עוויתיות בלתי רצונית של הצוואר

הסיבות להופעת העווית בצוואר אינה ידועה אך קיים קשר לפגיעה פיזית בראש,בצוואר או בכתף וכן ישנו קשר לתרופות אנטי פסיכוטיות ותרופות נוגדות בחילה  מסויימות.

גורמי הסיכון הינם:

גיל- התופעה נפוצה יותר בגילאים ארבעים עד שבעים למרות שהיא מופיעה בכל קשת הגילאים.

מין-  הסיכון לפתח עווית בצוואר גבוה פי 2 בקרב נשים.

היסטוריה משפחתית- בסוגים שונים של עווית בצוואר קרבה משפחתית לחולה מגבירה את הסיכון ללקות במחלה.
 

האבחנה בראש ובראשונה מתבססת על הבדיקה הפיזיקאלית ועל ההסתכלות של הרופא אך יש צורך בביצוע בדיקות שונות על מנת לשלול מחלה אחרת שהיא הגורם לעווית בצוואר. הבדיקות אותם מבצעים כוללות בדיקת דם ושתן, ביצוע הדמיות כמו CT וMRI לשלילת גידולים או תהליכים תופסי מקום אחרים וכן ביצוע של בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG) לשלול מחלה הפוגעת בשריר או בהולכה העצבית.
 

תוארו מקרים בהם הפרעת התנועה עברה לכתף ולפנים וכן היו מקרים של הופעת דיכאון קליני בעקבות המחלה.
 

כיום לא קיים טיפול המרפא את המחלה ולמעט מקרים נדירים של החלמה עצמונית בצורה מלאה הטיפול מיועד להקלת הסימפטומים.

טיפול תרופתי:

-    רעלן הבוטולוניום (בוטוקס), הידוע בשימושו הנפוץ בתחום העלמת קמטי הפנים, מוזרק בצורה ישירה אל שרירי הצוואר ובכך הוא משתק את השריר באופן מיידי ומביא להקלה מהירה. יש לחזור על הטיפול כל שלושה עד ארבעה חודשים לאחר שההשפעה המיטיבה פגה.

-    תרופות לפרקינסון המשמשות לטיפול ברעידות הנלוות למחלה מועילות גם לסובלים מעוויתות בצוואר. חשוב לזכור שלתרופות אלו עלולות להיות תופעות לוואי רבות וקשות כמו עצירות, הפרעה בזיכרון, יובש בפה, קושי במתן שתן וטשטוש ראיה.

-    מרפי שרירים לתופעות אלו יעילות יחסית נמוכה לעומת סיכון לתופעות לוואי קשות כמו ישנוניות, הפרעה בשיווי משקל והפרעה בקוגניציה ולכן אינם בשימוש נרחב. על משפחה זו נמנים ואליום, אטיבן וקלונופין.

-    תרופות להקלה בכאבים גם מתרופות הנמכרות ללא מרשם וגם תרופות מרשם נמצאות בשימוש לצורך זה.

טיפול לא תרופתי

אימונים גופניים לחיזוק שרירי הצוואר וגמישותו, שימוש נבון בתומכן לצוואר ולימוד של טכניקות הרפיה שונות מסייעים להקלה על תסמיני המחלה והפחתת הכאבים.

טיפולים פולשניים

-    טיפול ניתוחי הכולל חיתוך של השריר או העצב המעורבים, וגורמים לעווית הצווארית משמש לטיפול עבור החולים שרעלן הבוטולוניום אינו מועיל להם ושאינם מוצאים מזור בטיפולים האחרים. רוב החולים אינם מגיעים עד לכדי צורך בשימוש באופציה טיפולית זו.

-    גירוי מוחי חשמלי (deep brain stimulation) טיפול זה משמש בעיקר למצבים מתקדמים של מחלת הפרקינסון בהם הטיפול התרופתי כבר לא עוזר. במהלך טיפול זה מוחדרת אלקטרודה השולחת פולסים חשמליים קצובים אל גרעינים האחראים על התנועה במוח. האלקטרודה מחוברת למנגנון שליטה הנמצא בבית החזה באמצעות חוט ונשלטת על ידי שלט מבחוץ. גם טיפול זה משמש רק בחולים קשים במיוחד.

טיפול פארא-רפואי

הפחתת מתח, מנוחה, עיסויים, חימום מקומי וטכניקות מגע שונות מסייעות לרבים מהחולים להתמודד עם המחלה. כמחלה חשוכת מרפא וארוכת שנים חשוב לטפל גם בהיבטים הנפשיים והרגשיים של המחלה על ידי תמיכה ושיתוף של המשפחה והחברים הקרובים.