סרטן הכבד (Liver Cancer)

סרטן הכבד (Liver Cancer)

5 דקות קריאה

כללי
סיבות וגורמי סיכון
אבחון ובדיקות
טיפולים ותרופות
שאלות ותשובות
מאמרים

הכבד אחראי על סינון מתמיד של הדם הזורם בגוף, הוא הופך חומרים מזינים ותרופות שנספגים ממערכת העיכול, לחומרים כימיים מוכנים לשימוש. לכבד יש תפקידים חשובים נוספים, ביניהם סילוק רעלים וחומרים כימיים אחרים מהדם והפיכתם להפרשות. דרך הכבד עובר כל הדם הזורם בגוף, לכן הוא נגיש מאד לתאי סרטן שזורמים בדם.

כבד יכול להיפגע מסרטן ראשוני, המתפתח בו עצמו, או מסרטן שמתפתח במקומות אחרים בגוף ואז מתפשט אל הכבד. ברוב המקרים סרטן הכבד הוא משני או גרורתי, כלומר מקורו של הגידול הממאיר נמצא במקום אחר בגוף.

ברחבי העולם, סרטן ראשוני בכבד תוקף גברים פי שניים מאשר נשים, זהו הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים, הוא תוקף בעיקר אנשים מעל גיל 50.

כבד מורכב ממספר סוגים של תאים, לכן יש מספר סוגים של גידולים שיכולים להתפתח בו. חלק מהגידולים שפירים וחלקם גידולים סרטניים, שעלולים להתפשט גם אל מקומות אחרים בגוף (לשלוח גרורות). הגידולים השונים מתפתחים מסיבות שונות ומטופלים בשיטות שונות. סיכויי ההחלמה תלויים בסוג הגידול.

גידולי כבד השפירים הנפוצים ביותר הם:

·          המנגיומה
·          אדנומה של הכבד
·          תהליך פוקאלי דמוי גידול
·          ציסטה
·          לימפומה
·          פיברומה
·          ליומיומה

הטיפול בגידולים אלו שונה מהטיפול בגידולים סרטניים. לעתים, כאשר הם גורמים כאב או דימום, יש צורך להסירם באמצעות ניתוח.

סוגי סרטן הכבד הם:

· הפטוצלולר קרצינומה (HHC).
· סרטן בדרכי המרה (מקורו של סרטן זה בצינור המרה, והוא לא ידון במאמר זה).

סיבות וגורמי סיכון

סרטן כבד ראשוני (הפטוצלולר קרצינומה) נוטה לתקוף אנשים שיש להם מומים מולדים בכבד, אנשים שמפריזים בשתיית אלכוהול, או אנשים הלוקים בזיהום כרוני, הנובע ממחלות כמו צהבת מסוג B ו- C, המוכרומטוזיס (כאשר יש יותר מידי ברזל בכבד) וכן שחמת הכבד (צירוזיס).

יותר מ- 50% מהאנשים שאובחן אצלם סרטן כבד ראשוני, לוקים גם בשחמת הכבד (צלקת בכבד, שנגרמת לעתים קרובות כתוצאה משתיה מופרזת של אלכוהול, מצהבת B ו- C ומהמוכרומטוזיס, מחלות שעלולות לגרום לנזק בלתי הפיך ולאי ספיקת כבד).

אנשים שסובלים מהמחלה הגנטית המוכרומטוזיס, שמתבטאת בכמויות גדולות מידי של ברזל, נמצאים בסיכון גבוה אף יותר.

חומרים מסרטנים רבים עלולים לגרום להתפתחות של סרטן כבד ראשוני, ביניהם קוטלי עשבים מסוימים וכימיקלים כמו ויניל כלוריד וזרניך. עישון, במיוחד כאשר הוא מלווה בשתייה מופרזת של משקאות אלכוהוליים, מגביר את הסיכון להתפתחות המחלה. אלפא טוקסין - רעלן מסרטן, שמיוצר על ידי סוג מסוים של עובש, יכול אף הוא לגרום להתפתחות המחלה. אלפטוקסינים נמצאים לעתים בחיטה, בבוטנים, באורז, בתירס ובפולי סויה.

גורמי סיכון נוספים:

·          מין החולה.
·          משקל.
·          שימוש בסטרואידים אנבוליים(סטרואידים לבניית הגוף).
·          היסטוריה של סוכרת.
·          מחלות מטבוליות תורשתיות.

אבחון ובדיקות

לא מקובל לבצע באופן גורף, שיקוף לגילוי מוקדם של סרטן הכבד ראשוני, אולם ניתן לשקול ביצוע שיקוף לאנשים שנמצאים בסיכון גבוה. יחד עם זאת המחקרים לא הצליחו לקבוע האם השיקוף יעיל עבור כל החולים. על מנת לאבחן סרטן כבד, יש לשלול תחילה את קיומן של מחלות אחרות, בעלות תסמינים זהים.

אנשים בסיכון גבוה הם אלכוהוליסטים ואנשים הלוקים בצהבת כרונית.

בדיקות נוספות:

בדיקות דם שמודדות את סמני הגידול (מרקרים) –חומרים שרמתם בדם עולה כאשר אדם לוקה במחלת סרטן הכבד עשויות לסייע בקביעת אבחנה. סרטן הכבד מפריש חומר בשם אלפא פטופרוטאין (AFP), שקיים בדרך כלל אצל עוברים ונעלם בזמן הלידה.

בדיקת אולטרסאונד היא הבדיקה הראשונה שמבצעים בדרך כלל, משום שבאמצעותה ניתן לגלות גידולים בגודל 1 ס"מ. סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) והדמיה בתהודה מגנטית ((MRI עשויות לגלות גידולים קיימים ולסייע בדירוגם, אולם לעתים קרובות הן נותנות תוצאות חיוביות שגויות. ביופסיה היא הבדיקה היחידה שיכולה להבדיל בין גידול שפיר לגידול ממאיר.

לפרוסקופיה היא בדיקה יעילה לגילוי גידולים קטנים, קביעת ההיקף של שחמת הכבד, או לקיחת דגימה לצורך ביופסיה ועוד. לפרוסקופיה או ביצוע סריקה על-קולית (סריקה באולטרסאונד) במהלך ניתוח.

קראו עוד: בדיקות דם - תפקודי כבד; פענוח בדיקות מעבדה של תפקודי כבד

טיפולים ותרופות

כל הסוגים של סרטן הכבד קשים לריפוי. סרטן ראשוני בכבד, לעתים רחוקות מתגלה בשלב מוקדם- השלב בו הסיכויים לטפל בו הם הטובים ביותר. גם בסרטן משני בכבד, או בגרורות של סרטן אחר שהתפשטו אל הכבד קשה לטפל, משום שאז מדובר סרטן שכבר התפשט.

הרשתות הסבוכות של כלי דם ודרכי מרה בכבד מקשות אף הן על ביצוע הניתוח. רוב הטיפולים מתמקדים בשיפור ההרגשה של המטופל ובניסיון להאריך את חייו.

חולים שהתגלו אצלם גידולים בשלבים התחלתיים, אותם ניתן להסיר באמצעות ניתוח, הם בעלי הסיכויים הטובים ביותר להחלים. למרבה הצער, ברוב המקרים של סרטן כבד לא ניתן לבצע ניתוח, אם משום שהסרטן נמצא כבר בשלב מתקדם מידי, או משום שהכבד חולה מידי ולא יעמוד בניתוח.

במקרים מסוימים ניתן להקטין את הגידולים באמצעות טיפול כימותרפי, ולהביא אותם למצב שיאפשר הסרתם באמצעות ניתוח.

את אותו תהליך ניתן לעיתים לבצע באמצעות אתנול במקום בכימותרפיה. אין הוכחות לכך שכימותרפיה לאחר ניתוח מעלה את סיכויי ההישרדות של החולה. חולים שהטיפול בהם הצליח והמחלה נמצאת בהפוגה, צריכים להיות במעקב צמוד, על מנת לוודא שהמחלה אינה מתחדשת.

קריותרפיה – טיפול באמצעות הקפאת הגידול, וצריבה באמצעות אנרגיית גלי רדיו (RFA) לצורך השמדת הגידול, הן שיטות שיכולות לשמש במקרים מסוימים של סרטן כבד.

טיפולי הקרנות ניתן לבצע בדרכים רבות, אולם יש להם מגבלות, משום שסבילות הכבד להקרנות היא נמוכה. כאשר משתמשים בהקרנות, עושים זאת כדי להקל על תסמינים מחוץ לכבד, או על מנת להקל על כאב בכבד, על ידי כיווץ הגידול. בטיפול באמצעות תסחוף (אמבוליזציה), עושים שימוש בכימותרפיה או בהקרנה, על מנת לעצור את אספקת הדם אל הגידול. בשיטה זו ניתן להשתמש גם לצורך טיפול בגידולים גדולים יותר.

השתלת כבד היא אופציה עבור חולים שיש להם סרטן הכבד וגם שחמת הכבד. זהו הליך שיש בו סיכון רב, אך גם סיכויים לריפוי.

סרטן כבד מתקדם כולל יותר טיפול טוב אחד. בעזרת כימותרפיה והקרנות במינון נמוך, ניתן לעתים לעצור את התפשטות הסרטן ולהקל על הכאבים, אך יחד עם זאת, התועלת של הטיפולים הללו בסרטן מסוג זה היא קטנה.

רוב החולים מקבלים משככי כאבים חזקים בשילוב עם תרופות להקלה על בחילות ונפיחות, או לשיפור התיאבון. התרופה בסוראפניב (נקסאוואר) היא הראשונה שמשיגה שיפור ניכר במצבם הכללי של חולים הלוקים בסרטן מתקדם בכבד, ולא ניתן לטפל בהם באמצעות כימותרפיה.

אנשים הלוקים בסרטן מתקדם בכבד יכולים לבחור להצטרף למחקרים קליניים שבודקים שיטות טיפול חדשות. מחקרים אלו כוללים הקפאת תאי הגידול לצורך השמדתם, שימוש בסוכנים ביולוגיים כמו אינטרפרון או אינטרלוקין-2 במטרה לעודד את המערכת החיסונית לתקוף סרטן כבד באופן נמרץ יותר, ושליחת סוכנים קטלניים ישירות אל התאים הסרטניים, תוך שימוש בחלבונים סינטטיים, שנועדו להשמיד גידולים ספציפיים.

נושאים מרכזיים

רופאים בתחום

ד"ר אלכס אלטס עור ומין

קראו עליי

ד"ר מנדי גרוס יישור שיניים ולסתות (אורתודונטיה)

קראו עליי

פרופ' דוד ירניצקי רפואת כאב

קראו עליי

הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד

אני מאשר קבלת דיוורים ותכנים פרסומיים מהאתר

שאלות ותשובות

האם במשך השנים שיש שחמת הכבד יכול להתפתח גידול ממאיר בעקבות השחמת? האם יש אפשרות להשתלת כבד לאדם שהכבד שלו נגוע בשחמת?
לגבי הסיכון לפתח גידול ממאיר בחולי שחמת כבד: חולים בשחמת כבד הם אכן בסיכון גבוה יותר לפתח גידול ממאיר (קרצינומה) בכבד. סטטיסטית, הסיכון הוא כ- 3% לשנה. חולים במרבית הסוגים של הפטיטיס כרונית הם לא בסיכון יתר לפתח גידול ממאיר עד שמתפתחת השחמת. יוצאי דופן הם חולים בהפטיטיס ויראלית מסוג B , שיכולים לפתח קרצינומה בכבד גם בהיעדר שחמת. החולים בסיכון הגבוה ביותר לפתח גידול ממאיר בכבד, הם חולי שחמת שהמחלה הראשונית שלהם היא הפטיטיס B , הפטיטיס C והמוכרומטוזיס (פגיעה באיברים בגוף וביניהם הכבד בשל אגירת ברזל). בגלל ה- "רזרבה" הגדולה שיש לכבד מבחינה תפקודית, חולים עם קרצינומה של הכבד הם לעיתים קרובות אסימפטומטיים בשלבים הראשונים ולכן האבחנה נעשית מאוחר. החשד צריך לעלות בחולה שחמת שהיה עד כה מאוזן ולפתע יצא מאיזון. סימנים נוספים הם: כאבים, ירידה בתאבון, צהבת חסימתית, גוש שניתן למישוש ועוד. דרכי הטיפול הן ניתוחיות או לא ניתוחיות (לדוגמא, כמותרפיה והקרנות). לגבי השתלת כבד כטיפול בשחמת כבד: השתלת כבד היא הטיפול היחיד שיכול למעשה לרפא חולה בשחמת כבד. ההחלטה האם לבצע השתלה תלויה בחומרת המחלה, איכות החיים והיעדר גורמים שלא יאפשרו את ההשתלה. החולה צריך להיות מופנה למרכז רפואי שעוסק בהשתלות כבד, שם תבוצע הערכה האם הוא אכן מועמד מתאים להשתלה. פתח בחלון חדש
אמי עברה בדיקת סונר של הבטן עליונה. הממצאים: כבד בגודל ומרקם תקין, כיס מרה עם אבן בקוטר 2.2 ס"מ. דרכי המרה אינן מורחבות. הודגם לבלב חלקי בשל גזים במעיים, הודגם טחול בגודל ומרקם תקין, נמצאה ציסטה בגודל 0.1 ס"מ. נמצאו מוקדים היפרקוגנים ב
המנגיומות הן הגידול השפיר השכיח ביותר בכבד, אשר נמצא בעיקר בנשים, ולרוב מתגלה בבדיקה אקראית. אבחנת המנגיומה נעשית במספר דרכים: בדיקת CT, בדיקת MRI עם חומר ניגוד, מיפוי תאי דם אדומים או אנגיוגרפיה כבדית. האם הבדיקה אליה נשלחה אימך היא מיפוי תאי דם אדומים? יתכן שאימך לא תוכל לעבור CT עם חומר ניגוד בגלל רגישותה ליוד, ולכן הרופא שלח אותה למיפוי תאי דם אדומים. בנוסף, מיפוי תאי דם אדומים יעשה את האבחנה בין המנגיומה לבין תהליך תופס מקום (ממאירות). להלן קישור לדף מידע רלוונטי. תמצא שם הסבר מפורט על מיפוי תאי דם אדומים: http://www.clalit.org.il/soroka/Content/Content.asp?CID=6&u=546 פתח בחלון חדש
בבדיקות CT נמצאו ציסטה זעירה של הכבד באונה השמאלית, וציסטה בגודל 33 מ"מ בתחתית הכבד. יותר מאחור "מודגמת הסתיידות אליפטית תוך-כבדית בקוטר 12.8 מ"מ". האם זו סיבה לדאוג?
ציסטות הן על פי רוב ממצא שפיר שאינו מהווה סיבה לדאגה. לגבי ההסתיידות - לא ניתן לעמוד על טיבה לפי בדיקת CT בלבד. אינני יודעת מהן המחלות מהן אתה סובל ועל איזה רקע בוצעה הבדיקה. לפיכך מוטב אם תתייעץ עם הרופא המטפל שלך לגבי המשך הבירור והמעקב. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד פתח בחלון חדש
עשיתי בדיקת CT של הבטן ושל האגן ואלה ממצאי הבדיקה: קשרית לימפה מוגדלת בקוטר 14 מ"מ בכרית השומן הקרדיופרנית מצד ימין. קיימת פקקת בווריד הפורטלי השמאלי וקיימת אטרופיה יחסית של האונה השמאלית של הכבד. אין הרחבת דרכי המרה בתוך הכבד או מחוצה לו.
המערכת הפורטלית מנקזת את הדם מן הטחול, הקיבה, הלבלב, המעי הדק והמעי הגס אל תוך ורידים שמתאחדים ויוצרים את וריד השער (הווריד הפורטלי) המוביל אל הכבד. כאן מסתעף וריד השער, ומסתיים בנימים קטנים רבים שנקראים סינוסואידים. הסינוסואידים מאפשרים מעבר של חומרים מזינים שנספגו על ידי הדם מן המעי אל תוך תאי הכבד. אורכו של הווריד הפורטלי כ-8 ס"מ, והוא נוצר בגובה של החוליה המותנית השניה (L2) ומשם עולה כלפי מעלה לכיוון הכבד, ומתחלק לשלוחה ימנית ושלוחה שמאלית (הווריד הפורטלי השמאלי, עליו אתה שואל). השלוחה השמאלית נכנסת אל האונה השמאלית של הכבד. פקקת של הווריד הפורטלי יכולה להיגרם על ידי סיבות שונות: ניתוחי בטן וזיהומים בבטן, שחמת הכבד, מחלות קולגן (כמו, למשל, זאבת, לופוס), מחלות מעי דלקתיות, גידולים שונים (סרטן הלבלב, סרטן בכבד, ממאירויות של הדם), הפרעות של קרישיות יתר (מצבים בהם מסיבות שונות יש נטיה להיווצרות קרישי דם), דלקת של הלבלב, חבלה, גלולות למניעת הריון ועוד. במעל שליש מהמקרים לא נמצאת הסיבה לפקקת, ונראה כי מדובר במחלות קרישיות יתר שלא אובחנו. בחלק מן המקרים, פקקת של הווריד הפורטלי עשויה להיות ללא ביטוי קליני, ולהתגלות כממצא מקרי בבדיקת CT שנערכת מסיבות אחרות. בפקקת כרונית, הביטוי השכיח ביותר הוא דימום מדליות. ביטויים אפשריים נוספים הם הגדלה של הטחול, אנמיה, מיימת וירידה במספר טסיות הדם. בתוצאות בדיקת ה- CT שצירפת לא תוארו גידולים סרטניים בכבד, אלא הפקקת המדוברת, והגדלה קלה של בלוטות לימפה בשער הכבד וברטרופריטונאום. לא תוארו נגעים המתאימים לסרטן או לגרורות. לא ציינת בשאלתך מדוע בוצעה בדיקת ה- CT, ומה הרקע הרפואי הקודם שלך. עליך לשוב עם התוצאות אל הרופא שהפנה אותך אל הבדיקה, ולהשלים את הבירור בהתאם לסימפטומים ולרקע הרפואי שלך. לאחר ממצא של פקקת בווריד הפורטלי מקובל לבצע בדיקת גסטרוסקופיה לשלילת דליות, ובירור של הפרעות קרישיות יתר. "ר ליה עשת - אינפומד פתח בחלון חדש
אני בת 28. התגלה אצלי ממצא לא ברור על האונה השמאלית בכבד. שלחו אותי לעשות בדיקת MRI על מנת לעשות אבחנה מבדלת בין FNH לאדנומה. האם החומר המוזרק לפני הבדיקה מסוג גדוליניום הוא מסוכן אם יש לי סוכרת מסוג 1 כבר 19 שנה, ואין פגיעה באברי מטרה, וגם בבדיק
מחקר מדצמבר 2007 שפורסם ב-American Journal of Radiology קבע כי במרבית המקרים ניתן לתת בבטחה חומרי ניגוד המכילים גדוליניום. במקרים של אי-ספיקת כליות יש להיזהר בשל אפשרות של NSF (Nephrogenic Systemic Fibrosis) פתח בחלון חדש
התגלה אצלי גוש שפיר בכבד .כעת אני אמורה לעבור בדיקת MRI על מנת לדעת האם מדובר ב-FNH . אני מבקשת לדעת על איזו מחלה מדובר, האם היא מסוכנת ומהו הטיפול שאצטרך לעבור.
FNH הינן ראשי תיבות של Focal nodular hyperplasia מדובר בגידול השפיר השכיח ביותר בכבד שאינו ממקור וסקולרי (כלומר אינו ממקור של כלי דם). גידול זה קיים אצל שני המינים ובכל הגילאים, אך הגילוי הרב ביותר הוא אצל נשים בגילאי 20-50. ככל הנראה הגידול נובע מתגובה היפרפלסטית של רקמת הכבד באיזור שסביב כלי דם לא תקין. ברוב המקרים מדובר בגידול בודד, שגודלו פחות מ- 5 ס"מ ובעל מאפיינים היסטולוגיים מסוימים. האבחנה - ברוב המקרים אין סימפטומים והגידול מתגלה באקראי. במיעוט המקרים תיתכן תחושת אי- נוחות בטנית או גוש הנימוש במישוש של הכבד. בבדיקות מעבדה, תפקודי הכבד לרוב תקינים, אך תיתכן עליה קלה ברמת האנזימים. ניתן לעשות אבחנה ע"י בדיקות הדמיה (CT או MRI) כך שבד"כ אין צורך לקחת ביופסיה. קשר לגלולות למניעת הריון - ייתכן שיש קשר כלשהו בין נטילת גלולות למניעת הריון לבין הגידול. אך בגלל שאין הוכחות חותכות לקיום קשר זה וגם לא ברורה משמעותו, אין מניעה להמשיך ליטול גלולות למניעת הריון או הורמונים אצל נשים שידוע אצלן קיום גידול זה. אולם יש המלצה אצל נשים אלו לעשות מעקב ע"י בדיקות הדמיה כל 6- 12 חודשים. לרוב הגידולים נשארים באותו גודל או אפילו קטנים ואינם גורמים לסיבוכים, אם כי תוארו מקרים של גדילת הגידול אצל נשים שנטלו גלולות או תכשירים אחרים המכילים אסטרוגן. כמו כן תוארו מקרים של הגדלת הגידול בזמן הריון. אין כל עדויות להפיכת גידול זה לממאיר. ההמלצות - אם אכן אובחן הגידול ע"י בדיקות הדמיה כמתואר לעיל, כדאי לעשות מעקב לאחר 3 ו-6 חודשים לאחר האבחנה (גם כן ע"י בדיקות הדמיה) כדי להראות שהגידול נשאר יציב בגודלו ושמאפייניו אכן שפירים, ולאחר מכן אין צורך בהמשך מעקב, למעט נשים הנוטלות גלולות שמומלץ אצלן המשך מעקב, כמתואר לעיל. כלומר, כל עוד הגידול נשאר יציב בגודלו, אין צורך בטיפול. במקרים נדירים ביותר של גידולים גדולים או כאלה הגורמים לסימפטומים, יש צורך בניתוח להוצאת הגידול. אצל אישה שיש לה גידול קטן, אין סיכון במהלך ההריון. אך אצל נשים עם גידול שגודלו מעל 8 ס"מ, יש צורך במעקב צמוד במהלך ההריון. פתח בחלון חדש
אני בן 39. רציתי לדעת מהי הסננה שומנית מוקדית. בבדיקת MRI: "השינויים הנראים בתוך הכבד נובעים כנראה משינוי שומני מוקדי. אם קיים מצב קליני מתמשך, יש לבצע מעקב בבדיקת הדמיה." הבדיקה בוצעה באנגליה. לממצא של הסננה שומנית פוקלית (מוקדית) של ה
מיומה בכבד - מה הטיפול והסיכונים?
מיומה, או שרירן, זהו גידול שפיר הגדל מדופן הרחם. גידול זה אינו מופיע בכבד. אולי התכוונת להמנגיומה של הכבד? המנגיומה הוא גידול שפיר של כלי הדם, הנפוץ בעיקר בנשים. בדרך כלל הוא אינו גורם לסימפטומים, ורק מצריך מעקב. במקרים בהם הגידול גדל במהירות וגורם לסימפטומים, הטיפול הוא ניתוחי, בו כורתים את הגידול. גודל הרקמה אותה מסירים ופרטי הניתוח הספציפיים תלויים בגודל הגידול, במיקומו ובשיקולים נוספים. לא ברור לי למה התכוונת בשאלתך, לכן התשובה כללית ואולי לא עונה על מה שהתכוונת לשאול. יש בפורטל שלנו מידע רב בנוגע לשני הגידולים המוזכרים כאן, כולל הטיפולים בהם. תוכלי להגיע למידע זה על ידי שימוש במנגנון החיפוש באתר. בברכה, ד"ר מיכל רסנר - אינפומד פתח בחלון חדש
ברצוני לדעת את המשמעות של תוצאות בדיקת CT של הבטן והאגן: "הודגמו קשריות לימפה מוגדלות ברטרופריטונאום, לציין בלוטות קטנות וליפומה במזנטריום". בבדיקת הכבד נכתב ש"הכבד תקין בגודלו, מרקמו הומוגני, פרט לציסטה מזערית בכיפת הכבד".
הממצאים שאת מציינת הם ממצאי הדמיה. נראה שהכל בגדר הנורמה, למעט בלוטות הלימפה שנמצאו מוגדלות. הסבר על כך תוכלי למצוא תשובה לשאלה דומה שנשאלה כאן בעבר: http://www.infomed.co.il/questions/q_112907_31.asp פתח בחלון חדש
בבדיקת CT של הבטן והאגן עם חומר ניגוד היו הממצאים: "בקוטב תחתון של כליה ימנית נצפה תהליך ציסטי כ-2.8 ס"מ עם קפסולה עדינה אשר קיבלה האדרה אחרי הזרקת ח.נ., ושתי ציסטות בקוטר 1 ס"מ בכבד בשתי האונות". הומלץ לי לעבור בדיקת MRI. האם זה
בשאלתך לא ציינת מדוע בוצעה בדיקת ה-CT. כמו כן, לא כתבת אם את סובלת מסימפטומים כלשהם. לפי תוצאת הבדיקה, נראו בה שלוש ציסטות, אחת בכליה הימנית ושתיים בכבד. ציסטה היא מבנה עגול בדרך כלל, בעל מסגרת הנקראת קפסולה (קופסית). למעשה מדובר בתהליך גידולי, בו חלק מתאי האיבר משנים את צורתם ותפקידם, ומתחילים לייצר נוזל הנאגר במרכז הציסטה, שצורתה כצורת בלון קטן ומלא בנוזל הנמצא בתוך האיבר. באחוז גבוה של המקרים זהו בתהליך שפיר שאינו מסכן את אורך או איכות החיים של האדם. יש לציין שמבנים ציסטיים כאלה יכולים להתפתח כמעט בכל איבר בגוף: בשחלות, בכליות, בכבד, בלבלב, במוח, בשד ועוד. את הציסטות מחלקים לשני סוגים: ציסטה פשוטה וציסטה מורכבת. ציסטה פשוטה היא מבנה עגול מוגדר עם דופן חיצונית (קפסולה) חלקה, ללא מחיצות פנימיות ומלא בנוזל הנראה צלול בבדיקות ההדמיה (CT, אולטרסאונד או MRI). ציסטה מורכבת היא ציסטה שאינה מתאימה להגדרות אלה. במרבית המקרים בהם קיימת ציסטה פשוטה, מדובר בתהליך שפיר לחלוטין, אשר מצריך מעקב בלבד, אלא אם כן האדם סובל מסימפטומים כאלה או אחרים. במקרים בהם הציסטה מורכבת נחוץ בירור יותר מעמיק, בשל האפשרות שמדובר בתהליך ממאיר. בתיאור תוצאת הבדיקה שלך לא תואר אופיין של הציסטות. ייתכן שההמלצה לביצוע MRI היתה כדי לגלות באופן מדוייק יותר את אופי הציסטות, אף על פי שבדיקת אולטרסאונד, שהיא בדיקה הרבה יותר פשוטה, זולה ואינה כרוכה בסיבוכים, יכולה לספק את המידע הזה. אחוז לא מבוטל מן האנשים סובלים מציסטות במקומות שונים בגוף, ואף קיימת נטייה גנטית לפתח ציסטות באיברים שונים. כל עוד הציסטות אינן סימפטומטיות (כלומר אינן גורמות לסימפטומים), וכל עוד הן פשוטות מבחינת המבנה ולא פוגעות בתפקוד האיבר בו הן נמצאות, אין צורך להיבהל, חשוב רק לעקוב אחריהן ותו לא. מובן שהנתונים שסיפקת בשאלתך אינם מאפשרים לקבוע אם זהו המצב במקרה שלך. לכן עליך לחזור לרופא המטפל עם התוצאה ולהמשיך את הבירור או המעקב, לפי הצורך. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד פתח בחלון חדש