מחלות אגירה ליזוזומיות

מחלות אגירה ליזוזומיות כוללות קבוצה של כ-40 מחלות תורשתיות שונות העוברות כולן בהורשה רצסיבית, שתיים בתאחיזה לכרומוזום X, וכל השאר, הן מחלות אוטוזומיות. המושג מחלות אגירה ליזוזומיות, הוטבע על ידי החוקרים הבלגיים Van Hoof and Hers באמצע שנות ה-60. הליזוזומים, הם מבנים מיוחדים בתאים שבהם חל פירוק חומרים מורכבים, כגון חלבונים, רב-סוכרים ושומנים מורכבים לתת-היחידות המרכיבות אותם. במחלות אלו, חלה אגירה בליזוזומים, בדרך כלל של חומר מסוים, או קבוצת חומרים בעלת אופי כימי משותף. על פי רוב, האגירה, היא של חומרים מורכבים עקב פגם בפירוק אותם חומרים בליזוזומים. כתוצאה מפגם זה, תוכן הליזוזומים מתמלא והולך בחומרי האגירה שאינם מתפרקים ולכן אינם יכולים לצאת מהליזוזומים. כל תוכן התא מתמלא במצב זה בליזוזומים המוגדלים. מלאי חומרי האגירה ותופעה זו גורמים למחלות השונות. במספר מחלות בקבוצה זו, האגירה הליזוזומית היא של תת-יחידות קטנות ונובעת מפגם בהובלת תת-היחידות מהליזוזום החוצה לאחר פירוק חומרים מורכבים בליזוזום לתת-יחידות.
סיווג המחלות הליזוזומיות מבוסס בעיקרו על פי אופי ומהות החומר(ים) הנאגר(ים) בליזוזומים של החולים. מוכרות תשע תת-קבוצות שונות בקבוצת מחלות זו, המאופיינות כל אחת על פי מבנה חומרי האגירה או המנגנון הבסיסי הגורם להצטברות בליזוזום. לדוגמה, המוקופוליסכרידוזות, שהיא תת-קבוצה, שבה חלה אגירה של סוכרים מורכבים מסוימים, או הליפידוזות, שהיא תת-קבוצה בה חלה אגירת שומנים מורכבים שונים. בכל תת-קבוצה כזו, מוכרות מספר מחלות שונות, והגדרת מחלות שונות מבטאת פגיעה בגנים שונים ולא מתייחסת לצורות אלליות (פגיעות באותו גן), מסוג הצורה החדה לעומת צורה קלה יותר.
מחלות אלו מאובחנות על ידי קביעת רמת פעילות האנזים החסר בכל מחלה ו/או קביעת המוטציות בגן הרלוונטי הגורם למחלה.
חלק ממחלות אלו מצויות בשכיחות גבוהה יחסית בקבוצות אתניות שונות בעולם (לדוגמה, מחלות טאי-זקס וגושה, בין יהודים אשכנזים). במצבים אלו, למטרות מניעה, מוצעות בדיקות סקר לזיהוי נשאים באוכלוסייה הרחבה ואיתור משפחות בסיכון לפני הולדת הילד החולה הראשון.

ד"ר גדעון בך