פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי - עמוד 10

שלום, אני כותבת את זה עם דמעות, חוסר אונים ותסכול רב. אני נשואה מזה כשנתיים וחצי,בעלי הוא הראשון שלי ושנינו אנשים דתיים. כשהתחתנתי לא באמת ידעתי מה המשמעות הרצינית של נישואים, זה בא לי גם מהר, דבר שגרם לי לקחת את בעלי ואת הנישואים כמובן מאליו. בעלי לעומת זאת, בא לנישואים ברבאק, הוא בא מוכן נפשית ובשבילו הנישואים היו ערך עליון ומקודש. כתוצאה מכך, לא עבדתי על עצמי כלומר על המידות שלי כי הייתי יודעת שגם אם נריב למשל, הוא זה שיבוא להתרפס ולבקש סליחה וכן, הגעתי למצב שזלזלתי בו ואף חשבתי שהוא סמרטוט וכל זאת נבע לא מתוך מקום רע, אלא מחוסר מודעות לנישואים ומגאווה שהייתה לי. כל זה נמשך במשך כשנה עד שהוא התפוצץ והבין שהיה כביכול פרייאר כל הזמן הזה, שהוא היחיד שנלחם על הנישואים והראה אכפתיות ואילו אני, לא היה אכפת לי אפילו לאיים בגירושים. מאותו רגע שהוא השתנה,הנישואים הפכו להיות גיהנום, כל ריב הפך לפיצוץ גדול שבמהלכו נאמרו מילים קשות, קללות וניתוק ממושך של כמה ימים ובזמן האחרון,גם כמה שבועות. אני כבר הבנתי את החוסר מודעות שהיה לי בשנה הראשונה והצטערתי על זה, כי ראיתי מה היו ההשלכות ומהרגע שהבנתי זאת, התחלתי גם אני לעשות עבודה עם עצמי ולהילחם על הנישואים אבל זה כבר לא עזר, כי לנגד בעלי עומד מה שהיה פעם, הוא לא משתחרר מזה ובכל פעם מפחד לצאת פרייאר אז מתנהג באטימות ובאדישות. אני מבינה אותו ומבינה שזה כנראה נובע מפחד ומטראומה שיש לו מאותה תקופה, אבל כמה אפשר להלקות אותי על העבר? זה גם מונע ממני להתקדם ולהתייאש, גם שאני באמצע תהליך של עבודה עצמית, זה פשוט מוריד אותי. ובשנה וחצי האחרונים הכל נהיה רע, אין שום קשר ביננו, וגם אם יש זה נמשך מעט זמן עד שמגיע פיצוץ, כרגע אנחנו לא מדברים בכלל כבר שבועיים וכמה ימים. הגעתי אף למצב ששקלתי התאבדות, כי אני מרגישה שאני נשואה אבל בודדה מאוד, אין לי עם מי לדבר. משפחתי חושבת שהכל טוה ביננו ואני מפחדת לנפץ להם את האשליה הזאת ולאכזב אותם, עד כדי כך שאני מעדיפה להמשיך לסבול בשקט (זוהי גם הסיבה שאני לא מתגרשת) יש לציין שניסינו כמה פעמים טיפול זוגי אך הפסקנו את התהליך, כי זה לא עזר ואף להיפך, העצים את המשקעים ביננו כי כל אחד התמקד בדברים שהשני צריך לשפר. אני הגעתי לייאוש, מרגישה שאני כלואה וחנוקה כי מצד אחד, רע לי עם בעלי , אני מרגישה שהרגשות כלפיו כבר דעכו בעקבות כל מה שקרה ובנוסף, אני כבר לא חושבת שיש מה לתקן ולא רוצה לנסות בכדי לא להתאכזב שוב ושוב כשלא נצליח וגם בעלי אטום ולא מדבר אפילו על אפשרות של לתקן, ומצד שני, יש בי פחד עצום שמשתק אותי מהלתגרש,מפחדת לאכזב את המשפחה שלי. סליחה שזה ארוך, אני אובדת עצות

יש לי בחורה שהייתי איתה בקשר קרוב ל-4 שנים. לא היינו חברים, אבל מאוד קרובים. בגדול, 4 שנים רצתה להיות חברה שלי ואני לא רציתי. רצתה להרגיש נאהבת ואני קצת עם קשיים רגשיים היה לי קשה לתת לה מה שהיא רוצה. גם מאוד אני מתעסק בשטויות עם פלרטוטים , סטורי, ובכל החרטות האלה שזה תאכלס שקר. לא היינו מחוייבים אבל התנהגנו כמו זוג לכל דבר לפני שבוע החליטה לחתוך. נתתי לה כמה ימים ופתאום הרגשתי שאני מעריך אותה וכאב לי מאוד היום נפגשנו ורציתי שנחזור והיא אמרה שהיא החליטה ועומדת מאחורי ההחלטה שלה. מאוד כואב לי מה לעשות? לתת לזמן לעשות את שלו או לנסות בכל מחיר? אמרה גם משפט כואב שאם היא תשאר איתי זה בשבילי ולא בשבילה. ונאחזתי על המשפט ואמרתי שגם אם ארצה לחזור בהמשך יזכר במשפט הזה

יש לי בעיה רפואית, הרבה זמן שאין לה מרפא ואין לה פיתרון משהו פיסי לא נפשי ואמא שלי קובעת שאני בדיכאון ושזה נפשי ואומרת שיש לי בעיה נפשית ושאני צריכה ללכת לקבל עזרה נפשית אבל זה משהו פיסי לא נפשי והסברתי לי מלא פעמים היא נעולה בראש שזה נפשי היא הכניסה אותי לאישפוז בכפייה במוסד פסיכיאטרי, אני לא יודעת מה לעשות איתה ואיך להסביר לה שהיא טועה זה הגוף שלי אני יודעת מה יש לי היא לא יכולה לדעת במה מדובר היא עושה ממני צחוק ואומרת שאני סובלת מדיכאון. ברור לי שזה לא בושה לבקש עזרה נפשית אבל במקרה שלי לא מדובר במשהו נפשי ואני לא יודעת מה לעשות איתה

שלום. קודם כל יש לי בעיות עם אמא שלי אני תמיד מנסה להיות בסדר איתה והיא עושה לי קטעים וממציאה דברים, קודם כל רזיתי קצת אבל יפה והיא אומרת לי כח הזמן שאני אנורקסית ונראית כמו בשואה היא בעצמה מנסה להיות בדיאטה אני באה לבית לפעמים והיא אומרת שאני לא יכולה לבוא בלי לאכול כלום(אני גרה בדירה לבד ומבשלת לעצמי תמיד) היא מדברת עליי עם עובדת סוציאלית למרות שביקשתי שלא כי אני גדולה כבר,במקרה נכנסתי לאמא שלי לפלאפון והוואצפ היה פתוח גיליתי שהיא שלחה תמונות צילום מסך של הודעות שלי שכתבתי לאמא שלי ושלחה לה את כל ההתכתבות, פעם אחת היא נתנה לי במשך כמה חודשים תרופות נגד דיכאון בקופסא מפלסטיק בלי שם ואמרה לי שזה מטפל במשהו אחר ולא אמרה לי שאלה תרופות נגד דיכאון, בקיצור אין לי על מי לסמוך רציתי אמא תומכת והיא כל הזמן פוגעת בי אני רואה שהיא בסדר עם עצמה ולא כל כך דואגת לי אז למה היא עושה לי רע, יש לי בעיה רפואית מבחינה גופנית לא נפשית והיא כל הזמן מנסה להפוך את זה למשהו נפשי..

שלום רב, אחי נשוי לבחורה כבר שנתיים והם יחד כ11 שנה(אין ילדים) , לפני כמעט שנה אישתו הציעה לפתוח את המערכת יחסים ,הוא הסכים והודה כי היה לו משבר מאוד גדול בהתחלה, ועכשיו הוא מציין כי הוא מאוד מבסוט מהמצב ואפילו זה חיזק את מערכת היחסים בניהם .מהכרותי עם אחי , הוא לא נראה מאושר ,נראה כי הוא מסביר לי כמה הוא שלם עם זה ובעצם מסביר לעצמו או יותר נכון נשמע שהוא מנסה לתרץ לעצמו למה זה בסדר . הוא די התנתק כבר בקושי שומעים ממנו והוא בקושי מגיב בהתכתבויות משפחתיות מה שלא היה קודם . אני מפחדת שהוא יכנס לדיכאון או יאבד את עצמו בדרך .... מה אני יכולה לעשות ? לדבר דיברתי איתו כבר דיברתי אבל התחושה שלי אומרת שהוא באמת לא במקום טוב (אני מכירה אותו לא מאתמול).תודה על התשובה

שלום רב, אני זקוקה לעצתך המקצועית. לפני כמה חודשים נישאתי לבחיר ליבי. לפני החתונה היו מריבות שכללו לעיתים גם קללות (גם מצידי)אך תמיד ידענו להשלים ולהבין מכל מריבה... בתקופה שלאחר הצעת הנישואין הבטחתי לעצמי שבמריבות שלנו לא אשתמש במילים שהן קללות ואכן עמדתי בזה, עדיין היו מריבות אבל הן לא היו קשות. לאחר הנישואין תקופה של בערך 3 חודשים היינו מאושרים עד הגג, לא הייתה לנו מריבה אחת. לצערי לפני כשבועיים פרצה מריבה לא מובנת... הוא אמר לי לא להגיד שלום לבן אדם מסויים שעבר ליידנו ושמידי פעם אני ובעלי רואים אותו בשכונה וטוען שעניתי לו ש"אני אעשה מה שאני רוצה", אני לא זוכרת שעניתי ככה, אני רק זוכרת שהיינו בדרך ליציאה כשהוא אמר לי לא להגיד שלום ופשוט התחיל לצרוח עליי בלי סוף וממש לזלזל בי "מי את" "מהיום אני לא אשים עלייך ואני אעשה מה שאני רוצה" חכי ותראי אני אני אתחיל להגיד שלום לשכנות שלנו, הן מחפשות את השלום שלי" וכו...הייתי בשוק מהדיבור על זה ואמרתי לו שגם אם עניתי לו כמו שהוא טוען שעניתי עדיין הוא לא יכול לצרוח עליי וככה ולרדת לרמה כזאת ילדות של למי להגיד שלום. בשלב מסויים אמרתי לו להחזיר אותי הבייתה וכשהגענו חזרה הביתה הוא אמר לי "יאללה תחפפי לי מהאוטו". הייתי כל כך מזועזעת. לא הבנתי על מה כל ההתנהגות הזו...לאחר 4 ימים שבהן הוא לא מדבר איתי כלל ניגשתי אליו ואמרתי לו שאם הוא עוד פעם אחת ידבר אליי ככה אני לא אשאר איתו ושאני לא מוכנה להיות במקום של התנהגות אלימה מילולית כזו... הצרחות שקיבלתי מאותו רגע גרמו לי להבין שאין עם מי לדבר... הוא פשוט דיבר יותר גרוע והשתמש במילים של "אפס, זבל, תעופי לי מהפנים". הייתי כל כך בשוק שחוץ מלהגיד לו אל תדבר אליי ככה לא ידעתי איך להתמודד עם זה, לקחתי את הרגליים שלי והלכתי מהבית לכמה שעות. היום עברו שבועיים מאז אותו היום שבאנו ליציאה תמימה וסיימנו אוייבים, אנחנו לא מדברים כלל. הוא ישן בסלון ואין לנו מושג מה קורה אחד אצל השניה. כל מה שאני יודעת זה שאני לא רוצה חיים כאלה ושזה לא הגיוני שהוא התנהג ככה על כלום ושום דבר והוא לא חושב אפילו לנסות לדבר איתי ושמבחינתו הוא יכול להמשיך לא לדבר, אבל נראה לי יותר לא הגיוני לפרק הכל בגלל איזו שטות שקרתה מלכתחילה ולאן זה הוביל. אני זקוקה לעצתך המקצועית

סינדרום אותלו- קנאה פתולוגית הודעהעל ידי המרוסקת » אתמול, 22:34 שלום, אני גרושה בת 41 ואם ל 3. לפני 5 שנים היכרתי דרך חברה בחור מדהים גרוש ואב לשתי בנות מקסימות. גיליתי שגם לאחר אכזבות רבות מזוגיות אפשר להתאהב מחדש. בן זוגי ( כבר לא) היה אדם מדהים , הכימיה בינינו הייתה נדירה עד כדי יחידה במינה. הייתה לנו זוגיות נפלאה למעט בעיה אחת ... לבן זוגי הייתה בעיית אמון , הוא חשד בכל חיוך, מבט, אמירה,ריח,לבוש,הודעה,שיחה,פעולה בחיי. יש לציין שחיי די שגרתיים, עבודה בית . בתחילת היחסים סיפר לי כי הסיבה לגירושין שלו הייתה בגידה מצד גרושתו. היות ובגילי למדתי שאין שלמות הייתי בטוחה כי במשך הזמן עם העמקת ההיכרות אצליח להשתיק את חששיו והוא יאמין בי בגלל מי שאני. לצערי עם השנים התופעה רק החריפה : כל היום הייתי נתונה למעקבי טלפון , שמיעת שיחות מוקלטות, תיעוד תנועות בווטסאפ , פייסבוק . היות ולא היה לי מה להסתיר לא חשבתי תחילה, עד שהתחילו ההזיות . בן זוגי היה בונה תסריט שלם בהודעה של שלום , התחלתי לנתק כל קשר עם הסביבה כל עוד זה היה תלוי בי. לא יוצאת עם חברות, לא עם משפחה, טיולים אך ורק איתו אך זה עדיין לא היה מחיר שהסכמתי לשלם תמורת אהבתו. לבסוף התחיל לעזוב את הבית בכל פעם שעולה חשד במוחו ( לעולם לא הייתה סיבה כלשהי אמיתית לכך) , אני הייתי שורדת יומים ספורים רוצה אחריו בהסברים, הרי מסכן , הוא מושלם רק עם בעיה אחת , ואני לא יכולה לנשום בלעדיו. התחלתי לשקר- למחוק הודעות ושיחות , שלא היה להם שום תוכן .., בסגנון איפה המפתחות מהמשרד, האם יש ישיבה וכאלה מאנשים ספציפיים אשר הפכו למטרה בענייו. כמובן שבתור אחת שלא טובה בכך נפלתי בשקר ניסיתי להסביר לו ממה נובע המעשה שלי , מזה שאני מעדיפה להעלים מידע רק על מנת לא להתמודד עם החרדות והתגובות , למזלי השיחות שנמחקו שוחזרו והיה ניתן להוכיח את טענתי. וכן הלאה עד שבסוף הוא עזב אותי שוב על משהו הזוי לחלוטין , הטון דיבור שלי , אני פיעקתי ובעיניו גנחתי!!! הפעם התחלתי לקרוא בספרות המקצועית... ולאחר עשרות כתבות מקצועיות - 100 מ100 התאמה לקנאה פתולוגית . הבנתי שלא משנה מה אני יעשה , אני בחיים לא אוכל לזכות באמונו ולהעניק לו שקט נפשי. לא רדפתי אחריו , ניסיתי להמשיך ... במשך יומיים בלבד... ואז הוא , זה שלא רצה לראות ולשמוע ממני, זה שקלל אותי וזרק אותי כמו אחרון בני האדם , התחיל לתקוף בהודעות מאיימות בטענה שהצליח לתפוס אותי על חם. התעלמתי , הרי אני כבר למודת ניסיון, ואז הוא הגיע לביתי באמצע הלילה , כביכול לאסוף את שארית חפציו והחל לצחוק עליי שהוא תפס אותי, שכפל סים, הייתי חזקה לראשונה , הרי כבר הכל היה ברור ... אמרתי לו שהלוואי וכך הדבר אז אולי הוא היה מצליח להבין עד כמה הוא טעה , ואז הוכחתי לו את ההיפך הגמור מהתסריט שהוא בנה ע"י השמעת שיחה. בן זוגי איבד צלם אנוש , כאילו הקרקע נפערה מתחתיו , דרש את הנייד שלי , ניסה לקחת אותו בכוח וכשלא הצליח אחז באכזריות בצוורי והחל לחנוק אותי , השתחררתי איכשהו אחיזתו והוא זינק שוב. הרגשתי שהחיים אוזלים ממני , נלחמתי עליהם תוך כדי שזעקתי לעזרה . הוא התעשת... הסתכל עליי , ואמר ... "תרגעי , לא נגעתי בך". זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתמש באלימות פיזית. מכאן המשטרה התערבה, הגשתי תלונה , ואחרי זה הגיע הבכי המר ... הפסדתי אותו לנצח, אהבת חיי, אדם שהייתי לא רק נאמנה לו אלא גם היום אני לא מסוגלת לחשוב על גבר אחר, בן אדם שהייתי מוכנה לבלות איתו את שארית חיי עזב אותי כי הוא החליט שאני לא נאמנה , כמעט הרג אותי כי הוא הרגיש שאני בוגדת בו , מה יהיה איתו , אחרי התלונה ?! הפכתי עולמות כדי להקטין את הנזקים, ואני מקווה שהצלחתי , לפחות שאוכל לחיות עם זה שלא תרמתי את גורלו , אם כל ההבנה כי הוא זה שעשה מעשה שלא יעשה. כן, אכן כן, אני סובלת תסמונת האישה המוכה, מודעת וכבר נמצאת בטיפול . אך בחיים לא אוכל להשלים עם המציאות ההזיה , שני אנשים ,כל כך מאוהבים, עם חיי זוגיות בגדול מדהימים ומלאי חוויות נפלאות כמשפחה , פרקו הכל בגלל מחלה שעד שלא נתקלתי בה לא ידעתי על קיומה . ליבי ונפשי שבורים לחתיכות ... בבקשה קצת הגיון... משהו שיסביר לי ממתי העולם כבר לא נראה שפוי ...

שלום רב אני גרושה בת 45 ובן זוגי רווק בן 38 ללא ילדים. לי יש ילדים גדולים שגרים עם אביהם כרגע. אני לא בטוחה שמערכת היחסים הזאת נכונה לי. מבחינה כלכלית אני די מקרטעת ומשתדלת לשרוד ובן זוגי באותו המצב אם לא גרוע יותר. אני חשבתי שאם אכנס לזוגיות המצב הכלכלי שלי ישתפר ואני קולטת שלהיפך הוא לא משתפר אלא מורע. אני רוצה לעזור גם לילדיי ואני קולטת שאני לא מצליחה כי בן זוגי צריך אותי גם. אני כן חושבת על התמסדות בקרוב,לא הייתי רוצה להמשיך להיות גרושה כל חיי. יש ביננו אהבה גדולה אבל העניין הכלכלי מעיב מאוד. הוא לא עוזר לי בשום צורה ואני מפחדת שלא אתקדם לשום מקום כך. אני אובדת עיצות,מצד אחד אכפת לי מימנו ואני אוהבת ומצד שני איך שאומרים אני לא רוצה לבזבז את זמני לשווא אני לא הולכת ונהיית צעירה יותר....

שלום. אנסה לקצר. אני בת 30 ונשואה 8 וחצי שנים. יש לי 2 בנות 8 ו2. הזוגיות עברה המון קשיים. בעלי היה מדי פעם שותה אבל כשהוא היה שותה היה נהפך למשהו אחר לגמרי שאי אפשר להשתלט עליו-זה כלל קללות, הרמות ידים ופחד בעיקר. יום אחרי הוא היה בוכה ומתחרט. הפעם האחרונה לפני קצת יותר מחצי שנה עברה כל גבול ומאז הוא לא נוגע אפילו בבירה. לפני 3 שנים הוא החל תהליך של חזרה בתשובה ואני לא בעניין למעט הדלקת נרות ושמירת נידה. בשבתות אני בבית (למרות שלא מכריח אבל לא בא לי לבד לצאת). הוא אבא נהדר ומאוד אוהב את הבנות. אני מרגישה שהוא לא מספיק מעורב-ברגע שהוא חוזר הוא פשוט בטלפון וזהו-לא שם לב מה קורה סביבו. אני כל הזמן אומרת לו שגם אני רוצה אוויר אבל יש לי ילדות שזקוקות לי ולכן כשנגמר היום אז אני מתייבשת ויש לי זמן לעצמיץ השבת האחרונה הייתה מתישה (הוא רוב היום בבית כנסת) וכשיציאה שבת הוא פשוט שם אזניות ויצא החוצה ועוד טוען "אני פה"-לא אתה לא פה, אתה בורח. מאז אנחנו לא כל כך מדברים..ובכל פעם שיש בינינו ריב הוא גולש ללמקומות מכוערים ואומר דברים מאוד קשים. אני אמנם לפעמים עצבנית אבל לעולם לא מקללת אותו או יורדת עליו. עכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות. אשמח לעזרה

היי מצאתי אצל חבר שלי במחשב סרטוני סקס של ידידה שלו. כששאלתי אותו מה זה הוא אמר שהיא שלחה לו את זה כשהיינו פרודים והוא עשה טעות ולא עצר את זה כשחזרנו.. כעסתי מאוד והייתי פגועה ומושפלת.. אחרי שיחה הוא מחק הכל, חסם אותה מכל מקום אפשרי והבטיח שזה לא יקרה, שהרבה זמן הם לא דיברו, הוא אוהב רק אותי וזאת הייתה שטות. מאז אני לא מפסיקה להשוות את עצמי אליה, היא מהממת ברמות ויש לה גוף מהמם . אולי הוא החביא את הסרטונים? אולי ידבר איתה שוב בסתר? אני ממש במשבר.. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה.. הוא ניסה להגן על עצמו כמו תמיד והטענה שלו היא שכשהיינו פרודים אני יצאתי עם מישהו חודשיים וטסנו לחול ושכבנו.. הוא אמר שכמו שהוא סלח גם אני צריכה לסלוח.. אבל לא שיקרתי לו, ישר סיפרתי לו את זה כשחזרנו ושם זה נגמר.. מה לעשות? אני ממש במצב לא טוב.. חשוב לי לציין שלפני חודשיים עברנו לדירה חדשה וחשבתי שזה דף חדש והכל טוב..