כאב עצבי

הכאב העצבי שונה מכאב רגיל בכך שהוא יכול להופיע זמן רב לאחר הפגיעה העצבית והוא נמשך לרוב זמן ממושך ואינו חולף ללא טיפול. כאב של חתך לעומת זאת, מופיע מיד עם הפציעה וחולף בשלבי הריפוי של הפצע.

כל אדם חש את הכאב העצבי בצורה שונה. יש שיחושו שהכאב בא והולך ויש שיתארו אותו ככאב קבוע שלא משתנה. בנוסף לתחושת הכאב עשויים להופיע המצבים הבאים:

• אלודיניה- הופעת תחושה של כאב מגירויים שלא אמורים לגרום לכאב כך שאפילו גירוי קל על ידי רוח או בגד יכולים לגרום לתחושת כאב באזור הפגוע.

• כאב המדמה תחושה של שריפה או צריבה חשמלית.

• כאב חותך או דוקר.

• היפראלגזיה- גירוי שבדרך כלל גורם לתחושת כאב נסבלת כמו למשל דקירה לצורך בדיקת דם גורם לכאבים נוראיים שאי אפשר לשאת אותם.

• תחושת דגדוג, ישנוניות באיבר או נימול.

• אובדן תחושה- ניתן לאבד תחושה לכל אחד מתפקודי העצב כמו: חוסר תחושה של חום וכך נגרמות כוויות, חוסר תחושה של מיקום הגפה ובעקבות כך קשיים בהליכה או בביצוע כל פעולה ללא הסתכלות ממוקדת על הפעולה.
 

המנגנון המדויק בו נוצר הכאב הנוי רופאתי אינו ברור אך משערים שלאחר פגיעה בעצב הוא חוזר לתפקד בצורה שונה מאשר לפני הפציעה והוא שולח אותות לא נכונים אל המוח הבאים לידי ביטוי בתחושת כאב. בחלק מהמקרים הכאב הוא מולא אבל לרוב הכאב הוא נרכש במהלך החיים למרות שלא תמיד ברור מה היה הגורם להופעת הכאב העצבי. הגומרים יכולים להיות שימוש כרוני באלכוהול, מחסור בויטמינים, חשיפה למתכות, לרעלים, לתרופות ומחלות אוטואימוניות. כאב ממקור עצבי מופיע כחלק מהתסמינים במחלות הבאות:

סכרת- בחולי סכרת, בעיקר אלו שאינם מאוזנים, מתפתחים הפרעות עצביות בכפות הידיים והרגליים בעקבות פגיעה באספקת הדם לעצבים. ההפרעה יכולה לגרום לכאבים, תחושת נימול או דגדוג.

כאב עצבי בתר הרפס (Post-herpetic neuralgia) – וירוס הווריצלה זוסטר גורם להופעת מחלת האבעבועות רוח בילדים ולהופעת שלבקת חוגרת במבוגרים. במחלת השלבקת החוגרת מופיעות שלפוחיות על פני העור המלוות בכאבים ובתחושת שריפה, בדרך כלל בצד אחד של הגוף באזור ספציפי בצורה המזכירה חגורה. לעיתים לאחר השלבקת החוגרת נשארים כאבים עצביים למשך זמן ממושך, מצב זה מופיע בעיקר במבוגרים.

כאב עצבי של העצב הקרניאלי החמישי (trigeminal neuralgia)- תסמונת הכאב העצבי הנפוצה ביותר באזור הפנים מאופיינת בהופעה פתאומית של כאב עז בפנים הנמשך למשך מספר שניות. אצל הסובלים ממצב זה קיים אזור בפנים בו כל גירוי ולו הקל ביותר עשוי לגרום להופעת הכאבים.
  

הטיפול בכאב ממקור עצבי הוא מורכב והוא דורש שימוש גם בתרופות שאינן משמשות בדרך כלל לטיפול בכאבים. במו כן לוקח זמן עד למציאת הטיפול המתאים לכל אחד והשילוב בין אפשרויות הטיפול המועילות ביותר.

תרופות:

נוגדות פרכוסים- תרופות אלו משמשות בדרך כלל לטיפול בחולי אפילפסיה ולמצבים אחרים בהם יש פרכוסים אולם תרופות אלו יעילות בטיפול בסוגים שונים של כאבים ממקור עצבים.

נוגדות דיכאון- תרופות אלו מקלות על הכאב באופן ישיר, משפרות את איכות השינה של הסובלים מכאב כרוני ומפחיתות את הדיכאון הנגרם מהכאב. משתמשים בתרופות טריציקליות, מעכבות חזרה של סרוטונין ומעכבות סרוטונין ונוראפינפרין.

אופיאטים- תרופות אלו נקראות גם נרקוטיקה ואלו התרופות החזקות ביותר כיום לטיפול בכאבים באופן כללי. קיימים גם אופיאטים חלשים יותר עם פחות תופעות לוואי.

טיפול מקומי- טיפול הניתן במדבקה, ג'ל או משחה וכולל מרכיב של אלחוש מקומי המקל על הכאב .

כמובן שניתן גם להשתמש בתרופות המשמשות לכאבים כללים כמו נוגדי דלקת שאינם סטירואידים ואצטמינופן למרות שתרופות אלו לרוב לא פותרות את הבעיה באופן מוחלט.

הזרקות:

חסימה עצבית- בטיפול זה מוזרק חומר בצורה ישירה לעצב שגורם לחסימת הולכת האותות מהעצב כך ששידור תחושת הכאב תיפסק. בצורה זו עלולה להיפגע כל התחושה במגיע מעצב זה.

טיפול ישירות לחוט השדרה- בטיפול זה תוכנס מחט אל חוט השדרה בעזרתה ניתן להכניס טיפול תרופתי בעזרת משאבה על ידי החולה.

ניתוח:

דה-קומפרסיה- בטיפול זה הלחץ המופעל על העצב מופחת בתקווה שהפחתת הלחץ המופעל על העצב יגרום להקלה בכאבים.

Spinal Cord Stimulation/ Peripheral Nerve Stimulation - בטיפול זה מכניסים חוט בעזרתו ניתן לתת גירוי חשמלי לעצב או לחוט השדרה. הגירוי החשמלי מבטל את תחושת הכאב המועברת על ידי העצב הפגוע ובמקומה מגיעה תחושה אחרת דמויה עקצוץ קל.