סארס

ההדבקה במחלה היא הדבקה טיפתית, כלומר באמצעות טיפות הנפלטות ממערכת הנשימה של חולה בסארס בעת פעולות כמו דיבור, התעטשות או שיעול, ונשאפות אל תוך מערכת הנשימה של אדם בריא. כמו כן, נגיף הסארס יכול לעבור באמצעות מגע במשטחים מזוהמים ולאחר מכן מגע בריריות הגוף של אדם בריא (פה, אף ועיניים). 

כמו במחלות נשימתיות רבות, שהות ממושכת עם אדם חולה מגדילה את הסיכון לחלות.

עם זאת, לא דווח על חולים בסארס משנת 2004, ולכן כיום לא קיימת סכנה ממשית להידבקות מאדם חולה.

חולים מעל גיל 60, ובעיקר אם קיימת מחלת רקע כמו סוכרת או צהבת, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח את סיבוכי המחלה.

בעת התפרצות המחלה, לא היה קיים כלי אבחוני יעיל דיו על מנת לאבחן את המחלה, ועיקר האבחנה נעשתה באמצעות תשאול סימפטומטי. בחלק מהמקרים ניתן היה לראות תמונה אופיינית בצילום רנטגן של החזה.

כיום קיימים כלי אבחון מעבדתיים יעילים יותר, אך כאמור המחלה לא נצפתה מאז 2004. 

במידה והמחלה תתפרץ בימינו, עיקר האבחנה תיעשה באמצעות בדיקת PCR לדגימות נזופרינגיאליות (דגימות מדרכי הנשימה העליונות) ולדגימות צואה. קיימת אפשרות לאתר את הנגיף גם באמצעות בדיקת נוגדנים או בידוד הנגיף מתרבית תאים שנלקחה מאדם החשוד כחולה. 

אנשים רבים עלולים לסבול מדלקת ריאות ומסיבוכים נשימתיים חמורים שעלולים לגרום לחיבור למכונת הנשמה ואף למות החולה. 

פרט לסיבוכים הנשימתיים, המחלה עלולה לגרום לכשל לבבי או לכשל כבדי. 

חרף המאמץ הגלובלי למציאת תרופה למחלה, טרם נמצאה תרופה יעילה. נכון לשנת 2004, הטיפול היעיל ביותר היה טיפול תומך וסימפטומטי בלבד. 

נכון להיום לא קיים חיסון יעיל עבור מחלת הסארס. עם זאת, קיימות מספר דרכים להימנע מהדבקה במידה ומגפת הסארס תפרוץ בשנית:

• שטיפת ידיים במים חמים וסבון.

• שטיפת ידיים באמצעות תכשיר המכיל מעל 60% אלכוהול.

• שימוש בכפפות בעת מגע עם אדם אחר שחשוד כנגוע.

• חבישת מסיכה כירורגית על האף והפה וחבישת מגן עיניים.

• חיטוי סביבה החשודה כנגועה, כולל שטיפה במים חמים ובסבון של חפצים של אדם החשוד כנגוע.

יש להקפיד על מילוי הנחיות אלו למשך תקופה של לפחות 10 ימים מהיום בו נעלמו תסמיני המחלה.