מחלות המועברות במגע מיני

יותר מ-25 מחלות מועברות בעת קיום יחסי מין והן נגרמות על ידי מחוללים שונים, ביניהם:
- חיידקים - זיבה (גונוריאה), כלמידיה, עגבת (סיפיליס);
- נגיפים - שלבקת (הרפס), קונדילומה, דלקת כבד (הפטיטיס), איידס;
- טפילים - טריכומונס, מחלת כינמת הבושת.
ההידבקות נגרמת במגע ישיר בין שטח העור והרירית של איברי המין (עגבת, קונדילומה), או על ידי הפרשות מזוהמות מאיברי המין (זיבה, כלמידיה, שלבקת, איידס).
כל פגיעה בשלמות העור והריריות מעלה באופן משמעותי את הסיכון להידבקות במגע המיני.
לרוב הגברים הנדבקים במחלות המועברות במגע מיני יש פצעים והפרשה מאיבר המין המלווה בצריבה במתן השתן. ליקויים אלה מסייעים לאבחון מיידי ולטיפול בהתאם. אחד הסיבוכים הכרוכים בדחיית הטיפול בגברים הנגועים במחלה, הוא הצטלקות וחסימה של צינוריות הזרע הגורמת לעקרות.
לעומת זאת, נשים רבות הלוקות במחלות המועברות ביחסי מין הן אי-תסמיניות וכך פרק הזמן שהן נחשפות למחולל עד לאבחון רב יותר, השתהות המעלה את הסיכון שהמחלה תתפשט לאיברי מין פנימיים ולדלקת באגן. כתוצאה מכך, נשים אלה לוקות בהתקפים נישנים של כאבי בטן תחתונה, בהפרעות בפוריות ובהריונות מחוץ לרחם, בשל חסימת החצוצרות מישנית לדלקת (כלמידיה, זיבה).
נשים הרות אשר נדבקו במחלות מסוימות המועברות במגע מיני (עגבת, זיבה, שלבקת, דלקת כבד מנגיפים ואיידס), עלולות להעביר את המחולל לעובר דרך השיליה, או בלידה, וכך לגרום לו מחלה קשה או קטלנית.
סיבוכים מאוחרים של מחלות המועברות במגע מיני שלא אובחנו ולא טופלו בזמן, כוללים נזק בלתי הפיך למערכת העצבים (עגבת), דלקת עיניים ומיפרקים (זיבה), אי-ספיקה בכבד (דלקת כבד מנגיפים), וכשל מערכת החיסון (איידס).
אבחון: החשד הראשון לקיום מחלות המועברות במגע מיני עולה בשל הופעת תסמינים. הופעת הפרשה חריגה מהנרתיק או מאיבר המין הגברי וצריבה במתן השתן אופייניות לזיבה, לטריכומונס ולכלמידיה. לעומת זאת, שני שלישים מהנשים וכמחצית מהגברים הלוקים בכלמידיה הם אי-תסמיניים.
שלפוחיות או כיבים פתוחים המלווים בכאבים חזקים מעלים חשד לשלבקת. יבלות קטנות שאינן כואבות בעור וברירית אופייניות לקונדילומה. סימן אופייני לעגבת הוא הופעת כיב בודד עגול ושאינו כואב בשלב ראשון, ותפרחת בעור - בשלב השני.
מאחר ששיעור ניכר של נדבקים במחלה כלשהי המועברת במגע מיני הם אי-תסמינים, מומלץ לכל גבר או אישה שנחשפו לבני זוג מרובים, ובמיוחד אלו שקיימו יחסי מין עם בני זוג מקבוצת סיכון (מזריקי סמים, דו-מיניים, זונות), לפנות לייעוץ רפואי ולעבור בדיקות כדרך שגרה לשלילת המחלה: תרבית מאיברי המין או בדיקת דם לנוגדנים הייחודיים למחולל.
טיפול במחלות מין מנגיפים הוא טיפול מסובך, ועל פי רוב לא ניתן להגיע להחלמה מלאה. קיימות מספר תרופות המשפיעות באופן משמעותי על מהלך המחלה ועל סיכויי הישנותה.
טיפול מקומי לכריתת הקונדילומה על ידי תמיסות, צריבה חשמלית, הקפאה או קרן לייזר מכוון למניעת התפשטות המחלה, והעברתה לבן/בת הזוג ולעובר במהלך הלידה.
גישת הטיפול במחלות המועברות במגע מיני מצריכה גילוי מוקדם של בני או בנות זוג נגועים.
כמו כן יש להדגיש כי אפשר להימנע מהידבקות במחלות מין בעזרת אמצעי מניעה חוצצים ועל ידי התנהגות מינית זהירה.
ד"ר אלכסנדר פרי