כיב קיבה

התסמין העיקרי של כיב קיבה הוא כאבי בטן.

כאבי הבטן עשוי להופיע בצורות שונות ואינו ייחודי למחלה זו. הכאב עלול להופיע בעת האכילה, זמן מה לאחריה ואף להעיר את החולה משנתו. בניגוד לכיב תריסריון, אצל רוב החולים בכיב קיבה אין הקלה בכאב לאחר האכילה. 

יתכנו גם תסמינים נוספים כגון בחילה, עם או ללא הקאה, צרבת וירידה במשקל.

לעיתים מתגלה הכיב בעקבות הופעת הסיבוכים מבלי שקדמה להם תלונה על כאבי בטן.

הקאה דמית או צואה בגוון שחור (כתוצאה מהימצאות דם בצואה) מחייבות בירור לשלילת כיב עיכולי.

זיהום בחיידק בקיבה, הליקובקטר פילורי , קיים ב-70% לערך ממקרי כיב קיבה. מתברר שבניגוד לחולי כיב תריסריון, הפרשת החומצה בקיבה אצל אנשים עם כיב קיבה נמוכה בהשוואה לנבדקים בריאים. נראה כי הפגיעה במנגנון ההגנה של רירית הקיבה היא הסיבה העיקרית להתפתחות כיב קיבה. שכיחות כיב הקיבה בקרב האוכלוסייה המערבית נמוכה מזו של כיב התריסריון. הוא מופיע בדרך כלל בגיל מבוגר יותר ובגיל 60-50 שכיחותו הגבוהה ביותר.

סיבה משמעותית נוספת להתפתחות כיב קיבה היא נטילת אספירין ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות. תרופות אלו המיועדות לטיפול בכאב ובדלקות מפרקים מעכבות את פעילות האנזים ציקלואוקסיגנזה-1 ופוגעות ביצירת פרוסטגלנדינים שהם חומרים חיוניים להגנה על רירית הקיבה. הטיפול הנרחב באמצעות תרופות אלו, בשנים האחרונות, בעיקר בקרב אוכלוסייה מבוגרת, גרם לעלייה משמעותית בשיעור החולים שלקו בכיב קיבה ובסיבוכיו כמו דימום חד.

הבדיקה המדויקת ביותר לאבחון כיב קיבה היא גסטרוסקופיה (אנדוסקופיה של מערכת העיכול העליונה). לשם בדיקה זו מוחדרת צינורית גמישה עם מצלמת וידיאו זעירה אל תוך חללי הוושט, הקיבה והתריסריון. בבדיקה ניתן לצפות מקרוב על רירית הקיבה, ליטול דגימת רקמה משולי הכיב לצורך בדיקה פתולוגית (ביופסיה) ולאשר או לשלול נוכחות החיידק הליקובקטר פילורי. על מנת למנוע מן הנבדק תחושה בלתי נעימה במהלך ביצוע הבדיקה, נהוג לאלחש מקומית את הלוע, או להחדיר לתוך הווריד תרופות מרגיעות לפני ביצוע הבדיקה.

בדיקה אחרת היא צילום רנטגן של הקיבה והתריסריון, לאחר בליעת חומר ניגוד (בריום). בדיקה זו אינה מדויקת, ולא ניתן במהלכה ליטול דגימת רקמה לצורך בדיקה מיקרוסקופית או לשם גילוי החיידק הליקובקטר פילורי. למרות שקיימים סימנים מאפיינים המבדילים בין כיב שפיר לכיב ממאיר, מומלץ בכל מקרה לבצע בדיקה אנדוסקופית לשם התקנת ביופסיה לשלילת ממאירות.

הטיפול בכיב קיבה שפיר דומה לזה הניתן לכיב תריסריון.

אם אובחן זיהום בהליקובקטר פילורי הוא כולל טיפול באנטיביוטיקה בשילוב עם טיפול מונע הפרשת חומצה. יש לבצע לאחר 6-4 שבועות אנדוסקופיה, על מנת לוודא ריפוי של הכיב. אם לא נרפא יש לבדוק חשד לממאירות ולבצע ביופסיות חוזרות ומעקב, עד לריפויו המלא של הכיב.

לגבי חולים שלקו בכיב קיבה ואשר מטופלים באספירין או בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות, יש להעריך מחדש אם להמשיך את הטיפול בתרופות אלו. אם הטיפול באמצעות תרופות אלו בכל זאת חיוני, יש להוסיף טיפול מגן בתרופות נוגדות הפרשה של חומצה, מקבוצת מעכבי משאבת מימן (PPI), חוסמי קולטן היסטמין מסוג H2, או כאלו המכילות פרוסטגלנדינים סינתטיים (מיזופרוסטול). לא ברור עדיין אם יש מקום לטיפול מונע לשם חיסול החיידק הליקובקטר פילורי לפני הטיפול באספירין או בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים, לטווח ארוך.

ניתוח של כיב קיבה מומלץ אם הוכחה ממאירות או אם קיים חשד לממאירות לאחר שטיפול ראוי וממושך לא הועיל והכיב לא נרפא.