ליקויי כתיבה

ליקויי כתיבה הינם חלק מקבוצת ליקויי הלמידה. רק בשנים האחרונות החלו להתייחס לליקויים בכתיבה בנפרד מליקויי קריאה, זאת משום שהתגלה שלעיתים ליקויי הכתיבה מתקיימים בפני עצמם, ללא ליקויים בקריאה ובהבנת הנקרא.

תסמינים קליניים

הליקויים יופיעו בכל מרכיבי הכתיבה. ליקויים באיות יופיעו משגיאות באיות ועד אי יכולת לכתוב מילה; ליקויים תחביריים-דקדוקיים, יתבטאו בבנייה לא נכונה של משפטים ופסקאות לא מאורגנות; ליקויים בביצוע פעולת הכתיבה יתבטאו בחוסר יכולת לכתוב באופן ברור, וקושי לבצע מטלות לא מילוליות שונות, כמו למשל העתקת צורות הנדסיות. כשעולה מורכבות הדרישות האקדמיות ניכרת יותר יכולת הביצוע הדלה והקושי להתבטא בכתב, ולעיתים גם בע"פ, באופן ברור, מאורגן ומדויק. בעלי ליקויי כתיבה יתקשו מאוד במשימות שיעורי הבית, ולכן יתקשו להתמודד עם מסגרת בית הספר.

שכיחות

שכיחות ליקויי הכתיבה באוכלוסיה מוערכת בין 3% ל 10% מהילדים בגיל ביה"ס. לרוב ליקויי כתיבה יופיעו עם קושי כלשהו בקריאה (אם כי לא תמיד).

אבחנה על-פי ה- DSM

ליקויי כתיבה מאובחנים כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

• מיומנויות הכתיבה (כפי שנמדדו ע"י מבחנים תקניים, המועברים בצורה יחידנית) הינן באופן מהותי מתחת למצופה בהתחשב בגיל הכרונולוגי, מדד האינטליגנציה, וחינוך תואם-גיל.

• ההפרעה המוזכרת בסעיף הקודם משבשת באופן משמעותי את ההישגים האקדמאיים, או פעילויות יומיומיות הדורשות יצירת טקסט כתוב (כמו כתיבת משפטים ופסקאות בצורה נכונה ומסודרת).

• אם קיים ליקוי חושי, ההפרעות בקריאה מתקיימות מעבר לקשיים הקשורים בדרך כלל בליקוי החושי.

גורמים לליקוי בכתיבה

חוקרים משערים שליקוי הכתיבה קשורים בפגיעה בתפקוד אזורי עיבוד המידע במוח, האחראים על פלט וקלט של שפה. כמו כן, ישנה סבירות גבוהה לבסיס תורשתי- גנטי (נמצא שלרוב הילדים הסובלים מלקות כתיבה יש קרובי משפחה בעלי אותה הפרעה).