התמקדות (Focusing)

Focusing או התמקדות הינה סוג של הקשבה מיוחדת לאינטליגנציה הטמונה בגופנו באמצעות מתן תשומת לב לתחושות המתעוררות בגוף, שהייה לצידן ולעיתים אף ניהול דיאלוג פנימי.

מתן תשומת לב לאופן בו אנו חווים את העניין/ הנושא/ הקושי בכללותו, דרך התחושה המורגשת בגוף, עשוי להניב אינפורמציה רבה. התמקדות מאפשרת לנו להקשיב לעצמנו, להיות רגישים לסיטואציות שעוברות עלינו, לחוויות היומיום, להחלטות שעלינו לקבל, להצלחות ולעיתים גם לאכזבות שלנו.

התמקדות מורכבת מאוסף של תנועות ואיכויות שיש ללמוד ולתרגל. העיקרון פשוט: כאשר לומדים לשכלל את ההקשבה המיוחדת הזו אל הגוף ואל תחושותיו, נוצרת מערכת יחסים מאפשרת בין האדם לבין הפנים שלו, אשר משפיעה גם על מערכות היחסים שלו עם הסביבה. כאשר לא קיים פער בין האמירה הפנימית שלנו לדרך בה אנחנו פועלים בעולם - קטנות בצורה משמעותית כמות הדילמות ורמת חוסר שביעות הרצון שאנו חשים.

טיפול בגישת התמקדות

בגישת ההתמקדות יכול למצוא כל אחד את המקום בו הוא מרגיש הכי בנוח, כלומר הכי קרוב לאמת הפנימית והאישית שלו. אין דרך אחת בלבד לעבור תהליך זה. כל אחד מאיתנו שונה מהאחר, מתלבט בשאלות אחרות, חושב ומרגיש דברים באופן שונה. הכוונה הינה להקנות לכל אדם כלים שיאפשרו לו לפתח את הכישורים הרגשיים, הקוגניטיביים והסוציאליים שלו כך שיהיו לו לעזר בחייו האישיים. חשוב לומר שהתמקדות אינה מהווה שיטת טיפול. למידה ותרגול של ההקשבה המיוחדת מאפשרים לנו להיות, במידת האפשר, המטפלים של עצמנו.

התמקדות יכולה להיות משולבת עם כל שיטת טיפול קונבנציונאלית, כגון פסיכותרפיה. החיבור לתחושת הגוף בעת המטופל עסוק בנושא מסוים, יכולה להביא תוך זמן קצר עומק, תובנות והתחלה של צעדים חדשים בעולמו.

למי מתאימה עבודה בהתמקדות?

מכיוון שהקשבה הינה תהליך טבעי אשר קיים בנו ואנו רק לומדים לשכלל ולהעמיק אותה, היא יכולה להתאים לכולנו. לכל אחד קצב שונה בו הוא לומד ומפנים את היכולת להתחבר לתחושות הגופניות ולשהות איתן באופן המביא לשינוי. בתהליך הלמידה ישנה חשיבות גדולה מאד למתן כבוד לקצב הייחודי של כל אדם. הכוונה היא לאיכות של הקשבה עדינה ומאפשרת הנותנת מקום לכל מה שעולה, תוך סקרנות ושהייה בקצב הנכון לדברים.

תהליך ההתמקדות

הדבר החשוב ביותר בהתמקדות הוא שהמטופל למעשה מטפל בעצמו. המקשיב/מנחה נמצא לצידו כנוכחות מיטיבה ולא מתערבת, מקשיב, מכוון אם צריך, אך בעיקר יוצר מרחב מוגן ופתוח שיכול לאפשר לתהליך להתרחש בעצמו.

תחילה מונחה המתמקד לערוך מעין סקירה גופנית המשולה לכיוון כלי (כפי שמכוונים כלי נגינה לפני קונצרט): תחילה שמים לב לגוף בכללותו, לתחושה המלווה את הישיבה, לאיברים שונים כפי שהם מורגשים כרגע ולאט ובעדינות מוזמן המתמקד להפנות את תשומת לבו אל עבר מרכז הגוף, כמו להרגיש עצמו מבפנים, בעיקר באזור שבין הגרון לבטן התחתונה ולבחון מה נוכח שם עכשיו.

יכול להיות שתורגש תחושה כלשהי, ברורה או מעורפלת ויכול להיות שיקפוץ נושא שמעסיק אותו (הנושא יכול גם להיבחר מראש בטרם הכניסה פנימה). בכל מקרה תוכוון העבודה למתן תשומת לב לאיך מורגש הנושא בגוף כרגע, בכאן ועכשיו ועם זה מתבצעת העבודה.

המתמקד יוזמן לתאר את התחושה (יש משהו בבית החזה...משהו ערפילי/כבד/שטוח/מרפרף/... זה בגודל... וזה מרגיש כמו (נותן דימוי או מילה שמתארת את התחושה), כמו לומר שלום למה שנמצא, להתבונן ולהרגיש אותו מבפנים, לתת לו מקום להיות כפי שהוא כרגע, בלי לשפוט או לנסות לשנות.

אנו יודעים לומר שלתחושות יש סיבות, גם עם המודע לא מבין זאת. הרעיון הוא לכבד את האינטליגנציה הגופנית ולהיות סקרניים כלפיה. המתמקד יוזמן לשהות לצד מה שבא תוך הקשבה מכילה ואמפטית (לא תמיד פשוט, אך בהחלט ניתן לתרגול). לעיתים מספיקה רק שהייה עם מה שבא באופן מיטיב על מנת שמשהו ייפתח מבפנים, על אף שהנושא עדיין אינו פתור. משהו משתנה במערכת היחסים של המתמקד עם העניין עצמו וזה מביא לשינוי משמעותי.

לעיתים במסגרת תהליך ההתמקדות ישנו מקום "לראיין את התחושה הפנימית". כמו מראיין טוב, נזמין את המתמקד לחכות שהתשובה תגיע מהמרואיין, כלומר מהתחושה ולא מהראש.

כאשר נוצר חיבור עם התחושה, והיא מקבלת מקום להיות כפי שהיא, תגיע בעקבות זאת תפנית, תיווצר תחושה של הקלה ויכולות להעלות תובנות משמעותיות למתמקד. בהתמקדות אנו בעיקר לומדים על איכויות הקשבה מיטיבות במערכת היחסים ביני לבין עצמי וביני לבין העולם. זה מרגיש כמו שפה חדשה אך מוכרת, שהתגעגענו אליה והמפגש המחודש עימה מעורר התרגשות ותחושה של חזרה הביתה.