טיפול לקהילה ההומו-לסבית (Therapy in the Homo-Lesbian Community)

טיפולים עבור חברי הקהילה ההומו-לסבית מתנהלים כבר עשרות שנים, אך השינויים החברתיים אשר התרחשו בתפיסת ההומוסקסואליות הובילו לשינוי משמעותי בגישת הטיפול: בעבר עסקו טיפולים בקרב הקהילה ההומו-לסבית בעיקר בניסיון ליצור אצל המטופלים נטייה הטרוסקסואלית על ידי שוקים חשמליים, הליכה לזונות, טיפולים קוסמטיים ויצירת קשר שלילי בין גירוי מיני לבן/בת מינו/ה של המטופל/ת. בימינו מתמקדים טיפולים בקרב בני הקהילה ההומו-לסבית במתן עזרה לגבי קבלת הנטייה המינית ובהתמודדות עם האתגרים הספציפיים איתם מתמודדים חברי הקהילה.

טיפול לקהילה ההומו-לסבית: יש כזה דבר?

למרות העובדה שעד לעשורים האחרונים נתפסה ההומוסקסואליות כהפרעה נפשית שיש לטפל בה, פרויד בעצמו ביקש להדגיש ששינוי הנטייה המינית של אדם לרוב אינו אפשרי, וכי יש לעסוק במהלך הטיפול בעיקר בקבלת הנטייה המינית. טיפול לקהילה ההומו-לסבית הוא טיפול אליו פונה המטופל מתוך מצוקה הנוגעת לנטייתו המינית: התלבטות בקשר לנטייה המינית, קשיים לגבי קבלת הנטייה המינית ומשמעויותיה (האם אני לסבית כי אין לי הצלחה עם גברים?), עיבוד אירועי עבר מכאיבים בנוגע לנטייה המינית (בידוד והתנכלות חברתית, חרדות) והתמודדות עם אי-קבלת הסביבה או המשפחה את הנטייה המינית. בנוסף לכך, טיפולים בקהילה ההומו-לסבית מתאימים גם לשם תמיכה בזוגות ומשפחות הנתקלים בקשיים הייחודיים לקהילה, כגון חוסר קבלה של המשפחה המורחבת את הזוגיות או התא המשפחתי (לדוגמה, אפליה של נכד, בנה הביולוגי של בת הזוג), קשיים הקשורים להבאת ילדים לעולם (אימוץ, פונדקאות), סיוע בהליכים משפטיים וכו'.

במקרה בו קשיי המטופל הם בעיקר על רקע אי קבלה של המשפחה את הנטייה המינית, שיטת טיפול יעילה היא הטיפול המשפחתי. טיפול זה עוזר לבני המשפחה בהבנת הגורמים לקושי שלהם לקבל את הנטייה המינית (לדוגמה, האם הומוסקסואליות נתפסת ככישלון חינוכי, כבחירה לא מוסרית או כבחירה שתביא לחיים של סבל) ומאפשר למשפחה ניהול של קשר מכבד ותומך יותר. טיפול משפחתי עשוי להיות משמעותי במיוחד כאשר מדובר במשפחתו של מתבגר מינית הומוסקסואל או מתבגרת לסבית: חוסר קבלה מצד ההורים עלול לגרום למתבגר להסתיר את נטייתו ובאופן זה להגביל את התנסויותיו ואת התנהגותו האמיתית. דפוס כזה עלול להביא לבידוד חברתי, דיכאון ופגיעה בהתפתחות המינית והחברתית. בנוסף, ההסתרה עלולה להביא להתנהגויות שיש בהן סיכון עצמי, למשל כמין לא מוגן ובריחה מהבית.

חוץ מההתמודדות והאתגרים הייחודיים הניצבים בפני חברי הקהילה ההומו-לסבית, עשויים חברי הקהילה לפנות לטיפול כשברקע קשיים שאינם בהכרח קשורים לנטייתם המינית, כגון קשיים ביצירת מערכת יחסים זוגית, דיכאון, חרדות, קשיים סביב הורות, ביטחון עצמי נמוך וכו'. במקרים כאלה, לא יהיה הבדל בין שיטת הטיפול שתיבחר לבין השיטה המתאימה למטופל הטרוסקסואל. טיפולים מעין אלה עשויים להיערך במסגרת טיפול זוגי, פסיכותרפיה דינמית, טיפול קוגניטיבי התנהגותי וכו'. בכל אופן, בעבודה עם בני הקהילה ההומו-לסבית מצופה מהמטפל/ת להיות בעל/ת עמדה פתוחה ומקבלת של הנטייה ההומוסקסואלית.

טיפולי המרה

בשנת 2007 דרש חבר הכנסת ניסים זאב להקים מוסדות גמילה להומוסקסואלים ולסביות, תוך טענה ש"צריך לפקוח את עיניהם. כמו שיש היום מוסדות לגמילה מסמים, צריך להקים צוותים מיוחדים עם פסיכולוגים שיעזרו להם לחזור לשגרת החיים".

גם הקהילה ההומו-לסבית וגם רבים מההטרוסקסואלים התנגדו להתבטאות זו של ניסים זאב. אולם עדיין הגישה כי ניתן לעזור לאנשים לשנות את נטייתם המינית קיימת גם אצל אנשי מקצוע מהתחום הטיפולי.

שיטה הנהוגה לטיפול בחברי הקהילה ההומו-לסבית היא "טיפולי ההמרה" אשר מטרתם היא שינוי הנטייה ההומוסקסואלית לנטייה הטרוסקסואלית. בשורש גישה זו ניצבת האמונה שאדם אשר נטייתו המינית גורמת לו לסבל והוא רוצה לשנותה, רשאי לקבל עזרה מאיש מקצוע בתהליך זה. רוב טיפולי ההמרה משתמשים בטכניקות קוגניטיביות התנהגותיות אשר נועדו להשגת קישור בין גירוי מיני לבן/בת המין השני, ובדיכוי הקשר בין גירוי מיני לבין בן/בת אותו המין. מחקרים של תומכי גישה זו הראו ככ-30% הצלחה, אולם איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי אשר בדק מחקרים אלו הכריז כי הם אינם עונים על מספיק קריטריונים מדעיים ולכן אין תוקף לתוצאותיהם. בנוסף, איגוד הפסיכיאטרים יצא באופן רשמי נגד טיפולים אלו ובכך הכיר בנזק אשר נגרם לרבים מהמטופלים. נזק זה קשור לסימפטומים של דיכאון וחרדה, קשיים בתפקוד המיני וחוויות של כשלון ואשמה.

לא רק הומו והטרו-סקסואליים: טיפול בבי-סקסואליים ובטראנסג'נדרים

פרט להומוסקסואליות קיימות נטיות מיניות נוספות. כגון ביסקסואלים וטרנס-ג'נדרים. קבוצות אלה מתמודדות אף הן עם אתגרים ייחודיים. בדומה לטיפול לקהילה ההומו-לסבית, הטיפול בהן עשוי להתמקד או שלא להתמקד בקשיים הנוגעים לנטייה המינית. מוקד טיפולים אלה הוא יכולתו של המטפל להכיר ולקבל את בחירותיו של המטופל, כאשר הוא תמיד מודע לזכותו של המטופל לקיים חיים אמיתיים, כנים וחופשיים. אך לעיתים מצריך הטיפול באוכלוסייה הטראנסג'נדרית הכרות עם מאפייניה הייחודיים של הקבוצה והבנת תהליכי שינוי והשלמה עם המגדר. ידע כזה יבטיח שהמטפל יוכל ללוות באופן המקצועי ביותר את התהליכים הייחודים שעוברים המטופל כגון ניתוח שינוי מין או מעבר לחיות אורח חיים כמו זה של המגדר האחר (לדוגמה, גבר הבוחר שלא לעבור ניתוח לשינוי מין אך רוצה לחיות לחלוטין כמו אישה).