דלקת חדה באוזן חיצונית

דלקת חדה של האוזן החיצונית פוגעת באפרכסת או בתעלת השמיעה. הדלקות שיפורטו להלן הן אלו הנגרמות מחיידקים או מפטריות.
דלקת האפרכסת: דלקת האפרכסת מתפתחת בדרך כלל לאחר חבלה. במרבית המקרים הזיהום חודר דרך חתך בעור. לעיתים גם בלא חתך נוצר דימום הכלוא בין לוח הסחוס לבין העור המזוהם. בקרב צעירים הנוהגים לנקב את לוחית הסחוס (פירסינג) במקומות שונים, הזיהום חודר דרך נקב העגיל. מיקום הנקב בתנוך האוזן במקום בחלק הסחוסי יכול למנוע זיהום. האפרכסת בנויה מלוח סחוס יחיד ולכן אם נגרם זיהום, הדלקת מתפשטת מהר מאוד לכל האפרכסת ועלולה על ידי כך לגרום לעיוות קשה. מחוללי המחלה הם בדרך כלל חיידקים מסוג סטפילוקוקים או סטרפטוקוקים והטיפול נגדם באמצעות אנטיביוטיקה והרטבת האפרכסת.
צורה נדירה של דלקת האפרכסת מופיעה במחלת Relapsing perichondritis. מחלה נדירה זו, סיבתה איננה ידועה וההשערה היא שהיא מופיעה על רקע של מחלה אוטואימונית. במקרים אלו הדלקות נישנות הן באפרכסת והן בסחוסים אחרים בגוף, כמו סחוס האף והסחוסים בדרכי הנשימה. המחלה מלווה בדרך כלל במחלות רימטיות שונות, היא חולפת לאחר כשבוע עד שבועיים, עם נטייה להישנות.
דלקת מחיידקים באוזן החיצונית: דלקת מחיידקים באוזן החיצונית שכיחה אצל מבוגרים ונדירה בילדים. היא שכיחה בתקופת הקיץ והשחייה בבריכה. הגורם להופעת הדלקת אינו הידבקות בחיידק המצוי במי הבריכה אלא שינוי של רמת החומציות של עור התעלה בגלל הכלור שנמצא במי הבריכה. גורם אחר הוא נזק שנגרם לעור של תעלת השמיעה על ידי ניקוי מופרז של שעוות האוזן המגנה על תאי התעלה. המחולל השכיח של המחלה הוא חיידק הפסידומונס המצוי באוזן גם ללא דלקת. המחלה מתאפיינת בכאב עז, המתגבר בכל נגיעה באפרכסת, בהפרשה מועטה ובאודם בעור הכניסה לתעלת השמיעה. בבדיקה נראית בצקת של העור בתעלת השמיעה עם חסימה מלאה של תעלת השמיעה. ניתן גם לראות אודם וגודש כלי דם על עור התוף.
הטיפול במקרים אלו כולל ניקוי של תעלת האוזן החיצונית, והכנסת פתיל ספוג בטיפות אנטיביוטיוקה וסטרואידים. הזלפה תכופה של הטיפות ממתנת את הכאב ומסייעת בהורדת הבצקת. במקרים מתמשכים יש להוסיף טיפול אנטיביוטי.
דלקת מפטריות באוזן החיצונית: דלקת זו שכיחה במבוגרים ונדירה בילדים. הסימן הבולט בדלקת מפטריות והוא המבדיל בינה לבין דלקת מחיידקים היא תחושת גרד עזה באוזן. לעיתים מופיע כאב אך אינו דומה בחומרתו לזה המלווה את הדלקת מחיידקים. בהמשך עלולים להופיע הפרשה דמית וליקוי בשמיעה שנגרם מחסימה של תעלת השמיעה על ידי רקמת הפטרייה. עם הופעת הדלקת יש להימנע מהרטבת האוזן. כניסת מים לתעלת השמיעה תקשה על תהליך ההבראה.
האבחון נקבע בבדיקה מיקרוסקופית. הפטרייה נראית כגושים של "קורי עכביש" ועובש.
הטיפול: החלק החשוב בטיפול הוא ניקוי התעלה מהפטרייה ולאחריו הזלפת טיפות נוגדי פטרייה. לעיתים יש צורך למלא את תעלת השמיעה במשחה נגד פטריות למשך ימים אחדים. אם הדלקת פטרייתית, טיפול באמצעות אנטיביוטיקה מגביר את צמיחת הפטרייה.
צורות נדירות של דלקת באוזן החיצונית:
- דלקת "ממאירה" הרסנית: צורה נדירה של דלקת אוזן חיצונית. הכינוי "ממאיר" במקרה זה אינו מעיד על מחלה סרטנית אלא מכוון לחומרת המחלה. דלקת זו מופיעה אצל חולי סוכרת, אצל אנשים תשושים ואצל כאלו שהמערכת החיסונית שלהם נפגעה. המחלה מתבטאת בהופעת פוליפים, "בשר פרא" (גרנולציות) בתעלת השמיעה החיצונית, בכאב עז ובהפרשה מרובה מהאוזן. זו מחלה קשה המצריכה אשפוז, ניתוח וטיפול באמצעות אנטיביוטיקה במשך תקופה ארוכה. מחולל המחלה הוא בדרך כלל חיידק הפסידומונס הרגיש רק לסוג מסוים של אנטיביוטיקה. מחלה זו מתפשטת לעיתים מהאוזן החיצונית אל רקמות הסביבה: אל בלוטת הרוק (הפרוטיס), עצב הפנים, חללי המסטואיד ובסיס הגולגולת.
- דלקת שלפוחיתית (בולוס) מירינגיטיס: מאופיינת בהופעת שלפוחיות על עור התוף. מופיעה בעיקר בילדים ומתאפיינת בכאב עז. הסיבה היא כנראה דלקת מנגיפים.
הטיפול היעיל הוא על ידי שאיבת השלפוחיות. אין צורך בטיפול באנטיביוטיקה.
- דלקת גרגירית מירינגיטיס: דלקת עקשנית של האוזן החיצונית המתבטאת בהופעת "בשר פרא" על עור התוף ועל הדופנות של תעלת השמיעה. במקרים אלו מופיעים הפרשה מרובה וליקוי בשמיעה לעיתים. בדרך כלל היא איננה מלווה בכאב, והסיבה להתרחשותה אינה ידועה.
הטיפול כולל ניקוי, צריבה והזלפת טיפות המכילות אנטיביוטיקה וסטרואידים. בחלק גדול מהמקרים תעלת השמיעה נחסמת בממברנה ויש צורך בניתוח.

פרופ' יונה קרוננברג