שיליית פתח (Placenta previa)

3 דקות קריאה

כללי
אבחון ובדיקות
סיבוכים אפשריים
טיפולים ותרופות

השיליה היא המערכת המקשרת בין האם לעובר. חלק מהתאים מהם מורכב העובר בימי חייו הראשונים ואשר הופכים בהמשך לרקמת השיליה, חודרים אל תוך רירית הרחם בשלב המכונה שלב ההשרשה. המיקום שבו "בוחר" העובר להשתרש קובע את מיקום השיליה במהלך ההריון, דבר היכול להשפיע על מהלך ההריון ותוצאותיו, וכן על צורת הלידה. אתר ההשרשה אשר הוא לכאורה מקרי, יכול להיות מושפע ממספר גורמים, כמו ולדנות האישה, מבנה הרחם, אספקת הדם שיכולה להיות שונה באזורי רחם שונים, מומי רחם וצלקות כתוצאה מניתוחי רחם קודמים ועוד.
העובר זקוק לשיליה במשך חייו התוך-רחמיים. בתהליך הלידה התקין נפרדת השיליה מקיר הרחם ונפלטת אחרי יציאת התינוק.
ברוב המקרים מתרחשת ההשרשה בחלק העליון של הרחם, הרחק מצוואר הרחם. כאשר ההשרשה מתבצעת בחלקו הנמוך של הרחם בסמוך לפה הפנימי של צוואר הרחם, יכול להיווצר מצב בו השיליה מכסה את הפתח של צוואר הרחם. מצב זה נקרא: שיליית פתח. תופעת שיליית הפתח המופיעה באחד מתוך 200 הריונות, היא גורם מוביל בין הסיבות לדימום נרתיקי בשליש השלישי של ההריון. שיליית פתח מופיעה לעיתים קרובות אצל נשים אשר עברו ניתוח קיסרי. בנשים שעברו ארבעה או יותר ניתוחים קיסריים, הסיכון לשיליית פתח הוא 10%.
בעבר נקבעה האבחנה מאוחר יחסית בהריון, לרוב בעקבות דמם נרתיקי שהתאפיין בפתאומיותו ובכך שלא לווה בכאבים.

תופעת "נדידת השיליה" (Placental migration):
כאשר מבוצעת בדיקת על-שמע בשלב מוקדם של ההריון מתגלה לעיתים קרובות שהשיליה מכסה את פתח צוואר הרחם. ברוב המקרים התופעה חולפת עד מועד הלידה. למעשה, אי-אפשר לדבר על "נדידה" אמיתית של השיליה מאזור פתח הצוואר כלפי מעלה. ניתן להסביר את השינוי במיקום השיליה בשינוי בצורת הרחם במחצית השנייה של ההריון. בשלב זה נוצר הסגמנט התחתון הדק יותר של הרחם. כהכנה ללידה תוך כדי התהליך, השיליה "נדחפת" כלפי מעלה ומתרחקת מפתח הצוואר.

פרופ' משה פייגין

אבחון ובדיקות

בעולם המערבי מאובחנים כיום רוב המקרים עוד לפני הופעת הדמם, בזמן ביצוע בדיקת על-שמע (אולטרסאונד) שגרתית.

סיבוכים אפשריים

סכנות הכרוכות בשיליית פתח:
1. דימום, אשר יכול להיות אימהי (רוב המקרים), או עוברי (מיעוט המקרים) או שילוב של שניהם, אשר יכול לסכן את חיי האם והעובר.
2. מצוקת עובר כתוצאה מהדימום.
3. צורך ליילד את האישה כשהעובר עדיין פג, דבר שמסכן את הילוד בסיבוכי פגות.
4. הפרעות קרישה המתפתחות ביולדת בגלל הדימום הרב.
5. סכנה לאובדן הרחם עקב אי-יכולת הרחם להתכווץ בצורה הרגילה ולהפסיק בכך את הדימום.
6. סכנה לאובדן הרחם עקב "סיבוך של הסיבוך", המכונה שיליה חודרנית (Placenta accrete). במצב זה, השכיח יותר אצל נשים שבעברן ניתוח קיסרי, חודרת השיליה אל תוך דופן הרחם באזור הצלקת הקודמת, ואינה ניתנת להפרדה לאחר יציאת התינוק. משמעות הדבר ברוב המקרים היא צורך בכריתת הרחם כדי להציל את חיי היולדת. שכיחות סיבוך זה גדולה ביותר אצל נשים שבעברן מספר ניתוחים קיסריים, בהם השיליה חודרת לקיר הרחם באזור הצלקת הניתוחית.

טיפולים ותרופות

כיצד מנוהלים המשך ההריון והלידה, לאחר שאובחנה שיליית פתח?

אופן הטיפול נקבע על ידי שלושה משתנים: סוג שיליית הפתח, גיל ההריון בזמן האבחנה והתופעות הקליניות.
דוגמאות למצבים אפשריים:
1. אם מאבחנים שיליית פתח גבולית בבדיקת על-שמע שגרתית בשליש השני של ההריון, קיים סיכוי טוב שהשיליה "תנדוד" עד ללידה ותתאפשר לידה רגילה.
2. כאשר מאובחנת שיליית פתח שלמה ומרכזית (כלומר, פתח צוואר הרחם נמצא מול מרכז השיליה) ברור שהמצב לא עומד להשתנות, ואפשרות "נדידת השיליה" אינה קיימת. במקרה כזה מתוכנן ניתוח קיסרי.
3. כאשר היולדת מתקבלת במועד בתלונה על דימום נרתיקי וצירים ומתגלה לראשונה שיליית פתח, מבוצע ניתוח קיסרי מיידי.
4. שיליית פתח שמתגלה בעקבות דימום, זמן רב לפני מועד הלידה המשוער. במצב זה מנסים להמשיך את ההריון ככל הניתן, תוך מעקב קפדני שמטרתו למנוע סכנה ליולדת ולעובר.