תשניק יילוד

תשניק של היילוד הוא אירוע המתרחש בזמן הלידה או מייד לאחריה, המאופיין בחוסר חמצן המוביל לחמצת. כתוצאה מתהליך זה מתרחש כשל של לפחות שתי מערכות חיוניות כגון ריאות, לב, מוח, כליות ומערכת הדם.
שכיחות תשניק של היילוד היא 1.8%-0.3% מכלל הלידות. לא בכל מקרה ידועה הסיבה.
רק במחצית המקרים לערך המחייבים טיפול בהחייאה במהלך הלידה, יש סימנים מקדימים לכך.
ציון האפגר הניתן ליילוד בעת לידתו מבטא את מצבו ואת הצורך בטיפול החייאה.
הציון מתבסס על חמישה מדדים: נשימה, דופק, צבע, טונוס שרירים ותגובה לגירוי, וניתן בסוף הדקה הראשונה לחיים, לאחר חמש דקות, עשר דקות ובהמשך על פי מצב היילוד. אין קשר ישיר בין ציון אפגר להתפתחות של נזק במוח בעתיד. הסימנים היכולים להעיד על חומרת הנזק בעתיד הם: חוסר בדופק עצמוני לאחר החייאה מלאה במשך עשר דקות, חוסר סימני נשימה עצמונית לאחר כשלושים דקות והפרעות קשות בריכוזי הגזים בדם המעידים על חמצת ועל היפוקסיה ממושכות.
תשניק היילוד יכול לגרום לדיכוי רב-מערכתי ועד מוות. תקופת ההחלמה מלווה לעיתים בנזקים ארוכי טווח בעיקר במערכת העצבים.
ההחמרה במערכת העצבים מסווגת לשלושה שלבים:
1. אי-שקט, תגובת-יתר לגירויים, דופק מהיר, רעד והרחבת אישונים. בשלב זה בדיקת EEG (אלקטרואנצפלוגרפיה) מפורשת כתקינה.
2. היילוד ישנוני, רפוי, וחלה החמרה במצב ההכרה. הדופק איטי, האישונים מוצרים, התינוק מרייר ללא יכולת לבלוע את הפרשותיו. בשלב זה ייתכנו גם פרכוסים ובבדיקת EEG יש עדות להפרעה בתפקוד המוח.
3. התינוק לוקה בערפול חושים או בתרדמת, שוכב ללא תנועה, לא ניתן להפיק ממנו רפלקסים. בשלב זה שכיחות הפרכוסים גבוהה ובבדיקת EEG יש עדות לנזק במוח.
בזמן הלידה או מייד לאחריה אמצעי הדימות ברוב המקרים אינם מעידים על חומרת הנזק, אלא מסייעים במעקב ממושך להעריך נזקים ארוכי טווח. האמצעים המקובלים הם דימות על-שמע, טומוגרפיה מחשבית ודימות בתהודה מגנטית.

תפקודו של היילוד בהמשך חייו תלוי בגורמים שהביאו לתשניק סב-לידתו, בחומרת הפגיעה החדה, ובנזק הקבוע שנגרם. הטיפול המתמיד מיועד לאפשר ליילוד שנפגע לנצל את מרב הפוטנציאל שלו כדי להתמודד עם הנזקים שנגרמו לו.

ד"ר זיוונית ארגז