תסמונת קון

•    רמה נמוכה של אשלגן – מביאה לעייפות מוגברת, חולשת שרירים, התכווצויות שרירים, כאבי ראש, דפיקות לב מורגשות ואפילו שתיית יתר והשתנת יתר (עקב הפרעות כליה הנגרמות ע"י אובדן אשלגן).

•    יתר לחץ דם – מביא לשלל ביטויים של הפרעות לבביות ונוירולוגיות וביניהם: אי ספיקת לב, תעוקת חזה, חסרים נוירולוגיים עקב שבצים ודימומים תוך מוחיים.
 
 

תסמונת קון  נפוצה פי שתיים בנשים מאשר בגברים.
עיקר היארעות המחלה היא בין העשור השלישי לחיים לעשור השישי.

היפראלדוסטרוניזם ראשוני יכולה לנבוע מ:

•    היפרפלזיה דו צדדית של בלוטות יותרת הכליה – כ70% מהמצבים.
•    היפרפלזיה חד צדדית של יותר הכליה – כ20% מהמצבים.
•    תסמונת קון כלומר, אדנומה חד צדדית – כ5 % מהמקרים.
•    הפרעות נדירות במערכת הרנין-אנגיוטנסין.
 

•    הפרשת יתר של האלדוסטרון גורם לספיגת נתרן מוגברת בכליה, וכתוצאה מתהליכים נוספים – הפרשת יתר של אשלגן ויוני מימן. המצב מביא לרמות גבוהות של נתרן, רמות נמוכות של אשלגן וחומציות נמוכה של הדם – כלל הסימנים הללו יכולים להמצא בבדיקות ביוכימיה של הדם.

חשוב לציין כי לעיתים עד בשליש מהמקרים נראה רמות תקינות של אשלגן בדם, בעיקר באנשים עם תזונה דלת מלח.

•    אצל 20% מהלוקים במחלה זו, יש גם סבילות לקויה לאינסולין (מצב טרום סכרתי) כתוצאה מהפרעות האשלגן ותהליכי הפרשת האינסולין הקשורים באשלגן. אולם, סכרת הינה ממצא לא נפוץ.

•    נראה רמות נמוכות של פעילות אנזים הרנין. רמות הרנין לא יעלו בתגובה לשימוש במשתנים או לעמידה ממושכת.

•    הבדיקה הנחשבת לבדיקה הטובה ביותר מודדת את היחס בין רמות האלדוסטרון בדם לבין פעילות הרנין       בפלסמה (PA/PRA). כאשר היחס הוא מעל 20 (בבדיקה בשעות הבוקר) הבדיקה נחשבת לכזו המאבחנת את תסמונת קון.

•    ניתן גם לכמת את הפרשת האלדוסטרון ב24 שעות בדיקה זו יקרה ולרוב לא משתמשים בה.

•    לאחר אבחון היפראלדוסטרוניזם ראשוני, מבצעים בדיקת הדמיית CT לצורך אפיון הנגע ואבחון הסיבה למצב.      חשוב לציין כי MRI לא יותר יעיל להדמיה במצב זה.

•    ניתן גם לבצע בדיקת הדמיה של מיפוי בעזרת יוד רדיואקטיבי.
 

התחלואה והתמותה הקשורים לתסמונת קון נובעים בעיקר מיתר לחץ הדם ומהרמה הנמוכה של האשלגן בדם.

•    יתר לחץ דם, בעיקר כזה הקיים לאורך שנים רבות, גורם לסיבוכים נפוצים כגון שבץ מוחי, מחלות לב כמו מחלת עורקים כליליים  ואי ספיקת לב ודימומים תוך מוחיים.

•    רמה נמוכה של אשלגן (היפוקלמיה) יכולה להביא להפרעות קצב לבביות אשר יכולות להיות קטלניות.
 

הטיפול הסופי הינו ניתוחי. אך טרם ביצוע הניתוח, יש ליישם טיפול תרופתי בסימפטומים ובסימני המחלה.

•    דיאטה דלת נתרן (פחות מ2 גרם מלח ליום), הפחתת משקל ופעילות גופנית תורמות רבות להצלחת הטיפול התרופתי.

•    תרופת הבחירה ביתר לחץ הדם וברמה הנמוכה של האשלגן היא spironolactone. התרופה משפיעה מהר על רמות האשלגן אך לצורך שליטה בלחץ דם – יש להמתין למעלה מחודש.

•    במידה והלחץ דם לא נשלט, ניתן להוסיף תרופה נוספת להורדת לחץ דם (משתני תיאזיד, מעכבי ACE, חוסמי תעלות סידן וכו').

הטיפול הניתוחי אשר נמצא יעיל ובטוח הוא כריתת יותר הכליה באמצעות לפרוסקופיה.
לאחר הניתוח, לחץ הדם מתאזן תוך 3 עד 6 חודשים.