טיפול דינמי קצר מועד (Short Term Dynamic Psychotherapy - STDP)

בספרו מ-1895 "מחקרים בהיסטריה", מתאר זיגמונד פרויד מפגש בודד שערך עם אישה היסטרית, קתרינה, אשר הוביל לירידה ניכרת במצוקתה הסימפטומטית ולשינוי חיובי בהתנהגותה. למרות "תקרית" זו, באופן כללי פרויד דגל באנליזות ארוכות וממושכות, אך במקביל ביקש לבחון כיצד ניתן לקצר את הפסיכואנליזה כך שגם אלה שאינם בעלי אמצעים כלכליים יוכלו להיעזר בה. בשנות ה-20 של המאה הקודמת היה הפסיכואנליטיקאי ההונגרי שאנדור פרנצי הראשון אשר הציע טכניקות אקטיביות מצד המטפל הנעזרות בקביעה שרירותית של מועד לסיום הטיפול.

בעשרות השנים הבאות מספר הוגים מרכזיים, כגון מייקל באלינט, ג'יימס מאן, חביב דאבאנלו ופיטר סיפנאוס, הציעו מודלים לטיפול דינמי קצר מועד. בשנים האחרונות המחקר והעשייה בתחום זה מתפתחים ללא הרף, בין השאר עקב הנטייה הגוברת לקצר טיפולים בשירות הציבורי כדי לחסוך בעלויות הטיפול.

טיפולים דינמיים קצרי מועד - עקרונות משותפים

החל משנות ה-40' אנשי טיפול שונים הציעו מודלים טיפוליים דינמיים וקצרי מועד. ההבדלים בין המודלים נוגעים לטכניקות הטיפוליות, משך הטיפול, עמדת המטפל וכן הלאה. עם זאת, ניתן לזהות מספר אלמנטים משותפים העומדים בבסיס כולם:

• קריטריונים לבחירת מטופלים: ברוב המודלים ישנם קריטריונים ברורים לבחירת המטופלים. אף אחד מהם אינו מתאים לחולי סכיזופרניה או לאנשים הסובלים מהפרעות אישיות קשות. המודלים השונים נמצאו כמועילים עם מטופלים הסובלים מדיכאון, התקפי פאניקה, פוביות ספציפיות, מצבי משבר בחיים ועוד. לרוב נדרשות מהמטופל רמת תובנה גבוהה, מוטיבציה להתגבר על קשייו ולשנות את חייו, יכולת ליצור קשר עמוק בתוך זמן קצר וחוזק נפשי בכדי שיוכל לעמוד בפירושים ובעימותים של המטפל.

• העבודה דרך הברית טיפולית: כפי שניתן לראות, רוב המודלים מייחסים חשיבות רבה לעבודה דרך יחסי ההעברה הנוצרים בין המטפל למטופל במהלך הטיפול. לרוב הדגש מושם על יצירת ברית טיפולית חיובית, אם כי המודלים של סיפנאוס ושל דאבאנלו דווקא מעודדים את המטופל לבטא תחושות של כעס כלפי המטפל.
• חשיבות בחירת המוקד הטיפולי: בחירת מוקד כבר בשלב הראשוני של הטיפול היא מחויבת בכל המודים. לעיתים, כמו במודל של ג'יימס מאן, הדבר מתבצע כבר בפגישה הראשונה. לרוב, המוקד מקשר בין הקונפליקטים של המטופל, שנוצרו בילדותו ולאורך חייו, לבין הקשיים שהוא חווה בהווה.

טיפול דינמי קצר מועד על פי פרנץ' ואלכסנדר

אלכסנדר ופרנץ' גיבשו את המודל המשמעותי הראשון לטיפול קצר מועד בגישה דינמית בשנות ה-40' של המאה הקודמת. במודל זה המטרה הינה ליצור חוויה רגשית מתקנת ובאמצעותה לסייע למטופל להתגבר על אירועים טראומטיים. הכלים המרכזיים בטיפול הם גיבוש פוקוס טיפולי, הממוקד ביחסים לא-מסתגלים מעברו של המטופל, וכן עידוד לפיתוח יחסי העברה חיוביים בין המטפל למטופל. במודל זה מועד סיום הטיפול אינו נקבע מראש אלא תלוי בשינויים שהמטופל יוצר בחייו במהלכו.

טיפול דינמי ממוקד על פי מייקל באלינט

בטיפול זה, אותו גיבש מייקל באלינט בשנות ה-50', המטפל מתמקד בפוקוס אשר אותו הוא מנסח בפני המטופל אחרי הפגישות הראשונות, תוך שהוא מתעלם במכוון מנושאים מרכזיים פחות. במהלך הטיפול המטפל נעזר בטופס דיווח מפורט אותו הוא ממלא בסיום כל פגישה. המודל של באלינט איננו ממליץ על מספר הפגישות, אך הטיפול לדוגמא שהציג בספרו ארך 27 מפגשים טיפוליים ועוד מספר פגישות מעקב לאחריהם.

טיפול דינמי ממוקד על פי דיוויד מאלאן

מאלאן השתייך לצוות חוקריו של באלינט. בשנות ה-60' הוא ניסה לגבש מודל משלו, המשכלל את המודל של באלינט. כאן המוקד הטיפולי הוא קונפליקט פנימי אשר נשאר עם המטופל מילדותו, והטכניקה הטיפולית המרכזית היא פירושים של יחסי ההעברה הילדיים שיוצר המטופל עם המטפל. אורך הטיפול הוא בין 20 ל-40 פגישות ומועד סיומו נקבע מראש.

טיפול קצר מעורר חרדה על פי פיטר סיפנאוס

בשנות ה-70' פיתח סיפנאוס את המודל הממוקד בניסיון לעורר את החרדה של המטופל כחלק אינטגרלי מהטיפול. לשם כך, המטפל יוצר "משברים רגשיים" באמצעות עימותים ומתן פירושים קשים לעיכול. המטופל מצליח לשאת את ה"משברים" הללו באמצעות הברית הטיפולית החזקה שנוצרת, וכך מבין טוב יותר את עצמו ואת האופן שבו דפוסי ההתנהגות שלו משמרים את קשייו. מועד סיום הטיפול אינו נקבע מראש על פי גישתו של סיפנאוס, אך אורכו הממוצע הוא כ-15 פגישות.

טיפול דינמי מוגבל בזמן על פי ג'יימס מאן

בתחילת שנות ה-70' הציג ג'יימס מאן מודל טיפולי אקזיסטנציאלי שבמרכזו הזמן המוגבל העומד לרשות המטפל והמטופל. נקודת המוצא של מאן הייתה כי הבסיס לרוב הבעיות האנושיות טמון בהתנגשות בין "הזמן הנצחי" של הילד לבין "הזמן העובדתי" של המבוגר. כבר אחרי הפגישה הראשונה המטפל קובע את הסוגיה המרכזית ומתאר אותה למטופל ב-2-3 משפטים. משך הטיפול 12 פגישות בלבד וחלק ניכר ממנו מוקדש לקושי של המטופל סביב הסיום והפרידה, הנראים באופק כבר מהרגע הראשון.

טיפול דינמי קצר מועד על פי חביב דאבאנלו

עבודתו של דאבאנלו, אשר פורסמה ב-1978, משלבת בין כמה מהעקרונות של המודלים שתוארו לעיל. הכלי המרכזי המשמש בטיפול הוא עימות מוקדם מאוד של המטופל עם  מנגנוני ההגנה שלו, על מנת לעורר בו תחושות של כעס. הכעס, לטענת דאבאנלו, מעלה אצל המטופל תכנים לא מודעים עמוקים שעמם ניתן לעבוד במהלך הטיפול. לאורך הטיפול המטפל מפרש את הגנותיו של המטופל, את כעסיו, חרדותיו ואת דחפיו (ראשי תיבות: הכח"ד). בנוסף, הוא מעודד את המטופל להעלות בפניו את רגשותיו בנוגע למטפל (ה= העברה), לדמויות מילדותו (א= אב ואם) ולדמויות מחוץ לטיפול (ח= חוץ) (ראשי תיבות: הא"ח).
בפגישה הראשונה המטפל מיידע את המטופל כי הטיפול יהיה קצר, אך לא נקבע מראש מועד הסיום. הטיפול נמשך בין 10 ל-50 שעות, בהתאם לחומרת בעיית המטופל ולהתקדמות המושגת בטיפול.