שיליית פתח

השיליה היא המערכת המקשרת בין האם לעובר. חלק מהתאים מהם מורכב העובר בימי חייו הראשונים ואשר הופכים בהמשך לרקמת השיליה, חודרים אל תוך רירית הרחם בשלב המכונה שלב ההשרשה. המיקום שבו "בוחר" העובר להשתרש קובע את מיקום השיליה במהלך ההריון, דבר היכול להשפיע על מהלך ההריון ותוצאותיו, וכן על צורת הלידה. אתר ההשרשה אשר הוא לכאורה מקרי, יכול להיות מושפע ממספר גורמים, כמו ולדנות האישה, מבנה הרחם, אספקת הדם שיכולה להיות שונה באזורי רחם שונים, מומי רחם וצלקות כתוצאה מניתוחי רחם קודמים ועוד.
העובר זקוק לשיליה במשך חייו התוך-רחמיים. בתהליך הלידה התקין נפרדת השיליה מקיר הרחם ונפלטת אחרי יציאת התינוק.
ברוב המקרים מתרחשת ההשרשה בחלק העליון של הרחם, הרחק מצוואר הרחם. כאשר ההשרשה מתבצעת בחלקו הנמוך של הרחם בסמוך לפה הפנימי של צוואר הרחם, יכול להיווצר מצב בו השיליה מכסה את הפתח של צוואר הרחם. מצב זה נקרא: שיליית פתח. תופעת שיליית הפתח המופיעה באחד מתוך 200 הריונות, היא גורם מוביל בין הסיבות לדימום נרתיקי בשליש השלישי של ההריון. שיליית פתח מופיעה לעיתים קרובות אצל נשים אשר עברו ניתוח קיסרי. בנשים שעברו ארבעה או יותר ניתוחים קיסריים, הסיכון לשיליית פתח הוא 10%.
בעבר נקבעה האבחנה מאוחר יחסית בהריון, לרוב בעקבות דמם נרתיקי שהתאפיין בפתאומיותו ובכך שלא לווה בכאבים.

תופעת "נדידת השיליה" (Placental migration):
כאשר מבוצעת בדיקת על-שמע בשלב מוקדם של ההריון מתגלה לעיתים קרובות שהשיליה מכסה את פתח צוואר הרחם. ברוב המקרים התופעה חולפת עד מועד הלידה. למעשה, אי-אפשר לדבר על "נדידה" אמיתית של השיליה מאזור פתח הצוואר כלפי מעלה. ניתן להסביר את השינוי במיקום השיליה בשינוי בצורת הרחם במחצית השנייה של ההריון. בשלב זה נוצר הסגמנט התחתון הדק יותר של הרחם. כהכנה ללידה תוך כדי התהליך, השיליה "נדחפת" כלפי מעלה ומתרחקת מפתח הצוואר.

פרופ' משה פייגין