צמיגות יתר של הדם

צמיגות היא תכונה של צמידות או דביקות של הדם. הצמיגות גורמת לנוזל לתנגודת מוגברת, בדרגה זו או אחרת, לזרימה. יתר-צמיגות הדם, השפעתה על הזרימה מוגברת. מקדם צמיגות (Viscosity coefficient) זרימה בנוזל הוא היחס (Ratio) שבין הכוח המתנגד לזרימה לבין הכוח המניע את הזרימה (Shear forces). עם עלייה בטמפרטורה, מקדם הצמיגות קטן ביחס לנוזל ועולה במקרה של גז.

צמיגות יתר מוגדרת על בסיס הצמיגות היחסית של הנסיוב (Serum) לעומת מים. צמיגות תקינה היא 1.8 (הנסיוב צמיג פי 2 בקירוב בהשוואה למים). התסמינים של יתר-צמיגות מופיעים בערכים של 6-5.
תסמונת יתר-צמיגות מתפתחת בדרך כלל כתופעה משנית לריכוזים גבוהים של חלבונים אשר מעלים את הצמיגות של הנסיוב. בצורה קלאסית התסמונת נובעת מריכוזים גבוהים של אימונוגלובולינים מסוג M (IgM immunoglobulin) כפי שניתן לראות במחלת מאקרוגלובולינמיה (Waldenstrom's macroglobulinemia) אך תוארה גם במקרים של מיאלומה נפוצה (Multiple myeloma).

יתר צמיגות יכולה לגרום להפרעה במיקרו-צירקולציה (Microcirculation) במערכת העצבים המרכזית, דבר הגורם, לתסמינים האופייניים לתסמונת זו: סחרחורת, כאבי ראש, ירידה בשמיעה, הפרעות ראייה, הירדמות (Somnolence) ועד לפרכוסים ואיבוד הכרה (Coma).

יתר צמיגות מעלה גם את נפח הדם. כתוצאה מכך יש עומס גדול יותר על תפקוד הלב ולעיתים אי-ספיקת לב. בנוסף, יתר-צמיגות גורמת להפרעות בקרישה ובתפקוד הטסיות ויכולה לגרום לתופעות כיווץ בכלי דם קטנים בידיים וברגליים: תופעת רינו (Raynaud phenomenon).