בדיקת מבחן רורשך (Rorschach test)

מבחן זה משמש לבדיקת מאפייני אישיות. הוא בנוי על עקרון ההשלכה, מנגנון נפשי המאפשר מתן משמעות לתפיסות ולחוויות גם בתנאי אי-ודאות. אופן התגובה במצבים אלו נגזר מהעולם המודע והלא מודע של הנבדק, ועל-ידי כך חושף קונפליקטים פנימיים מרכזיים, מוטיבציות, מבנה רגשי, סגנון קוגניטיבי, איכות וסוג יחסים בינאישיים, וכן גורמים נוספים רבים. 

רורשך הוא מבחן השלכתי שפותח בשנת 1921 על ידי הפסיכיאטר השוויצרי הרמן רורשך. במהלך מחקריו על תפיסה הציג רורשך לנבדקים גירויים ויזואליים של כתמי דיו, ושם לב לתגובותיהם השונות לכתמים. בהמשך שכלל את השיטה והחל להשתמש בה לחקר אישיות ולאבחון. כיום זהו כלי נפוץ בפסיכולוגיה קלינית לאבחון ולהערכת אישיות.

המבחן מורכב מעשרה כרטיסים, ועליהם כתמי דיו מעורפלים בצורתם, שנוצרו על ידי שפיכת דיו וקיפול הכרטיס לשניים. הכרטיסים מוצגים תמיד באותו הסדר.

בשלב הראשון, שלב האסוציאציות, הכרטיסים מוצגים והנבדק מתבקש לתאר מה הוא רואה, או מה הכתם בכרטיס מזכיר לו.

בשלב השני עוברים שוב על הכרטיסים והבודק מבקש מהנבדק להסביר את מה שתיאר שראה.

הבודק מתעד ורושם את כל תגובותיו של הנבדק. בשל היותם של הגירויים במבחן רורשך לא מוגדרים והם ניתנים לפרשנויות שונות, נחשב המבחן לרגיש מאוד לעולמו הפנימי של הנבדק. דרכי חשיבה, תפיסה והבנה מושלכים החוצה, ועל הבודק לזהותם ולפרשם.

מלאכת ניתוח התוצאות ופירושן היא מלאכה מורכבת, ונדרש ניסיון קליני על מנת לעשות זאת כראוי. כאשר הוא מועבר בידי בוחן מיומן ומנוסה, המבחן נמצא מהימן מאוד, וניתן ללמוד בעזרתו על תכנים משמעותיים מעולמו של הנבדק.

הביקורת על מבחן רורשך מתמקדת בתהליך הציינון המורכב של המבחן וההנחות העומדות מאחוריו. ביקורת נוספת היא שיכולת תיאור מילולית משפיעה על תוצאות המבחן, כמו גם גיל ורמה אינטלקטואלית.