מבנדאזול (ורמוקס)

אופן נטילת התרופה

תרחיף וטבליות (אפשר ללעוס או לכתוש במידת הצורך).
את התרחיף יש לנער היטב לפני השימוש/

תדירות וזמן נטילה

תולעת הקרס, תולעת עגולה, תולעת השוט: פעמיים ביום, בוקר וערב, במשך 3 ימים; תולעת הסיכה: מנה יחידה. ניתן לחזור על הטיפול במבנדאזול (ורמוקס, Vermox) לאחר 10 ימים או 2-4 שבועות אם הזיהום לא חוסל לחלוטין.

טווח המינון

תולעת הקרס, תולעת עגולה, תולעת השוט: 200 מ"ג ליום. תולעת הסיכה: מנה יחידה של 100 מ"ג.

תחילת ההשפעה

תוך 2-4 שעות.

משך ההשפעה

2-3 ימים.

מנה שנשכחה

יש לדלג על המנה שנשכחה, לקחת את המנה הבאה לפי הוראות הנטילה ולהיוועץ ברופא. אין ליטול שתי מנות של מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) יחד.

הפסקת התרופה

יש להשלים את הטיפול במבנדאזול (ורמוקס, Vermox) במלואו. גם אם חל שיפור בהרגשה, יתכן שהזיהום המקורי עדיין קיים.

מינון עודף

סביר להניח שמנה עודפת מקרית של מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) לא תגרום בעיות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום התכווצויות של הבטן, בחילה, הקאה ושלשול. יש ליידע את הרופא.

אחסון

לשמור במיכל סגור במקום קריר ויבש, הרחק מהישג ידם של ילדים.

תזונה

אין הגבלות, אפשר ליטול ורמוקס עם או ללא מזון.

אלכוהול

נהיגה

הריון

אין להשתמש במבנדאזול (ורמוקס, Vermox) בהריון.

הנקה

תינוקות וילדים

קשישים

דווח לרופא במקרה של

• רגישות לתרופה או למזון
• נטילת תרופות אחרות

סיכון ממנת יתר

סיכון מפיתוח תלות

כאב בטן עלול להופיע לעיתים שכיחות,
 
תופעות לוואי לא שכיחות: חוסר נוחות בבטן, שלשולים, גזים, בחילות או הקאות.

נדרשת הפסקת השימוש ופנייה מיידית לרופא במקרים של: התנפחות פתאומית של הפנים, או הגרון, פריחה, גרד, גירוי חריף, אדמומיות או שלפוחיות על העור, שלפוחיות על העור, בפה, בעיניים ובאיברי המין, פרכוסים (התכווצויות).

פרכוסים עלולים להתרחש במקרים נדירים ביותר בילדים קטנים הנוטלים את התכשיר, במקרים אלו יש לפנות לרופא.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

שילוב מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או להפחית מיעילות הטיפול:

סימטידין - עלול לגרום לעלייה בריכוז מבנדאזול בדם. 

מטרונידאזול - שילוב זה עלול לגרום לעלייה בסיכון לתופעות לוואי נדירות בעור.

השפעת שימוש ממושך

טיפול ממושך או מתן מינון גבוה כמו של מבנדאזול (ורמוקס, Vermox) בטיפול באכינוקוקוס, עלולים להגביר את הסיכון להפרעות בתפקודי הכבד או הכליות ולפגיעה בתאי הדם הלבנים. ניטור: בדרך-כלל מבצעים ספירות תקופתיות של תאי דם לבנים.