פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי - עמוד 17

שלום וברכה לא הייתי עושה השוואות בין הקשר שלך וההורים שלך לקשר של בעלך עם ההורים שלו וגם לא לנסות לומר לבעלך שיסביר להורים שלו הרי את אומרת שכך היא גדל אז כנראה שהוא לא יישתנה כי הוא כנראה התרגל ולא רואה במה שאת רואה שום קושי מה שכן אפשר לעשות זה תדברי אך ורק על עצמך כלומר במקום לאמר תסביר להורים שלך כך וכך תאמרי לבעלך הייתי שחמה לסוע להורים שלך אבל הפעם אני עייפה הפעם לא רוצה וכדומה תהפכי את הדיאלוג לעניין אישי בינך לבינו שאת לא יכולה ואל תהפכי את הדיאלוג להאשות כמה ההורים שלו לא איכפתיים. אל תדברי על ההורים שלו רק על עצמך כך תמקדי את עצמך והדיאלוג בזוגיות שלך ולא בהורים שלו בהצלחה.

שלום וברכה ראשית אני שמח לשמוע שכיום המצב ביניכם הנו טוב יותר. אם אחרי כל כך הרבה שנים אתה עדיין לא תתגבר על זה, זה יכול להעיד על כך שהזוגיות בהווה לא מספיק "בטוחה" מבחינתך והרבה דברים "קטנים" מעוררים את כעסך, למרות שישנם הרבה רגעי שגרה טובים, ויכול להיות שאין משהו ש"אובייקטיבית" אמור להרגיש חסר ביטחון בקשר אלא שיכול להיות שהקושי שלך להמשיך הלאה בקשר למרות שהוא טוב יותר כיום נובע בגלל שיש לך קושי ביכולת שלך להעביר "הלאה". חשוב לבחון מבחינה מקצועית מה לא מאפשר לנוע הלאה, ומהמקום הזה שתקבל כלים מקצועיים על מנת שתוכל להתגבר על המחשבות שלא נותנות לך מנוח בשגרת חייך. בברכה

שלום וברכה לא נעים לחוות משבר מתמשך. אפשר להבין את הצורך להגיב בצורה אימפולסיבית ולצאת עם הילדה, לרוב המחיר שמשלמים על עשייה כזו הוא תשלום גבוה מידי, גם אם תחזרי לזוגיות וגם אם בסוף תגיעי לגירושין זה יכול להיות לרעתך. בכל אופן להיבט הזוגי, הטוב ביותר הוא לצור מסגרת זמן עם בעלך ולומר לו - "בעלי היקר" אנחנו במשבר ולהתחיל לראות מה יש לו ומה יש לך מה גרם לכם להתווכח איך הגעתם לכל זה, מה שבטוח הוא לעצור את הגלגל שלג, לפני שיגדל יותר ויותר. לגבי תוכן המריבות אי אפשר להביע דעה מכיוון שאין הרבה פרטים, אך חשוב לזהות יחד מה גרם לשבר בסטטוס קוו שהיה ביניכם עד היום. נכון יהיה לפנות לייעוץ מקצועי ולפעמים זה רק 3 -4 מפגשים וכבר מרגישים הרבה יותר טוב. בברכה בהצלחה בכל.

שלום וברכה נראה שבתך "מקובעת" אמנם נכון שהיא "גאון" אך יחד עם זאת נראה שחסר את היכולת להיות "זורמת" / "ספונטאנית" ויכול להיות שהיא "בורחת" אל המקום ה"גאוני" במקום להתמודד עם שיפור היכולות החברתיות. אם זו הנחת המוצא , הייתי ממליץ לעזור לה לגייס לעצמה את התכונות הנ"ל ולכן טוב יהיה אם כהורים נצליח להוסיף לשגרת היום שלנו: "אווירה חברתית, אווירה של שמחה, של הומור - הרבה הומור, של התמודדויות עם קשיים כך לעזור לה ל"זרום יותר" ופחות להישאר במשבצת לא חברתית. הנושא הוא חשוב מאד ולכן הייתי ממליץ להשקיע במספר פגישות ייעוץ בשביל לקדם את התהליך. בברכה בהצלחה בכל

ההבדל בין דיכאון למצב רוח רע הוא במשך הזמן ובתדירות: דיכאון מתאפיין בכך שההרגשה הרעה נמשכת הרבה זמן, ואירועים משמחים לא ישנו את ההרגשה של האדם ודיכאון בשונה ממצב רוח רע, מפריע לתפקוד היומיומי בין אם זה בעבודה, בזוגיות ובמשפחה ואפילו בדימוי העצמי של האדם וגם חוויות שבעבר היו מרגשות כעת אין להם שום השפעה. וזה בשונה מאדם שסובל ממצב רוח בעבודה אבל כשהוא מגיע הביתה, או עוסק בתחביבים שלו הוא משנה את מצב הרוח שלו ומרגיש טוב.

בשביל לעורר אותנו ליותר מוטיבציה הכרחי שיהיו לנו מטרות להגשים, מטרות מרתקות מרגשות שאם היינו יודעים שאנחנו היינו יכולים להשיג אותם היינו מרגישים מסופקים וגאים בעצמנו. כדאי חצי שעה כל יום לחיות כאילו כבר הגענו להישג שאליו אנחנו שואפים להגיע, במקום לחכות ולהרגיש טוב רק אחרי שנגיע להישג שאליו אנחנו כל כך שואפים להגיע, נפרגן לעצמנו לחיות כאילו אנחנו כבר שם, ללכת מהר יותר, עם יותר התלהבות, לדבר עם יותר מרץ, לדמיין לעצמנו שכבר יש לנו את הקשרים עם האנשים שאתם אנחנו מחפשים קשרים, או את האפשרויות הכלכליות שאנחנו חושבים שהיו עוזרים לנו בחיים – אני לא אומר לבזבז כסף אבל כן להרשות לעצמנו להיכנס לאווירה של הצלחה, מחקרים כיום מראים שדברים בסגנון הזה משחררים אינדרופינים בגוף שלנו ומפעיל את החלקים במח שמעוררים את המוטיבציה ואת רגש השמחה בחיים, כך האדם בהדרגתיות מעבר להרגשה טובה שהוא מרגיש שזה ערך בפני עצמו, הוא מרגיל את עצמו לראות את עצמו בצורה חיובית יותר, הוא משפר את הזהות והתדמית שלו בעיני עצמו מה שיעצים אותו, יחזק אותו ויפעיל אותו לעשייה עם יותר מוטיבציה. מצד שני אנשים מאבדים מהר את המוטיבציה כי הם מאמינים שהם חושבים שהצלחה מגיעה מהר מאד, ולא היא, פתגם אומר: "גם הצלחה בין לילה דורשת עשרים שנות עבודה ומאמץ לפני כן". כשאנשים מאמינים שהצלחה מגיעה מהר בחיים הם מתייאשים מהר מצד שני אנשים שמצפים מעצמם כל יום להתקדם רק באחוז אחד בחיים שלהם, בהתחלה ההתקדמות לא כל כך ניכרת אבל עם הזמן השינוי יהיה בולט יותר ויותר, כמו אדם שלומד שפה חדשה אדם שלומד לנגן בפסנתר או ילד קטן שלומד ללכת, כל יום ישנה התקדמות מזערית ויש אנשים ששמים דגש על המילה מזערית ויש ששמים דגש על המילה התקדמות אנשים ללא מוטיבציה ישימו דגש על המילה מזערית ואנשים עם מוטיבציה שמים דגש על המילה התקדמות. עוד נקודה לשים לב אליה זה שריבוי מטרות מביא את האדם לשחיקה, ולכן לא רק פעם בכמה חודשים נכון לצאת לחופשה, לפעמים אפילו שעה אחת במהלך היום של כיבוי המכשירים האלקטרונים השקעה בדברים החשובים לנו - לימודים, משפחה, קהילה וכדומה, יכול להחזיר אותנו לאיזון רגשי, ולהציל אותנו מידי "מערבולת רגשות השחיקה" עוד נקודה: אדם עסוק יום יום בהרבה דברים דחופים לעשות - מה שנקרא היום בז'ארגון "לכבות שריפות" - פה צריך לשלם, פה טלפון לקנות, פה מילה להגיב, פה להשלים פרויקט, פה להשלים זמן איכות עם הילדים, וכך האדם רץ אחר עוד שריפה ועוד שריפה לכבות, לפעמים אנחנו חייבים לכבות שריפות וזה בסדר אבל אם זה קצב החיים שלנו יום יום, אז זה לא בריא, חשוב שבכל יום או יומיים יהיו לנו רגעים שהם נקראים - רגעי השקעה לטווח ארוך ולא רק רגעי כיבוי שריפות - רגעי השקעה לטווח ארוך זה אומר שאם אדם יש לו תקווה להתקדם במקום העבודה שלו אז בזמן של "רגעי השקעה לטווח ארוך" הוא לומד ומתמקצע יותר בתחום שלו, אם יש לו ציפייה מעצמו שהגוף יהיה בריא יותר אז אלו הרגעים שישקיע בהם, אם יש לו ציפייה לחיי משפחה בריאים חשוב שישקיע לפחות פעם ביומיים בתחום הזה כשלאדם יש בשגרת החיים שלו מטלות שהן לא רק לכאן ועכשיו, כיבויי שריפות, אלא גם רגעי השקעה לטווח ארוך, האדם מרגיש מסופק יותר, מרגיש בוגר יותר מרגיש חכם ויעיל יותר, ואלו תחושות שמגבירות את המוטיבציה של האדם עוד נקודה שאנשים משתמשים בה כל פעם שהם שומעים פתגם מעורר מוטיבציה הם רושמים את זה לעצמם ושומרים לעצמם. ונסיים בעובדה חשובה שכל אומן בתחום המוזיקה אומנות חכמה וכדומה לא הגיע להישג הזה בגלל שפעם בכמה זמן הוא מתאמן שמונה שעות ברצף אדם מגיע להישג כי הוא מתאמן שמונה שעות כל יום במשך שמונה שנים ברצף - המחיר של משמעת עצמית הוא מחיר לא קל - אבל המחיר של החיים ללא משמעת עצמית היא מחיר הרבה יותר קשה... חשוב לזכור את זה.

תופעת הנשיכות היא תופעה שכיחה בגילאי שנה וחצי עד שלוש, למה ילדים נושכים? בסביבות גיל שנתיים הילד מתחיל לחוות את עצמו כעצמאי ונפרד מהאחרים, הוא מתחיל לחוש את העצמאות שלו, הוא מתחיל להתעקש לעשות דברים לבד, לעשות דברים בדרך שלו, מצד אחד הוא מרגיש שהוא מתחיל להיות עצמאי אבל מצד שני התחושה הזו עדיין שברירית ומאיימת, ולכן בכל פעם שמשהו לא מסכים עם הילד (ההורה לא מעוניין לקנות לו ממתק, או שאחד האחים לא מעוניין לשתף אותו במשחק) הילד מרגיש שתחושת העצמאות שלו "באיום", כי הוא עצמאי עם רצונות משלו וזה "לא משתלם" לו, כי הוא מתוסכל, הוא רוצה ולא מקבל, הוא מרגיש מעין "חרדה" ולכן בשביל להעצים את הנוכחות שלו הוא ינשוך את האחר, כך הוא כמו אומר לנו: "אני כאן, ויש לי רצונות משלי", כך הוא מבטא את הכח, רצון ועצמאות שלו. לפעמים הילד סובל מכך שהוא מרגיש שלא מבינים אותו בבית, ובאמת קשה להבין אותו בגיל הזה ולכן הוא משתמש בנשיכות, לפעמים ילדים שחוו טראומה הם כמו היינו אומרים קוראים לעזרה על ידי הנשיכה, חשוב לשים לב להתנהגות הכללית של הילד ולא רק ההתנהגות של הילד בזמן הנשיכה, האם באופן כללי הילד גם בוכה הרבה, גם מגלה הרבה בעיות משמעת, יש לו קשיים בשינה, לא מוכן לאכול וכדומה ואז זה כבר מראה שיש לנו בעיה עמוקה יותר לבין ילד שסובל מזה שהוא נושך אבל באופן כללי הוא מתנהל בסדר בחיי היום יום. כשהילד נושך יש להפסיק אותו מיד, תוך אמירה קצרה וברורה: בבית הזה (או בגן הזה, או במשפחה הזו וכו) לא נושכים. לילד אין מודעות מוסרית רחבה מדי להבין מה מוסרי ומה ומצד שני להרבות בדיבורים סביב זה אנחנו מעניקים לו הרבה תשומת לב מה שיקבע את המצב שלו... לא כדאי להעניש את הילד אבל כן להרחיק אותו לזמן קצר מהילד הננשך בלבד, מצד שני נכון יהיה לומר לילד שאנחנו מבינים שהוא מתוסכל, וזה קשה לו כלומר לגלות כלפיו אמפתיה ולעזור לו לקרוא שם לרגשות שלו לדוגמא: אתה עצוב כי החברים הולכים, או אתה עצוב כי אנחנו צריכים ללכת מגן השעשועים אבל בכל זאת אנחנו לא נושכים כשאנחנו עצובים, אפשר לעזור לילד לתת פורקן לרגשות על ידי שהוא " ירוץ, לחבק אותו, לשחק אתו"

שלום לך שמי אורטל אני אמא לילד בן שנתיים, הוא כרגע לא מדבר ברצף אבל מביע את עצמו ע"י הצבעה ומילים שגם לא את כולם הוא יודע לומר.למשל - "אמא דני ומצביע על המקרר הוא יודע אבל גם קשה לו. הכל התחיל עד שביתי השניה נולדה יש בניהם הפרש של שנה וחדשיים שעד אז הוא לא היה מרביץ ונושך. בגן מתלוננים עליו וגם אני בתור אמא שלו יודעת שהוא בעיתי כרגע כי הוא כל היום כמעט זה הפרדות של נשיכות ושהוא מכה את אחותו הקטנה אסור לי לעזוב אותה לרגע.וזה מאוווודדד קשה לי... אני מנסה לומר לו שאסור ורק כלב נושך או שאני שמה אותו בחדר שלו ל3 דק' עד שהוא נרגע אבל לא עובר הרבה זמן והוא מתחיל עם זה שוב {וחשוב לי לציין הוא ילד מאוד טוב ועדין}.הוא גם נושך אותי ואת בעלי זה יכול להיות סתם ככה כי בא לו או שהוא רוצה יחס או שקשה לו לבטא את עצמו בקיצור זה בא לו מתוך תיסכול.אם אני שואלת אותו שאלה אז הוא כן מבין הוא אומר לי כן לא,או למשל בגן ילדים הוא לא יזוז מימני עד שאני לא אבוא איתו ואתן לו מין סוג של ביטחון ואז הוא ישחק אבל שוב זה לבד כי אני רואה את הקושי שלו לתקשר עם ילדים .הוא יכול לעמוד בצד ולהתבונן ולא לשטף פעולה הוא חיצוני כזה ואם רוצים לשטף אותו אז הוא לא רוצה או אם אני מפגישה אותו עם חברים אז הוא אחרי כמה זמן זה מתחיל סיוט של נשיכות והרבצות כאילו זה הדרך שלו לתקשר . בגן לא יודעים אך להתמודד מול זה המטפלת כל היום כמעט צמודה אליו וליפעמים היא מביאה לו מוצץ וככה זה מפחית בבעיה אבל לא פותר אותה . היתה לי שיחה עם מנהלת הגן היא סתם אמרה לי שאולי יש לו בעיה חושית ושהוא לא אוהב לנגוע בצבעי ידיים והוא לא אוהב את המגע עם החול ועם הדבק אמרתי טוב ניסיתי את זה בבית ואני רואה שאין לו בעיה כל שהיא הוא נוגע יפה מאוד וחשוב לי להדגיש שהוא רק חודש שם וגם העבירו אותו לבוגרים זאת אומרת שהוא צריך להתרגל להרבה שינויים בבת אחת ועכשיו אני באמת לא יודעת מה לעשות כי ראיתי שאין לו בעיה חושית וסתם כנראה בגן לא יודעים אך לטפל בזה אז אומרים דברים ע"מ שההורים יטפלו בזה אין לי בעיה אני רוצה לטפל בזה רק שאני לא יודעת מה הבעיה שלו?ואך אני יכולה ללכת לגורם שהוא יאבחן את זה וישלח את הילד לטיפול כל שהוא. אבל במקביל אני יכולה להבין שגם יכול להיות שאולי יש לו בעיה של עד שהוא ידבר זה יקח קצת זמן ולכן זה חלק מההתפתחות .חשוב לי שוב לציין שוב שהוא כל הזמן נושך, ושהשיניים שלו צמחו כמעט כולם רק יש עוד 2 שכבר רואים שהם בתחילת צמיחה .אני חייבת עזרה בשביל הבן שלי ובשבילי.ואני לא חושבת שיש לו חיפוש חושי כי הוא לא אוכל את הקשה של הלחם וממעיט לאכול דברים קשים.

שלום וברכה ראשית חשוב לחזק את האחווה ביניהם, כשהם משחקים יחד זה הזמן לצלם אותם ולתלות את התמונה אצלם בחדר (כך הם יפנימו את התמונה הזו במח שלהם) כשהם משחקים יחד לעודד ולשבח וכו. על זה שאמר שאינו אוהב אותה, זו לא תמיד סיבה לדאגה הוא לא מסנן את מילותיו ומרשה לעצמו להביע את עצמו, אפשר לומר לו משהו בסגנון של: אנחנו מבינים שלפעמים שקשה לך אתה, אבל אנחנו לא מרשים לומר כך. כך אנחנו מעבירים לו מסר שזה נורמאלי להרגיש רגש שלילי ביחס למשהו קרוב אלינו יחד עם זאת אתם מדגישים שזה רק לפעמים, כך הוא יהיה יותר מודע לאופי הגלי של הרגשות שיש לנו כבני אדם. לגבי שאר הדברים שאת מציינת ייעוץ מקצועי יכול לעזור רבות. בברכה

גאווה ויהירות שלילית זו תחושה שהאדם חש שהוא טוב יותר מאחרים ולמי שיש הערכה עצמית הוא מעריך את עצמו והיכולת שלו, אבל לא מזלזל באחרים. השורש של הגאווה, כלומר הפרשנות את המציאות שהם טובים ושווים יותר מאדם אחר זה מהפחד, הם חוששים שאם הם לא יראו את עצמם כטובים יותר אז הם בהכרח יהיו פחות טובים מאחרים האדם היהיר חי תמיד בתחושת תחרות והוא מרגיש שאם הוא לא יהיה הכי טוב בהכרח שהוא יהיה לא טוב. עוד נקודה חשובה היא שאדם עם הערכה עצמית מודע לחסרונות שלו ומאמין ומוכן לתקן את החסרונות שלו לעומת היהיר שמגמד את החסרונות שלו ומעצים את החוזקות שלו מהעבר למה שהן באמת, על החסרונות הוא מרבה לסלוח לעצמו.

שלום וברכה אשה שסבלה מהתעללות רגשית בעברה יכולה לבוא לידי ביטוי בזוגיות בריגישות יתירה, כל פעם שהיא תרגיש קצת מאויימת, קצת ביקורת היא כבר תגיב בתוקפנות, מגננה או הסתגרות אבל היא לא תצליח לנהל דיאלוג בריא וממוקד בשביל לפתור את הבעיה. לפעמים זה יהיה הפוך, האשה תסכול מקהות חושים, כל פעם שידברו על נושא רציני היא תדחה את הנושא בבת אחת, לא תרצה לדבר עליו, לא עכשיו, לפעמים זה לדחות את זה על ידי שלא תדבר על זה לפעמים על ידי הערות צינויות או סתם ליצנות המכנה המשותף של כל הנ"ל שבנושאים מורכבים ורגשיים יכול להיות שיהיה לה קשה לדבר על זה. כמובן זה לא גורף יש אנשים שסבלו מהתעללות רגשית בילדות וזה לא ניכר שזה משפיעל על המערך הזוגי שלהם. היות ומדובר על נושא עדין ורגיש ממליץ לפנות לייעוץ אפילו למפסר מועט של פגישות לאבחן מצב ולראות האם בני הזוג זקוקים לכלים שיכולו לעזור להם לשפר ולייעל את המערך הזוגי שלהם. בהצלחה.