אי-תפקוד האנדותל

תאי האנדותל הם הציפוי הפנימי של כל כלי הדם בגוף. האנדותל הוא ה"איבר" הגדול ביותר בגוף המשתרע על פני שטח נרחב ביותר ושוקל 3-2 ק"ג. תאי האנדותל פעילים ביותר בעיקר בקביעת טונוס (דרגת התכווצות) כלי הדם. תאי האנדותל מפרישים, מחד גיסא, חומרים מרחיבים כלי דם, כגון (Nitric oxide (NO, פרוסטציקלין ונוספים. מאידך גיסא, הם מפרישים חומרים מכווצי כלי דם ובעלי נטייה לקרישה, כגון אנדותלין, אנגיוטנסין II מקומי ומחמצנים שונים.
באמצעות חומרים אלו, מסוגל האנדותל התקין בעת הצורך, לדוגמה, בזמן מאמץ גופני או עליית חום - להרחיב את כלי הדם ולהיפך, בזמן ירידת הטמפרטורה או מנוחה - לכווץ את כלי הדם. נוסף על כך, "יציל" אותנו האנדותל מלדמם למוות מכל שריטה כאשר יאפשר כיווץ של כלי הדם ואיגור של טסיות, על מנת ליצור קריש דם שיפסיק את הדימום.

אי-תפקוד האנדותל הוא פגיעה בשיווי המשקל העדין שהוגדר לעיל ולסטייה של השיווי משקל, בדרך כלל כלפי כיווץ כלי הדם ונטייה לקרישה. הפגיעה גורמת לירידה ביכולת לייצר בעיקר Nitric oxide.

הפגיעה באנדותל היא שלב ראשוני בתהליך היווצרות הרובד הטרשתי ומתפתחת בעידוד גורמי הסיכון המוכרים לטרשת עורקים ומחלות לב וכלי דם, כגון יתר-לחץ-דם, סוכרת, עישון, רמת שומנים גבוהים בדם, תנגודת לאינסולין ואפילו סיפור משפחתי של מחלות לב וכלי דם (תורשה).