורם במסתם הלב בצידו השמאלי של הלב. זרימת הדם מן הצד השמאלי של הלב מגיעה לכל חלקי הגוף דרך אב העורקים (אאורטה). צבר של חיידקים ש"התיישב" על המסתם שבצידו השמאלי של הלב, עלול להתנתק ולנדוד עם זרם הדם לכל מקום בגוף. אם הוא מגיע למוח, עלולה להיווצר שם מורסה שתתפשט ותהרוס את רקמת המוח החיונית, ותפריע בשל כך לתפקודו התקין של המוח. מורסה כזו עלולה להתפתח גם בכליות ולמעשה בכל איבר אחר, לפיכך, התסמינים שנמצאו בבדיקה מצביעים על המקום שאליו נדדו החיידקים וגרמו לזיהום של האיבר.

הממצאים השכיחים שישנם בבדיקות מעבדה במחלה זו הם אנמיה בדרגת חומרה בינונית, שקיעת דם מוחשת כביטוי לתהליך הדלקתי, ופגיעות ספציפיות בהתאם לאיבר המטרה שנפגע על ידי התהליך.

האבחון נקבע על פי רמת חשד גבוהה שצריכה לכלול דיווח על הליך מקדים כמו טיפול שיניים, בדיקה גינקולוגית או בדיקה של מערכת העיכול. הצירוף של סיפור מתאים וממצאים של בדיקה גופנית, צריך לכוון את הרופא להתקין תרביות דם. אם התרביות מצמיחות חיידקים ואמצעי הדימות משקפים פגם במסתם, מאששים את האבחנה.
טיפולים ותרופות
הטיפול בדלקת פנים הלב נעשה באנטיביוטיקה לתקופה ממושכת, ולעיתים קרובות, אם האבחון נקבע מספיק מוקדם, ניתן להביא על ידי כך לריפוי מלא. לעומת זאת, השתהות באבחון, אם בשל פנייה מאוחרת של החולה אל הרופא, ואם משום שרמת החשד לא היתה מספיק גבוהה, עלולה להסתיים בנזק בלתי הפיך לרקמות באיברים כמו לב (הרס המסתם), מוח או כליות, ובמקרים חמורים עלול חוסר טיפול במועדו להסתיים במות החולה.

המומחים שלנו לקרדיולוגיה

רפואה אסתטית

ד"ר נטליה קובלוב - Ikon Esthetics

קראו עליי עוד

עיניים

ד"ר איתן ראט

5.0

( 11 חוות דעת )

"הרופא היה מקצועי, רגיש למצב ועם תקשורת נוחה"

קראו עליי עוד

נוירולוגיה

ד"ר ורד ליבנה

5.0

( 7 חוות דעת )

"לדר' ליבנה הגענו בהמלצת רופא המשפחה לאחר שהיה בהרצאה של דר' ליבנה לרופאים בקהילה. הרופאה הקדישה לי ולביתי (בת 18) את כל הזמן הנחוץ (כמעט שעה), בדקה את כל המסמכים שהבאנו עוד בזמן הביקור, הפנתה את ביתי לעוד בדיקה נוספת - מבחן MOXO (לא כלול בסל) ונתנה לנו את המייל הפרטי שנשלח לה את תוצאות הבדיקה בשביל שתפענח אותה. עוד אציין שבהמשך גם קיבלנו הקלות למבחן הפסיכומטרי. אני רוצה להודות לדר' ליבנה וממליץ עליה בחום."

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו לקרדיולוגיה>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: האם ניתן להפסיק נטילת אנטיביוטיקה כאשר יש שיפור במצב ? האם נכונה עדיין הגישה לפיה יש לקחת את כל כמות האנטיביוטיקה שנרשמה ע"י הרופא או שמא אפשר להפסיק את נטילת התרופה כאשר יש שיפור משמעותי במצב?
תשובה: גישה זו נכונה היום כמו תמיד. כמובן, שיש מחלות בהן גישה זו חיונית במיוחד. לדוגמה, דלקת של השקדים הנגרמת על ידי חיידק הסטרפטוקוק חייבת להיות מטופלת 10 ימים, אחרת הסיכון לדלקת כליות או דלקת פרקים עולה. גם בזיהומים קשים כמו זיהום של העצמות או זיהום פנים הלב חייבים לטפל במשך כל מכסת הימים שרשם הרופא (בטיפול באנטיביוטיקה תוך ורידית או באנטיביוטיקה דרך הפה) על מנת למנוע את הישנות המחלה. יש מחלות כמו דלקת ריאות או זיהום בדרכי השתן שלא ברור כמה זמן צריך לטפל בהן באמצעות אנטיביוטיקה, אך מומלץ לסיים את כל הטיפול כפי שנרשם על ידי הרופא. [25/03/2001]
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: בני בן השנתיים וחצי סובל זה כחודשיים מחום, לסירוגין, בערך יום כן יום לא. כאשר יש חום, מגיע עד 39 מעלות. לפעמים אנו מורידים אותו עם נורופן ולעיתים לא, תלוי בהתנהגותו. בכל מקרה החום חולף לו, הילד מתנהג כרגיל, ושוב חוזר חלילה לאחר יום-יומיים. בבדיקות ד
תשובה: כרוניקת החום הממושך שאתה מתאר, יכולה להתאים למצב רפואי (על אף שלא ברור לי אם כל פעם אתם ממש מודדים חום ואם אכן החום רצוף) שנקרא "חום ממקור לא ידוע" (Fever of Unknown Origin או FUO), שהגדרתו היא חום משך שבועיים ומעלה, ללא מקור ברור בהיסטוריה הרפואית, בבדיקה הגופנית או בבדיקות מעבדה שגרתיות. ישנם גורמים רבים ל-FUO, אך בילדים הסיבות העיקריות הן: זיהומים - חיידקיים: אבצס בשן, אנדוקרדיטיס (דלקת של אחת משכבות הלב) ועוד; ויראליים: EBV (מחלת הנשיקה), CMV; וגם פטריות וטפילים, אך אלה פחות שכיחים.
מחלות קולגן - מגוון מחלות מפרקים ומחלות אוטואימוניות. גידולים שונות - FMF (מחלה המופיעה בדרך כלל באנשים ממוצא עיראקי הם היסטוריה משפחתית), תסמונות אחרת הכוללת חום תקופתי עם אפתות בפה ודלקות גרון וכו'. ישנם עוד גורמים רבים, אלה שציינתי היו רק על קצה המזלג. בירורית של FUO, כולל בראש ובראשונה תשאול יסודי לגבי תבנית החום, תיעוד ברור שלו, בדיקה לגבי חשיפה לחיות, סיפור משפחתי, נסיעה לחו"ל וכו'. בהמשך עורכים בדיקה גופנית יסודית. בבדיקות המעבדה צריך לכלול לפחות ספירת דם, בדיקת שתן כללית ותרבית, שקיעת דם, אימונוגלובולינים (לשלול חסר חיסוני אשר מועיד את הילד לזיהומים חוזרים), בדיקות סרולוגיות ל EBV, CMV, סלמונלה וברוצלה. משטח גרון. מיפוי עצמות יזהה דלקת של העצם. במקרה שאתה מתאר, עם ה ASLO הגבוה (אנטיסטרפטוליזין), בלי קשר לחיוניות זריקת הפניצילין שהילד קיבל, יש לדעתי לשלול אנדוקרדיטיס (דלקת מסתמי הלב והשכבה הפנימית של הלב) משום ש ASLO גבוה יכול להעיד על זיהום סטרפטוקוקלי פעיל, חוזר או כרוני (כלומר להעיד על זיהום עבר בסטרפטוקוק גם אם כעת משטח הגרון שלילי), זיהום אשר בכל צורה יכול לגרום למחלת מפרקים ולדלקת לב ראומטית, הכוללת גם אנדוקרדיטיס, היכול להתבטא רק בחום ממושך שסיבתו אינה ניכרת. על מנת לשלול מעורבות של תופעה כזאת, יש לבצע אקו לב ולשלוח תרביות דם חוזרות. אותו זיהום סטרפטוקוקלי יכול לגרום לדלקת מפרקים, שגם היא סיבה אפשרית לחום, ויכולה להישלל במיפוי עצמות. עצתי לכם היא לפנות לרופא המטפל בבקשה לשלול קודם כל את הכיוון של אנדוקרדיטיס, אשר מצריך טיפול אנטיביוטי ממושך. אם נשלל כיוון זה, תוכלו להמשיך בייעוץ אצל מומחה למחלות זיהומיות בילדים, אשר ינחה אתכם לגבי המשך ניהול הבירור. בכל מקרה, חום ממושך כל כך, לדעתי, מצריך בירור ולו ברמה הבסיסית שתיארתי, ובמקרה שלכם, צריך לכלול גם אקו לב. בהצלחה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: מדוע טיפולי שיניים וניתוח לשתלים דנטלים יכולים לגרום לזיהום בחללי הלב או המסתמים הלבביים?
תשובה:
זיהומים של חללי הלב והמסתמים הינם סיבוך נדיר יחסית של טיפולי שיניים וניתוחי פה בכלל, ובעיקרם שתלים דנטלים. הסיבה לכך היא חדירת חיידקים מזהמים אל זרם הדם, עקב ריבויים בחלל הפה, בעיקר בזמן טיפולים והסרת הפלאק החיידקי במהלך הניתוח. אצל אנשים בריאים אין סכנה משמעותית לפתח זיהום מסוג זה, אולם אנשים המצויים בקבוצות הסיכון: כגון בעלי מסתם לבבי מלאכותי, מומי לב מולדים, מושתלי לב או מדוכאי חיסון, החיידקים הנשטפים בזרם הדם מתיישבים על המסתם וגורמים ליצירת רובד חיידקי חדש, הגורם לזיהום- אנדוקרדיטיס. בשל כך ישנה חשיבות עליונה למתן כל האינפורמציה הרפואית לרופא השיניים לפני תחילת הטיפול. אצל מטופלים אלו ננקטות פעולות מניעה לפני טיפולי שיניים וניתוחים בפרט, הכוללות טיפול אנטיביוטי חד פעמי דרך הפה.
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: מדוע למטופלים מסוימים מומלצת נטילת אנטיביוטיקה לפני עקירת שן?
תשובה:
לפני עקירת שן רגילה או כירורגית, מומלצת נטילת אנטיביוטיקה למטופלים הנמצאים בקבוצות סיכון לפתח זיהומים סיסטמיים בזרם הדם או במסתמי הלב (אנדוקרדיטיס), בעיקר מטופלים מדוכאי חיסון, מושתלי לב, בעלי מומי לב מולדים, או בעלי מסתם לבבי מלאכותי. דלקת במסתמי הלב הינו סיבוך נדיר יחסית של טיפולי שיניים וניתוחי פה בכלל. הסיבה נעוצה בכך שבפעולות מסוג זה ישנו ניקוי של השן מהרובד החיידקי, אשר נשטף ברובו לחלל הפה. בעת העקירה, עצם הטראומה המקומית לרקמת השן והחניכיים, גורמת לפיזור חיידקי. מרבית החיידקים מנוטרלים במערכת העיכול אולם מיעוט עלול להיספג אל זרם הדם (שכן חלל הפה עתיר בכלי דם קטנים). נוכחות חיידקים בזרם הדם נקראת בקטרמיה, ולרוב אינה גורמת לזיהום או מחלה. לעיתים נדירות, בייחוד אצל אנשים בקבוצת הסיכון, החיידקים הנשטפים בזרם הדם מתיישבים על המסתם וגורמים ליצירת רובד חיידקי חדש, הגורם לזיהום. פעולת המניעה כוללת טיפול אנטיביוטי חד פעמי דרך הפה.
לפתיחה בעמוד חדש >