גלוקוזמין סולפאט (Glucosamine sulfate)

יובש בעור כתוצאה מטיפול כמותרפי הוא תופעה נפוצה הנראית בכ-35% מהחולים המטופלים בכמותרפיה מסוג EGFR Inhibitors. תופעת היובש העורי נקראת Xerosis Cutis. לפי מה שמצאתי בספרות הרפואית, אין קונצנזוס לגבי הטיפול לרעילות עורית (פריחות, יובש וכו') הנגרמת על ידי הכמותרפיה. ההמלצות הן להימנע מסבונים, להגביל את זמן המקלחות, ולהשתמש במשמנים סטנדרטיים כגון 5%-10% Urea in Cetomacrogolcream או 20% Soft White Paraffin in Cetomacrogolcream (שם המרכיבים של החומר). אם יש אקזמה, נותנים סטרואידים מקומיים. אני מצרפת לך קישור למאמר בנושא, זהו מאמר מקצועי, אך יש בו טבלה עם דרגות היובש בעור ועם הטיפולים השונים. אני מציעה לך לפנות לבית מרקחת שרוקחים בו תרופות עם הרשימה הזאת או בלעדיה, ואולי יוכלו לרקוח לך תערובת שתקל עלייך מעבר לשימון הסטנדרטי, שנעשה בדרך כלל על ידי משחות כדוגמת אקווזום. http://www.sciencedirect.com/...02f9070ded551a5db#tbl1 פתח בחלון חדש

יתר לחץ דם או הופעת חלבון בשתן בחולי סוכרת הם שני גורמים שיכולים להוביל לפגיעה בכליות, פגיעה מסוכנת מאוד מפני שהיא עלולה להוביל לאי ספיקת כליות. כמו כן, הם יכולים להחמיר את סיבוכי הסוכרת האחרים. אי לכך, איזון לחץ הדם הוא מטרה מאד חשובה בטיפול בחולי סוכרת. כל חולי הסוכרת צריכים להיות במעקב של לחץ דם ובדיקות שתן לחלבון באופן שגרתי. כאשר מתחילה הופעת חלבון בשתן או כאשר מתחילה עלייה בלחץ הדם, חשוב מאד להתחיל בטיפול תרופתי להורדת לחץ הדם. אחד הטיפולים החשובים ביותר בחולי סוכרת המפתחים לחץ דם גבוה או פרוטאינוריה (חלבון בשתן) הוא קבוצת תרופות הנקראות מעכבי אנזים המהפך (Angitensin Converting Enzyme Inhibitors). מחקרים רבים הוכיחו שטיפול באחת מהתרופות מקבוצה זו מוביל לירידת לחץ הדם ולהורדת רמת הפרוטאינוריה (החלבון בשתן). כמו כן, לטווח ארוך מקטינה תרופה מקבוצה זו את ההסתברות להדרדרות התפקוד הכלייתי ולפגיעה בלב המוכרת בחולי סוכרת. לאור מחקרים אלה, כל חולה סוכרת שמפתח יתר לחץ דם או פרוטאינוריה, מקבל כיום אחת מתרופות אלה. אחד החסרונות הידועים של תרופות מקבוצה זו הוא שיעול. זוהי תופעת לוואי ידועה, שכיום גם מבינים את המנגנון המוביל אליה, והיא שכיחה למדי: 20% עד 30% מן המשתמשים בתרופות אלה מפתחים אותה. התרופה טריטייס, אותה קיבלת, היא תרופה מקבוצה זו, ולכן סביר שהיא הובילה לשיעול ממנו סבלת. בעשור האחרון פותחה קבוצת תרופות העובדת על אותו עיקרון, המגנות על הכליות והלב, הגורמות לפחות מקרים של שיעול כתופעת לוואי. קבוצה זו נקראת ARB (Angiotensin Receptor Blockers). האוקסאר שטופלת בו היא תרופה מקבוצה זו. אולם יש מטופלים אשר משתעלים גם כתוצאה מטיפול באוקסאר. חולים אשר לא מסוגלים לסבול את תופעות הלוואי של אוקסאר, יכולים לעבור לטיפול תרופתי אחר, בתרופות מקבוצות אחרות, שאמנם פחות מוכח כמשמר את התפקוד הכלייתי, אך עדיין מאזן את לחץ הדם, וכך מקטין את ההחמרה בתפקוד הכלייתי ובסיבוכי הסוכרת. חשוב לוודא שהשיעול הוא אכן תוצאה של הטיפול התרופתי ולא תוצאה של גורם אחר. אם גם לאחר הפסקת הטיפול את עדין משתעלת, ככל הנראה הגורם לשיעול אינו האוקסאר, אלא גורם אחר שאותו צריך לברר ולאבחן. מובן שבמצב זה, רצוי לחזור לטיפול בקבוצת ה- ARB אליה משתייך האוקסאר. התרופות האחרות שציינת פחות ידועות כגורמות לשיעול, וכן נדיר שלאחר טיפול ממושך בהן, פתאום מופיע שיעול כתופעת לוואי. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד פתח בחלון חדש

מדובר בשני חומרים Glucosamine sulfate ו chondroitin sulfate אשר נמצאים בסחוסי הגוף באופן טבעי ונמצאו יעילים בהאטת תהליכי שחיקה מפרקיים (אוסטאוארתריטיס), בשיפור התפקוד ובהקלה על הכאב המתלווה למחלה. אומנם בחולים מסוימים הוא מועיל מאוד, עם זאת ישנם חולים שלא מגיבים אליו. אנא קראי גם בקישורים הבאים- http://www.infomed.co.il/news/n_021501_2.htm פתח בחלון חדש

שינויים ארתריטיים הם שינויים המיוחסים לארתריטיס, דלקת במפרקים, כתוצאה משחיקה של הסחוסים הנמצאים במפרקים אלה. במקרה שלך, מדובר במפרק בבסיס האגודל, ובמפרק שאחריו. אינני יודעת על מדוע נתבקשת לבצע את הבדיקה ומהם הסימפומים מהם את סובלת, אבל ישנן מספר דרכי טיפול: תרופות טבעיות כגון גלוקוזאמין, זריקות חד-פעמיות לתוך המפרק, טיפולים פיזותרפיים ועוד. עליך לפנות לרופא המטפל, שימליץ על דרך הטיפול המתאימה ביותר למצבך. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד פתח בחלון חדש