בדיקת נתרן (natrium)

אזהרות

סיכון: שטף דם תת עורי באתר לקיחת הדם (במידה ומתפתח ניתן לשים קרח על האזור)

הריון: אין בעיות או השפעות מיוחדות, רמת הנתרן עשויה להיות בגבול התחתון של הנורמה בשליש השלישי להריון.

הנקה: אין בעיות או השפעות מיוחדות

תינוקות וילדים: אין בעיות או השפעות מיוחדות

קשישים: אין בעיות או השפעות מיוחדות. ההשפעה של היפונתרמיה או היפרנתרמיה בקשישים יכולה להיות יותר חמורה מאשר בצעירים.

נהיגה: אין בעיות או השפעות מיוחדות

אלכוהול: אין בעיות או השפעות מיוחדות

תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה: תרופות ומצבים רבים משפיעים על דיוק הבדיקה כמו גם על רמת הנתרן בדם: עלייה ניכרת ברמת החלבון, השומנים או הסוכר בדם עשויים לגרום לקריאה שגויה של רמת נתרן נמוכה.
ניתוח, הלם, צריכה של כמות גדולה של מים או מלח לפני הבדיקה, ומתן עירוי נוזלים ומלחים עשויים לשבש את דיוק הבדיקה.

פענוח תוצאות

רמה נמוכה (היפונתרמיה): רמה נמוכה של נתרן מצביעה בדרך כלל על עודף מים ולא על חוסר בנתרן. בהיפונתרמיה מוהלים המים את הנתרן. במקרה זה נהוג למדוד את האוסמולריות בדם - אם האוסמולריות תקינה מכונה המצב "פסאודוהיפונתרמיה" כיוון שרמת הנתרן לא ירדה באמת. מצב זה מתרחש, לדוגמה, כאשר חומר מסוים כמו עודף שומנים או עודף חלבון ניכר משבשים את קריאת התוצאות כיוון שהם דוחקים באופן מלאכותי את החלק הנוזלי של הנסיוב. מצב נוסף בו עשויה רמת הנתרן להיות נמוכה כביכול (פסוידוהיפרנתרמיה) הוא כאשר רמת הסוכר בדם גבוהה מאוד. מצבים בהם רמת הנתרן נמוכה (באמת) וזאת בשל עודף מים, כוללים אי-ספיקת לב, מחלת אדיסון, מיימת (נוכחות מים בחלל הצפק), בצקת כללית, תסמונת הפרשה לא תואמת של הורמון נוגד שיתון (SIADH - syndrome of inappropriate ADH secretion). תסמונת זו מתרחשת לעיתים כשיש מחלת מוח או חבלה בראש, מחלת ריאות או בחולים הנוטלים תרופות מסוימות. היפרנתרמיה יכולה להתרחש גם כתוצאה משימוש במשתנים, בעיקר מקבוצת התיאזידים.
לעיתים רחוקות יש היפונתרמיה יחד עם איבוד מים, ואז בדרך כלל יש התייבשות חמורה: לדוגמה, כשיש איבוד נתרן ומים בשלשול, בזיעה מרובה, והקאות מרובות. במקרה זה יהיה דופק מהיר ולחץ דם נמוך.

רמה גבוהה (היפרנתרמיה): היפרנתרמיה נצפית בדרך כלל במצבי התייבשות, כאשר מים ונתרן אובדים ביחד אבל כמות המים שאובדת גדולה מכמות הנתרן. זה מופיע בדרך-כלל בתינוקות, קשישים וחסרי הכרה אשר אינם יכולים לשתות בצורה מספקת. מצבים כאלו עשויים להתרחש בשלשול, שתייה לא מספיקה, התייבשות כתוצאה ממכת חום, כוויות נרחבות, התייבשות עקב נטילת תרופות כמו משתנים, סוכרת תפלה (דיאבטס אינסיפידוס) ותסמונת קושינג. לעיתים נדירות ביותר נובעת היפרנתרמיה מהרעלת מלח. בסוכרת תפלה (Diabetes Insipidus) גורם חוסר מלא או חלקי בהורמון נוגד השתנה (ADH) להפרשת מים מוגברת דרך הכליות. תסמונת זו נובעת בדרך כלל מחבלת ראש, גידול במוח או פגיעה בכליות, לדוגמה, כתוצאה מנטילת ליתיום.

היפונתרמיה או היפרנתרמיה קיצוניים יכולים לגרום להפרעה במערכת העצבים והשרירים ואפילו לפרכוסים, בלבול והפרעה בהכרה. מסיבה זו מומלץ לאשפז חולה שנמצאה אצלו הפרעה ניכרת בריכוז הנתרן ולטפל בו במקביל לבירור הרפואי לסיבת ההפרעה.

תרופות העשויות לשנות את רמת הנתרן בדם: תרופות כמו משתנים, ליתיום, כלורפרופאמיד, ואזופרסין, קורטיקוסטרואידים ונוגדי יתר לחץ דם עשויים לגרום לשיבוש במאזן הנוזלים והנתרן.

תוצאות בדיקה - גברים:
תוצאות תקינות:
136-148meg/L

תוצאות בדיקה - נשים:
תוצאות תקינות:
136-148meg/L

תוצאות בדיקה - ילדים:

תוצאות תקינות:
136-148meg/L

רמת סיכון:

אין נתונים