אלרגיה לארס

משפחת הדבורניים (Hymenoptera) היא משפחת חרקים המאופיינת, בין השאר, ביכולתה לייצר ארס שתפקידו להגן על החרק מפני אויביו. בארס מרכיבים רבים שתפקידם להכאיב או לשתק או לגרום הרס רקמות בבעל החיים שנעקץ ונחשף אליו. עם הדבורניים השכיחים בישראל נמנים: דבורת הדבש, צרעה גרמנית (Yellow jacket), צרעה מזרחית (דבור) וצרעות הפלך.

מרבית האנשים שנעקצים על ידי חרקים ממשפחת הדבורניים יפתחו, למשך מספר שעות, סימנים מקומיים של כאב, נפיחות, אודם וגרד סביב למקום העקיצה, כתגובה לחומרים הפעילים שבארס. חלק קטן מאוד מהנעקצים יפתחו תגובה חריגה של רגישות-יתר.

קיימים שני סוגים של תגובה חריגה לעקיצות הדבורניים:

בסוג הראשון, המכונה "תגובה מקומית גדולה", תופיע נפיחות גדולה מאוד מלווה באודם וכאב סביב למקום העקיצה למשך שבוע ויותר. סוג זה, של תגובה אינו מעיד על אלרגיה לארס. אין צורך בבדיקות או בירור כלשהו אם הופיעה תגובה כזאת, משום שהסיכוי להופעת תגובה מסכנת חיים במקרה של עקיצה נישנית, אינו גדול יותר בצורה משמעותית באנשים שלקו בעבר בתגובה מקומית גדולה.

הסוג השני של התגובה החריגה מכונה "תגובה רב-מערכתית". סוג זה מסוכן יותר, הן בזמן הופעת התסמינים לאחר העקיצה (עד כדי סכנת מוות) והן בעקיצות בעתיד. כ-60% מהאנשים שלקו בתגובה זו, ילקו בתגובה דומה, או אף קשה יותר בעקבות עקיצה נוספת. התסמינים בתגובה רב-מערכתית הם כאלה של אנפילקסיס.

אנשים שפיתחו תגובה רב-מערכתית לעקיצה, צריכים לשאת עימם באופן קבוע מזרק אוטומטי המכיל אדרנלין, לטיפול עצמי, אם מתפתחת תגובה דומה בעקבות עקיצה נישנית. טיפול זה, מהווה רק "עזרה ראשונה", ולעיתים אין בו די כדי למנוע החמרת המצב.

תגובות יוצאות דופן לחרקים שלא ממשפחת הדבורניים כמו יתושים, זבובים או עכבישים אינן מהוות גורם סיכון להתפתחות תגובה רב-מערכתית לעקיצת הדבורניים, לפיכך, אינן מצריכות בירור או טיפול כלשהו.

תופעות אלרגיות אחרות באדם, כמו גנחת הסימפונות (אסתמה), קדחת השחת, או רגישות למזון ולתרופות גם הן אינן מהוות גורם סיכון. הדברים אמורים גם לגבי משפחתיות: תגובה מסכנת חיים לעקיצה בבן משפחה אחד, אינה מהווה גורם סיכון לשאר בני המשפחה.

האנציקלופדיה הישראלית  לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007