פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי - עמוד 21

יש מקום ללכת לייעוץ נישואין לבד. יחד עם זאת חשוב לשים לב שבמהלך המפגשים לא מגיעים למצב בו המטופל מרגיש "צודק" ובן/ת זוגו האשם/ה. כשאחד הולך למפגש זוגי לקבל הכוונה וייעוץ לא פעם הוא שופך את אשר על ליבו ומקבל לגטימציה לרגשותיו שזה דבר נכון אך הוא גם מפרש את הלגיטימציה שנתנו לו כ"אישור" שהוא הצודק ובן הזוג טועה, מהמקום הזה המטופל מגיע לביתו עם תחושת "הצודק" כי הוא קיבל אישור מהאיש מקצוע – מה שיוצר איטרקציה שלילית בין שני בני הזוג מה שלא פעם מרחיק בין שני בני הזוג אף יותר ממה שהיה לפני שהלכו לטיפול. לכן חשוב שהמטפל ומטופל לא יצאו עם "תחושת הצודק"

שלום וברכה איציק ממליץ לבחור איש מקצוע שיש לו שם טוב, שהמליצו עליו/ה, ששמעת אותו/ה בהרצאות , שקראת מאמרים שלו/ה כיוון שחשוב שתתחברו ביניכם ותזדהו גם מבחינת כיווני הטיפול שלו/ה. לגבי רמת ההשכלה אם יש לה נסיון ושם טוב, יכול להיות מספיק בהחלט, אך כדאי לבחון על בסיס מה שנכתב לעיל. בברכה חג שמח.

העובדה שיש לילדים את הדעה שלהם זה נורמלי ובריא. אם הילד לא יביע דעה זו תהיה בעיה יותר קשה, זה כבר יכול להעיד שיש לו אשיות חלשה מאד. ולכן לא נכון לבטל את הבקשה של הילד בצורה בוטה ואגרסיבית. לדוגמא: בקשנו משהו מהילד והוא לא הסכים אז להרים עליו את הקול וכך להכניע את הילד, כי לא רק את הילד אנחנו מכניעים אלא גם את מערך הרצונות שלו. מה שנכון לעשות הוא לומר את הבקשה בטון רגוע והחלטי, בלי להסביר למה, ילד שמסבירים לו כל דבר אנחנו מרגילים אותו לחיות בבית ללא הירכיה ואז כמובן כאשר נבקש ממנו לעשות דברים מסוימים בבית הוא עתיד להביע דעה ולהתנגד. אם הילד מתנגד למה שביקשנו נעמוד על שלנו בהוספת תגובה אמפתית לדוגמא:״ אני מבין שאתה לא רוצה עכשיו לצחצח שיניים אתה מעדיף לשחק ובכל זאת עכשיו אתה הולך לצחצח שיניים ואחר יישארו לך עשר דקות לפני שינה״. כך עמדנו על שלנו ללא שביטלנו את הרצון של הילד נתנו לרצון של הילד מקום בדיאלוג אך יחד עם הבאנו לידי ביטוי את הסמכות שלנו כהורים ומנהיגים של הבית. אם הוא לא רוצה בכל זאת אז לא נחזור על הדברים שלנו שוב ושוב אלא ניקח אותו ביד מבלי להסתכל לו בעיניים וניקח אותו לצחצח שיניים כך הוא יפנים שאמרה של הורה זה חוק בבית. בזמן שניקח אותו אולי הוא יבכה יצעק וכדומה אז אנחנו לא מרוע לב אלא מתוך הבנה שמשמעת זה צורך של ההורים של הבית ושל הילד לא נעניק חשיבות רבה מדי לתגובה של הילד פשוט נזמזם משהו, נדבר בטלפון או כל דבר אחר העיקר לא להראות לילד שבכי צעקות וכדומה אלו כלי תקשורת שיכולים להפעיל את ההורים כשההורים מבקשים משהו מהילדים, זה בסדר לבכות לצעוק וכדומה להביע את עצמו -בכי הוא כלי הבעה לא כלי השפעה על אחרים. ילד שירגיל את עצמו להביע את עצמו בבכיות וצעקות לא יצליח בעתיד בחברה. עוד נקודה בשביל שהכלים שהוצגו יעבדו אנחנו צריכים שתהיה לנו מסגרת של יחסי גומלין בריאים רגשית עם הילד, שיהיו מספיק רגעים שהילד ירגיש שמקשיבים לו, שהדעה שלו חשובה ונכונה. גם חשוב לבקש בקשות מילדים בזמנים שאנחנו יודעים שיש יותר סיכוי שהן יזכו למענה, לבקש מילד כשהוא בשיחת טלפון עם חבר זה זמן לא טוב נמצא נסגרות זמן מתחשבות כך אנחנו משדרים לילד שאנחנו מעריכים את העולם שלו בהצלחה

שלום וברכה אמא. יכול להיות שהאילמות הסלקטיבית שיש מגדירים אותה כחרדה חברתית עברה תהליך המרה וכעת זה בא לידי ביטוי בלחץ לאחר ולהשיג תשומת לב. אם היא מרגישה לחץ כשיש עליה תשומת לב רבה מדי בבית ספר כדאי להתחיל לתת לה הרבה תשומת לב בבית, שם היא תרגיש יותר בנח עם תשומת הלב וכך בהדרגתיות נרגיל אותה שתשומת לב זה לא דבר כל כך שלילי. וכו אפשר גם בערבים לפני שינה לספר סיפורים על ילדה שהלכה לבית הספר ואחרה והרגישה קצת לחוצה אך בסוף הבינה שגם אם מאחרים לא קורה משהו מיוחד והחיים ממשיכים כרגיל וכך בהדרגתיות משנים את נקודת ההתייחסות שלה למציאות. לגבי ההתנהלות שלה במשפחה - יכול להיות שהיא פוגעת באחיה - היות והיא לא כך כך מעריכה את עצמה, היא סבלה מחרדה חברתית ואולי גם כיום (אילמות סלקטיבית שעברה תהליך המרה ללחץ וחרדה שמא היא תאחר) והיות והיא פחות מעריכה את עצמה לכן היא גם "מורידה" את מעמד האחים בצורה "אגרסיבית". זה שהיא מצטיינת בלימודים חשוב לראות האם זה מתוך לחץ או מתוך רוגע (לדוגמא אם היא לא מקבלת ציון גבוהה מאד היא עצובה מאד ולחוצה) כי אם זה מתוך לחץ אז יכול להיות שכל מניעי ההצלחה שלה אינם מתוך רצון להצליח אלא מתוך רצון להימנע מלחץ וחרדה שמא לא תצליח במבחן ולכן יהיה חשוב לעזור לה בעניין זה - לחזק את תדמיתה בעיני עצמה, ולהראות לה שלא משנה אם מדי פעם עושים טעויות, או לא מצליחים במבחנים, אפשר שההורים יספרו סיפורים על כשלונות שלהם בעבר - במבחנים או כיום בתחומים אחרים שמובנים לילדה וכך היא תתרגל לרעיון שהצלחה זה דבר מצויין אך לא במחיר לחץ (כמו הלחץ להגיע בזמן לבית ספר). בברכה

נשתדל ליישם את הדברים המחכימים

אישיות שהיא מרצה את האחרים יותר מאשר את עצמה זה לא פעם מגיע מהצורך להיות בקשר עם אנשים אחרים. הרי כולנו זקוקים לקשר עם אנשים אחרים אבל בפרופורציה נכונה. כלומר הקשר הוא אמצעי לסיפוק צרכים הדדיים בין בני אדם הקשר בין בני אדם הוא אמצעי. הצורך של אישיות מרצה בקשר עם בני אדם הוא מטרה בפני עצמה ולכן אם זה קשר שיש בו תחושות טובות או שליליות זה כבר רובד משני במערכת יחסי הגומלין הזו... הצורך הזה נובע בגלל שהאדם בעיני עצמו לא מספיק טוב בעיני עצמו הוא לא מספיק "שווה" ולכן יש לו צורך להיות חלק מחברה להיות מה שנקרא "מקובל חברתית" יש פתגם יפה שאומר "אם 'כן' בוער בעצמותיך, תוכל גם לומר 'לא'..." - מה זאת אומרת? אם כן בוער בעצמותיך כלומר מספיק דברים חיוביים וטובים שאתה מעריך את עצמך עליהם, מספיק מטרות שיש לך בחיים אז גם תוכל לומר "לא" כשתראה שמישהו מבקש ממך משהו שהוא עתיד לפגוע בך, כי זה מצוין לעזור לאחרים אבל בתנאי שזה מגיע ממקום בריא ממקום שבו האדם יודע שזה מתוך בחירה שלו והוא לא מרגיש שהוא "חייב" כי אז זה לא בגלל טוב הלב שלו אלא בגלל חסכים רגשיים שיש לו... אדם שמעריך את עצמו - יכול לשם גבול לעצמו ולדעת מה הוא כן מוכן ומה הוא לא מוכן להקריב למען החברה, מה המינון והאיזון הנכון. לכן שלב ראשון הייתי ממליץ לך לעבוד על משהו שקשור לפיתוח האישיות שלך לפני שתתעסקי עם משהו שקשור לריצוי החברה, אני ממליץ לקחת רשימה של דברים שהיית רוצה לעשות לעצמך לדוגמא תחביבים, משפחה, רוחניות, לימודים, אחרי שיש לך רשימה - תתחילי להקדיש לדברים האלו זמן בחיים שלך. לדוגמא רוחניות - שעה בשבוע, לתחביבים - שעה בשבוע, לרוחניות עשרים דקות ביום. הכוונה היא שתשבצי בתוך מסגרת היום שלך דברים שחשובים בשבילך. קודם לחזק אותך. דבר שני - בפעם הבאה שמבקשים ממך משהו לעשות - אל תדחי אותם כי אני משער שאם היית יכולה אז לא הייתה בעיה אבל במקום לדחות אותם תעכבי את הבקשה, כלומר: אל תאמרי "לא" בבת אחת אלא תאמרי תנו לי את הזמן לראות איך אני יכולה לעשות את זה בצורה הטובה ביותר ותעכבי את הבקשה אפילו בכמה דקות כך את מרגילה את עצמך פחות להיות עסוקה בלרצות את הזולת "כאן ועכשיו" וגם מרגילה את האנשים בחברתך שלא כל מה שיבקשו ממך יעשה "מיד". גם התדמית שלך בעיני החברה אט אט תשתנה מה שיוסיף גם לתדמית שלך בעיני עצמך! וגם בקשר לבקשה שביקשו ממך, אם לדוגמא ביקשו ממך בקשה שדורשת הקרבה של 100% מעצמך, בפעם הבאה תקריבי רק 80% אל תנסי לעשות שינויים קיצוניים, כי זה לא יתאים למבנה האישיות שלך וגם בעיני החברה שלך זה ייראה להם מוזר שינוי קיצוני...

ילדים קטנים בגילאי הגן והכיתות הנמוכות מרגישים צורך לבטא את הצד ה"בוגר" שלהם, שהם מספיק גדולים ועושים דברים "לבד" (זה גם בא לידי ביטוי שהם רוצים להיות גדולים יותר בגיל, על ידי שלובשים בגדים של הורים וכדומה) ולכן הצורך הזה הנו טבעי מה שאומר שהוא גם צורך "חזק" ובעל השפעה על הילד ולכן אמרות כמו : "אתה תאחר, לא יכניסו אותך לכיתה, תגדל להיות ילד לא אחראי" וכו בכלל לא מהוות אצלו משקל, אולי רק האי נעימות שההורים מרגישים ומשדרים אבל לא תוכן המילים, יש מקרים שילדים לא אוהבים את הגן או הכיתה, או שהם באופיים ילדים אטיים יותר. חשוב לשים לב מהם הרגעים שבהם הילד "מבזבז הכי הרבה זמן" ולא להיאבק אתו על זה אלא ליצור אלטרנטיבה אחרת. לדוגמא – אם זה נושא בחירת הבגדים אז ניתן לילד לפני שינה שניים שלושה סוגי בגדים והוא ייבחר לעצמו, אם זה שהוא אוהב לשחק לפני שהוא יוצא אז נעיר אותו חמש דקות לפני ונאמר לו לפני שינה שלמחרת הוא יוכל לקום כמה דקות לפני בשביל לשחק, או שאם הוא נוסע ברכב – הוא יוכל לשחק ברכב וכדומה. עוד נקודה – כל מה שאפשר להכין מהערב כדאי כבר להכין מהערב ולהשאיר לבוקר כמה שפחות, זו גם דוגמא טובה לילד של התנהלות חכמה שאדם מכין את עצמו מראש ליום המחרת. עוד נקודה זה לא הזמן למאבקי כוחות, אם הילד יאחר לבית הספר – תנו לו להתמודד עם המציאות, עם יחסי הגומלין בינו לבין המורה, חשוב מאד שהילד יצא מהבית עם תחושה טובה שאוהבים אותו והבית שלו זו החממה שלו, המקום שתמיד בכל תנאי יאהבו אותו, חשוב שההרגשה הזו תהיה כשהוא יוצא מחוץ לבית כך הוא ירגיש "תחושת רקע" שאוהבים אותו וזה יעזור לו להרגיש חזק יותר מחוץ לבית, מה שיעזור לו לצאת מהבית יותר מהר. בברכה, הרב ד"ר אייל אונגר

ראשית יש לדעת שאם הילד נכשל במבחן, אז לא פעם זה לא רק כישלון במבחן אלא זה גם אומר שהתדמית שלו בעיני עצמו תהיה כנראה שלילית, כי הוא יודע שהוא מאכזב את ההורים וכן הוא משווה את עצמו לבני כיתתו, מהמקום הזה הילד יכול להגיע למצב שהוא מרגיש שהוא לא מוערך ולא "שווה" ולכן ראשית יש להכין "רקע" של עידוד, של חיזוק הדימוי העצמי שלו בעיני עצמו מכיוון שאדם לא ניגש לעשיה אם הוא לא מאמין שהוא יכול להצליח בה ואם לילד יש דימוי עצמי שלילי שהוא לא יצליח אז הוא מראש לא ינסה. חשוב לעודד את הילד שמצליח במבחנים כי זה עוזר לו לקבע את המצב אך גם באותה מידה חשוב לעודד את הילד שנכשל בשביל שלא יבנה לעצמו זהות של ילד נכשל ואז כבר לא תהיה לו מוטיבציה להצליח. חשוב שאנחנו ההורים נקבל אותו מבלי לשפוט אותו לא נשפוט אותו אלא נשדר לו שאנחנו מאמינים שהוא יצמח ויתגבר למרות הכישלון. אפשר לספר לילד שגם אנחנו ההורים לא פעם נכשלים לפעמים כמעט מתייאשים ובסוף מצליחים לחזור אל שגרת התפקוד היומיומית שלנו, בכך נרומם אותו על ידי שנהפוך את הכישלון לדבר שבשגרה ולא לאירוע שיתפרש בעינו כאירוע שיוצר תדמית שלילית על עצמו. לא נכון למהר ולתת עצות ובכך להוכיח לו - כמה אנחנו חכמים וכמה הוא ה"לא חכם". זה הזמן לרומם אותו על ידי שנטיל עליו מטלות לפי ערכו שירגיש שאנחנו סומכים עליו ומאמינים שהוא יכול להיות לתועלת ובכך גם נחזק את הדימוי שלו בעיני עצמו מה שיעזור לו ליצור דחף לעשייה נכונה וברת הישגים גם בתחום הלימודים. בהצלחה

בין עשרה לחמישה עשר מהאוכלוסייה סובלים וסבלו מהתקפי חרדה. וברוב המקרים האנשים שסובלים מהתקפי חרדה מגבילים את הפעילות שלהם כדי להימנע מהתקפי חרדה נוספים. ולרוב לנשים יש יותר חרדות והתקפי חרדות מאשר לגברים. מצד אחד אתה כבן זוג חשוב שתעזור לרעייתך בדברים הקטנים אבל בד בבד להעניק לה את העצמאות על ידי שלא ניתן יותר מדי עזרה, וגם בשבילך זה חשוב שלא תישחק מרוב עזרה לדוגמא אם אשתך מבקשת ממך ללכת אתה לקניות תאמר לה משהו בסגנון של: אני מוכן ללכת אתך לקניות ובד בבד אני רוצה שתמצאי זמן לעצמך, ולהיות כמה דקות לבד במקום שאנחנו עושים קניות זה דבר שיעזור לך להתמודד עם החרדות שלך וייתן לי תקווה שאנחנו לקראת תהליך של שינוי והתפתחות, ואחרי שהיא עושה את זה ומצליחה חשוב מאד לעודד אותה לחזק אותה, על מנת שההתנהלות בכיוון הזה תמשך עוד ועוד. ואם לפעמים אשתך אומרת לך ביטויים קיצונים על התקפי החרדה שיש לה, היא אומרת משהו בסגנון של: "היה לי יום מזעזע, אני לא יכולה יותר לתפקד"... אחרי כמה דקות לא ממקום של ויכוח ומריבה תאמר לה שהתקף החרדה שלך היה קשה מאד אבל הוא המשכת לתקפד כרגיל או הצלחת למרות ההתקף חרדה וחשוב גם לתת מילה טובה, וגם אם היא פעם או פעמיים הצליחה להתמודד עם התקף החרדה חשוב לעודד אותה ולעזור לה להמחיש לעצמה שהיא מצליחה לתפקד, זה חשוב מכיוון שלפעמים אנשים שחווים התקפי חרדה מרגישים שאין להם יותר סיכוי לצאת מזה וזה נראה להם "גדול עליהם יותר מיד" על ידי העידוד והמילה הטובה אנחנו עוזרים לה לראות את המציאות בפרופורציה אחרת על מנת שלא תתייאש מהמצב חשוב לעשות את מה שהצעתי כעת ברגישות יתירה היות והתקפי פאניקה מאד מפחידים את בת הזוג ואם בת הזוג תחשוב שלא אכפת לבן הזוג המערכת הזוגית תפגע גם אחרי שבעיית החרדה תיפתר... ומצד שני לא צריך לעשות הכל בשביל בן הזוג שסובל מחרדה - צריך איזון - להראות שאנחנו תומכים מעודדים אבל לא עושים במקום על מנת שבת הזוג בהדרגתיות תצא מזה ובן הזוג לא יישחק מהתהליך. ואם בן הזוג רוצה להביע את התסכולים שלו נוכח החרדות החוזרות ונשנות – חשוב לא לאמר משהו בסגנון של: "נמאס לי מהחרדות שלך - זה משבש לנו את החיים", אלא יותר משהו בסגנון של: "ריבוי החרדות שלך מתסכל אותי ואני משער שגם אותך, כי יכולנו לעשות כל כך הרבה דברים טובים ביחד ועם המשפחה..." כלומר להכניס מסר חיובי של תקווה של רצון טוב לזוגיות בריאה ויציבה - זה לא יתפרש כביקורת או האשמה אלא תסכול ויחד עם זאת רצון משותף של שני בני הזוג להגיע למקום טוב יותר בזוגיות שלהם ונקודה אחרונה: החרדה גורמת לגוף לפעול אחרת מבחינה פיזיולוגית. קצב הלב מואץ. לחץ דם עולה, סחרחורות, רעידות בידיים, קושי נשימה, הזעה מוגברת, חום בגוף. בזמן חרדה הנשימה היא מהירה יותר מהרגיל מה שמקבע את המצב הקיים ולכן גם נשימה עמוקה ואיטית בזמן חרדה, שינוי פיזיולוגי בגוף מביא לידי שינוי נפשי, לכן חשוב לנשום נשימות הרפיה, נשימות עמוקות מהבטן, נשימה איטית למשך כמה דקות זה עוזר למערכת העצבים להירגע. ולכן חשוב שבן הזוג ובת יתאמנו יחד על נשימות עמוקות נשימות איטיות, יתאמנו על זה בזמן שגרה - בזמן שההתנהלות היומית תקינה - ואז ינשמו יחד גם כשמגיע התקף חרדה אם הם נמצאים יחד באותו מקום. זה יכול לעזור גם לחרדות וגם לבנית הקשר הזוגי על ידי פעולה משותפת של עזרה חשובה שבן הזוג עוזר לרעייתו.

מה שנראה לפי תוכן הדברים של ההורים כבעיה שאין לילד שום מודעות לטווח הרגשות שבין שני המצבים הרגשיים האלו, כלומר, חוץ משלווה ורוגע או כעס ואגרסיביות, יש לילד כמו לכל אדם עוד הרבה יותר רגשות אלא שהילד לא מודע אליהם ולכן במצב טוב לילדים זה שיהיה להם "מילון רגשות" עשיר יותר ממה שיש להם כעת ברגע שיהיה לילד עוד מילים לתאר את רגשותיו תהיה לו עוד שפה ועוד דרך ביטוי והוא יוכל לעבור את "ההילוכים הרגשיים" בקצב מדורג משלווה ורוגע עד כעס ואגרסיביות, מהילוך ראשון להילוך חמישי - ואם הוא ילמד לזהות את הילוכים שני שלישי ורביעי יהיה לו קל יותר לעצור בהילוכים האמצעיים, ושם להביע את הרגש שלו, הוא לא יצטרך לקפוץ בבת אחת להילוך החמישי, ולכן מה שאני ממליץ לעשות זה לעזור לילדים לשנו לעבור "הילוכים רגשיים" בצורה יעילה יותר. איך עושים את זה? על ידי שבבית, ההורים יתחילו לתאר חוויות שלהם - ולא יסתפקו בתיאור העובדות, חשוב שהם יכניסו בלקסיקון של בני הבית עוד מילים כמו: פחד, אכזבה, תשישות, כישלון, בהלה, עומס, דחוי, תקווה, שמח, מלא מרץ, מדוכדך, סקרן ועוד. זו שפה שתעזור לילדים להיות יותר מודעים לתחושות שלהם ולאחר מכן גם להביע את אותם רגשות. וישנה גם אפשרות על ידי משחקים לדוגמא: כל בני המשפחה כותבים מילים שמתארים רגשות מקפלים את זה ומניחים בתוך שקית - אחד מבני המשפחה לוקח פתק ואמור לנסות להביע את אותה תחושה מבלי להשתמש במילים... זה עוזר למי שמציג את הרגש להביע רגשות בצורה לא מילולית ועוזר לבני המשפחה לזהות תחושות ללא מילים - ובכלל יוצר אווירה ששמה דגש על רגשות - מה שעוזר לנו לאחר כך לנהל את הרגשות שלו.

מה שנראה לפי תוכן הדברים של ההורים כבעיה שאין לילד שום מודעות לטווח הרגשות שבין שני המצבים הרגשיים האלו, כלומר, חוץ משלווה ורוגע או כעס ואגרסיביות, יש לילד כמו לכל אדם עוד הרבה יותר רגשות אלא שהילד לא מודע אליהם ולכן במצב טוב לילדים זה שיהיה להם "מילון רגשות" עשיר יותר ממה שיש להם כעת ברגע שיהיה לילד עוד מילים לתאר את רגשותיו תהיה לו עוד שפה ועוד דרך ביטוי והוא יוכל לעבור את "ההילוכים הרגשיים" בקצב מדורג משלווה ורוגע עד כעס ואגרסיביות, מהילוך ראשון להילוך חמישי - ואם הוא ילמד לזהות את הילוכים שני שלישי ורביעי יהיה לו קל יותר לעצור בהילוכים האמצעיים, ושם להביע את הרגש שלו, הוא לא יצטרך לקפוץ בבת אחת להילוך החמישי, ולכן מה שאני ממליץ לעשות זה לעזור לילדים לשנו לעבור "הילוכים רגשיים" בצורה יעילה יותר. איך עושים את זה? על ידי שבבית, ההורים יתחילו לתאר חוויות שלהם - ולא יסתפקו בתיאור העובדות, חשוב שהם יכניסו בלקסיקון של בני הבית עוד מילים כמו: פחד, אכזבה, תשישות, כישלון, בהלה, עומס, דחוי, תקווה, שמח, מלא מרץ, מדוכדך, סקרן ועוד. זו שפה שתעזור לילדים להיות יותר מודעים לתחושות שלהם ולאחר מכן גם להביע את אותם רגשות. וישנה גם אפשרות על ידי משחקים לדוגמא: כל בני המשפחה כותבים מילים שמתארים רגשות מקפלים את זה ומניחים בתוך שקית - אחד מבני המשפחה לוקח פתק ואמור לנסות להביע את אותה תחושה מבלי להשתמש במילים... זה עוזר למי שמציג את הרגש להביע רגשות בצורה לא מילולית ועוזר לבני המשפחה לזהות תחושות ללא מילים - ובכלל יוצר אווירה ששמה דגש על רגשות - מה שעוזר לנו לאחר כך לנהל את הרגשות שלו.