בדיקת נוגדנים מסוג IgE (IgE)

טוקסופלזמה גונדי הוא טפיל הגורם למחלה הנקראת טוקסופלסמוזיס. אצל אנשים בריאים, סימני המחלה קלים, אך אצל אנשים מדוכאי חיסון, כמו חולי איידס או מטופלי כמותרפיה, או אצל נשים בהריון, המחלה יכולה להיות מסוכנת. מידע נוסף אודות המחלה נמצא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_030408_3.asp

נוגדנים הם חלבונים המסייעים להגנה בפני פולשים זרים כמו חיידקים, נגיפים, תולעים וכדומה. יש כמה קבוצות של נוגדנים, וכל קבוצה מכונה באות לטינית גדולה. נוגדנים מסוג IgA נפוצים בכל הריריות - במערכת הנשימה, במערכת העיכול ובמערכת המין - ומגינים בעיקר מפני פלישת חיידקים, נגיפים וטפילים דרך פתחי הגוף. רמה נמוכה של IgA נצפית באנשים עם חוסר מולד של נוגדנים אלה. שכיחות המחלה באוכלוסיה הכללית היא 1:500 עד 1:600. חוסר ב- IgA הוא בדרך כלל מחלה משפחתית, אך לעיתים היא נצפית גם באנשים ללא סיפור משפחתי. אנשים עם חוסר חלקי או מלא בנוגדנים אלה סובלים בדרך כלל ממחלות זיהומיות של מערכת הנשימה, מערכת העיכול או מערכת המין. הטיפול הוא מתן אנטיביוטיקה במקרה של זיהום. רמת הנוגדנים מסוג IgG בדם עולה מאוחר ביחס לזמן ההדבקה, יותר מאוחר מאשר רמת הנוגדנים מסוג IgM. הנוגדנים מסוג IgM מספקים הגנה לטווח המיידי לאחר ההדבקה הראשונה, ואילו נוגדנים מסוג IgG מספקים הגנה מתמשכת לאחר ההחלמה, ובזכותם, בהרבה מחלות זיהומיות אי אפשר לחלות פעם נוספת לאחר שנדבקים בהן בפעם הראשונה. לנוגדנים מסוג IgE יש תפקיד חשוב בזיהומים הנגרמים על ידי טפילים, בעיקר תולעים, אם כי האופן בו הם מגינים על הגוף מפני זיהום טפילי לא ברור עד היום. נוגדנים אלה מיוצרים, כמו כל הנוגדנים, על ידי תאי פלסמה, ומסייעים לתאי פיטום (mast cells) בייצור ושחרור חומר המכונה היסטמין. ההיסטמין הוא חומר כימי הגורם להרחבת כלי דם ולכיווץ הסימפונות. שחרור עודף של היסטמין עלול לגרום לתגובה אלרגית המאופיינת בפריחה, גרד, ובמקרים קיצוניים קוצר נשימה וירידה בלחץ הדם. לנוגדנים מסוג IgE תפקיד מכריע בתגובה האלרגית. לא ציינת את היחידות שנמדדו בהן הנוגדנים. לרוב, הם נמדדים ביחידות של MG/DL. אם כך, נראה שרמת הנוגדני ה- IgA ו- IgG נמוכה יחסית. רמת ה- IgE תקינה ורמת ה- IgM גבוהה. התוצאות יכולות להעיד על חסר חיסוני, אך מכיוון שאין לי את היחידות הנכונות, עליכם ללכת עם הבדיקות אל הרופא המטפל כדי לקבל אבחנה מדויקת. בהצלחה. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

גרד הוא בעיה שכיחה, שיש לה סיבות אפשריות רבות. במבוגרים, הגורם העיקרי הוא יובש בעור, כך ששימון העור מביא להפסקת התופעה. סיבות נוספות כוללות הפרעות מערכתיות, כדוגמת אי-ספיקת כליות, אי-ספיקת כבד, זיהומים כרוניים ולעיתים אף ממאירות של תאי דם. הבדיקות הנעשות בדרך כלל הן ספירת דם, תפקודי כליות וכבד, אנטיגניים וירליים (כדוגמת HBV, HCV ועוד), צילום מערות הפנים והשיניים (לשלילת סינוסיטיס, או זיהום כרוני אחר). ניתן לבדוק גם אם ישנם טפילים, פטרת ועוד, לפי תוצאות הבדיקות הקודמות. ביצוע בירור לאטיולוגיה אוטואימונית (דברים הגורמים לגוף לתקוף את עצמו) נעשית בהתאם למציאות תסמינים נוספים מלבד הגרד, אם יש כאלה. הבירור יכול לכלול ANA, רמת C3, רמת antimicrosomal antibodies, אלקטרופורזיס של חלבונים ועוד. החלטה על המשך הבירור נתונה לשיקולו של הרופא המטפל, ותלויה במצב המטופל. חשוב לבדוק אם הגרד הופיע במקביל להתחלת שימוש בתכשירים קוסמטיים חדשים (קרם גוף, שמפו וכו'), שימוש באבקת כביסה חדשה או כל חשיפה דומה חדשה. משאלתך עולה כי עברת בירור, אך לא ברור לי עד כמה רחב הבירור המעבדתי שבוצע. הטיפולים העיקריים שמוצעים לגרד הם שימון העור לעיתים תכופות, אנטיהיסטמיניקה, והימנעות מגירוד, עד כמה שאפשר. גירוד מביא להחמרה בתחושת העקצוץ והגרד, כך שמדובר בתופעה המחמירה את עצמה. זיהוי הגורם לגרד יכול לעזור למציאת הטיפול המתאים, שיביא לשיפור המצב. מומלץ להמשיך את המעקב אצל רופא העור המטפל, וכן להמשיך את הבירור לפי הצורך. בברכה ד"ר תהילה חג'ג' - אינפומד

לזיהומים ויראליים של דרכי הנשימה השפעה חשובה על התפתחות של אסתמה. האפקט של זיהום ויראלי על אסתמה תלוי בגיל החולה וייתכן כי גם בסוג הוירוס. בילדים מעל גיל שנתיים, הסיכון לפתח אסתמה בעקבות זיהום ויראלי עולה כאשר ברקע יש מחלה אלרגית, כפי שמתבטא ברמות גבוהות של הנוגדן IgE בדם. את הטיפול יש להתאים לכל חולה, אבל בחולים המפתחים אירועים אסתמטיים רק על רקע זיהום ויראלי - במרבית המקרים מספיק טיפול במשאפים של בטא-אגוניסטים, כמו, למשל, ונטולין. לפי מה שאתה מתאר, נראה שאירועי האסתמה שלך מופיעים רק על רקע של זיהום ויראלי. כדי להחליט אם יש צורך בהמשך בירור או טיפול - כדאי שתפנה אל הרופא שלך, שבדק אותך בזמן המחלה החריפה, והתרשם מן הסימפטומים. לפי הממצאים בבדיקה הוא יחליט אם עליך לעבור המשך בירור אצל רופא ריאות, כמו למשל בדיקת תפקודי ריאות.