וסטיבוליטיס

ברוב המקרים בהסתכלות על האזור לא יהיו כל ממצאים חריגים, להוציא אודם מקומי. התופעה השכיחה ביותר שעלולה להעיד על קיום של וסטיבוליטיס היא תחושה של כאב שורף בכניסה לנרתיק בזמן ניסיונות לקיום יחסי מין, החדרת אצבע, או החדרה של טמפון. הכאב יכול להופיע בזמן חדירה ולהיעלם במהלך האקט המיני, אך הוא עלול להיות מורגש לאורך כל המגע. במקרים קלים יותר הכאב מופיע לאחר מגע מיני. במקרים חמורים, מתואר כאב צורב וקבוע בפתח הנרתיק, ללא קשר למגע ישיר.

 

ישנם גורמים שונים המעלים את הסיכוי להתפתחות של וסטיבוליטיס, אולם בקרב חלק ניכר מהנשים לא נמצא גורם מסוים לבעיה וההערכה היא שהמקור לכאב הוא בבעיה עצבית.

גורמים הקשורים להתפתחות של וסטיבוליטיס כוללים:
- מחלות זיהומיות, כמו פטריה חוזרת בנרתיק או דלקות חוזרות בשתן.
- כיווץ יתר של שרירי רצפת האגן
- מחלות דלקתיות בעור באזור העריה, לדוגמה ליכן סקלרוזיס
- שינויים הורמונליים הנגרמים מסיבות שונות, כמו למשל נטילה של גלולות למניעת הריון הגורמות לירידה ברמות האסטרוגן ברקמה ועלולות להוביל ליובש נרתיקי.

האבחנה מתבססת על בדיקה קלינית הכוללת הסתכלות על מבוא הנרתיק ובחינת תקינות העור באזור וכן גם מגע עם מטוש עדין באזור הוסטיבולום, שבמצב תקין לא אמור לעורר תגובת כאב. אם המגע גורם לתחושת כאב, עוצמתה כפי שנחווית על ידי האישה תכומת בסולם של 1-10.

לצד זאת, ייבחן קיום של הפרשות נרתיקיות ותיבדק מידת הכיווץ של שרירי רצפת האגן.
לעיתים, יידרשו בדיקות נוספות, בהן וולו וסקופיה (הסתכלות בהגדלה על אזור הוסטיבולום), ובירור בנוגע לדלקות נרתיקיות. במקרים מסוימים יהיה צורך בבדיקות המשך או בהערכה רב תחומית, לרבות ביצוע של ביופסיה או הערכה על-ידי פיזיותרפיסטית של רצפת האגן.

כאב באזור הוסטיבולום עלול לגרום להתפתחות של מעגל רגשי שלילי בכל הקשור ליחסי מין. הכאב עלול להוביל להתפתחות של חרדה מקיום יחסי מין, לכיווץ ומתח של שרירי רצפת האגן, לירידה בעוררות המקומית וברטיבות, וכן גם לפגיעה בהנאה המינית. כל אלה עלולים להוביל לירידה בחשק המיני, להימנעות מקיום של יחסי מין, לפגיעה בדימוי הגוף ובהערכה העצמית, ולבסוף להוביל גם לפגיעה משמעותית באיכות החיים.

 

מהלך הטיפול בוסטיבוליטיס נקבע בהתאם לממצאי האבחון. אם קיימת מחלה זיהומית, נרתיקית או עורית, הטיפול בה יסייע ככל הנראה במיתון הכאב. במקרים שבהם עולה מהאבחון כי קיים מתח לא תקין של שרירי רצפת האגן האישה תופנה לפיזיותרפיה של רצפת האגן.
במקרים שבהם אובחנה ירידה ברמות האסטרוגן יינתן טיפול מקומי באסטרוגן או שיישקל שינוי בטיפול ההורמונלי הניתן בשגרה.

אם לא נמצא גורם ברור לבעיה וההנחה היא שהמקור לה הוא בעיה עצבית בלבד, יישקל טיפול מקומי להעלאת סף הכאב העצבי במשחות שונות, טיפולים מעולם הרפואה המשלימה (למשל דיקור סיני) או זריקות מקומיות של בוטוליניום טוקסין.

אם חלופות הטיפול השמרניות לא הובילו להקלה בתסמינים, יישקל טיפול ניתוחי הנקרא וסטיבולקטומיה שבמהלכו נכרת האזור הרגיש. לצד הטיפול בכאב, לרוב יומלץ גם על טיפול מיני כדי לספק מענה לקושי הרגשי הנלווה לתופעה.