דיקור כפורת הלב (Pericardiocentesis)

כפורת הלב (Pericardium) היא שכבה של רקמה לייפתית (פיברוטית) העוטפת את הלב. שכבה זו מהווה חלל פוטנציאלי, כלומר במצב של בריאות היא מכילה נוזל בכמות קטנה. במחלות שונות, דלקתיות, זיהומיות, אוטואימוניות, וממאירות, כפורת הלב מפרישה נוזל המצטבר בתוך החלל. הנוזל גורם ללחץ על הלב ועל הוורידים הגדולים המתנקזים ללב. החולה מתלונן על קוצר נשימה ועל כאבים בבית החזה.

התסמינים תלויים בקצב הצטברות הנוזל. לדוגמה, דקירה של הלב ודימום בתוך כפורת הלב הנאסף במהירות אפילו בכמות קטנה של נוזל, כ-200-100 סמ"ק, גורמת לתופעות חמורות של ירידה בלחץ-דם, הלם ואיבוד הכרה, ולמצב המכונה טמפונדה (Cardiac tamponade). ללא הוצאת הנוזל, תוך זמן קצר, החולה עלול למות בהסתמנות של דום לב. לעומת זאת, נוזל שנאסף באופן איטי אינו גורם לתסמינים חדים, והכמות יכולה להגיע עד לליטרים ספורים, ללא כל תסמינים.

ניתן להוציא נוזל מכפורת הלב על ידי דיקור, לשם טיפול (במקרה של טמפונדה חדה או כרונית), או לשם אבחון. הנוזל נבדק במעבדה להרכב כימי, לבקטריולוגיה (זיהומים) ולציטולוגיה (תאים ממאירים).

הפעולה מתבצעת באילחוש מקומי, והדיקור מתחת לצלעות במרכז בית החזה. לפני שמבצעים את הפעולה חיוני להעריך את כמות הנוזל ואת מקומו. בבדיקת אקוקרדיוגרפיה ניתן להעריך את כמות הנוזל ואת המרחק בין כפורת הלב לבין הלב עצמו, ולהימנע מדיקור אצל חולה עם כמות קטנה של נוזל. מקום הנוזל אף הוא חשוב. אם הנוזל ממוקם בחלק האחורי של חלל הכפורת, לא ניתן להגיע לדיקור באופן מילעורי. לעומת זאת אם הנוזל ממוקם באופן סימטרי מסביב ללב, הצלחת הדיקור גדולה. בדיקה חיונית נוספת, לפני הדקירה, היא יכולת הקרישה של הדם (נוסחת תאי דם כולל מספר טסיות דם, ובדיקת קרישת דם - INR). ליקוי ביכולת הקרישה מגדיל באופן ניכר את סיבוך הפעולה.

הדיקור מבוצע בחדר צנתורים באופן סטרילי. החולה מחובר לאק"ג ולמכשיר למדידת לחץ-דם. החולה שוכב כאשר חלקו העליון של הגוף מורם, על מנת לרכז את הנוזל בחלק התחתון של חלל הכפורת. לאחר האילחוש המקומי ברקמות העור והתת-עוריות, מוחדרת מתחת לצלעות בבטן העליונה מחט המחוברת למזרק בשאיבה, בכיוון הלב והכתף השמאלית. ניתן להרגיש את החדירה בכפורת הלב, והמזרק מתמלא בנוזל.

דרך המחט מוחדר חוט מוביל עם קצה רך לתוך החלל של כפורת הלב. שולפים את המחט ומחדירים לתוך החלל צנתר מסוג "פיג-טייל" מעל החוט המוביל. לצנתר הפיג-טייל 10-8 חורים בקצהו, וניתן לשאוב דרכו את הנוזל לתוך בקבוק ריק סטרילי. כאשר החלל מתרוקן ואין הפרשת נוזל, חובשים, והחולה חוזר למחלקה עם הצנתר בתוך החלל של כפורת הלב, תפור לעור, לשם בקרת קצב היצירה של הנוזל. אם אין הפרשה נוספת, לאחר 24 שעות, מתבצע תרשים אק"ג לשם בקרה. בהיעדר נוזל - הצנתר נשלף החוצה.