פקסופנאדין (טלפסט)

תשובה: ישנם כמה סוגים של בריחת שתן: בריחת שתן בזמן מאמץ - מצב שבו עקב חולשה של שרירי רצפת האגן הסוגרים את מוצא שלפוחית השתן, כל עלייה בלחץ התוך-בטני גורמת לדליפה. במקרה כזה הדליפה מתרחשת בעת עיטוש, צחוק, שיעול וכדומה. בנשים תופעה זו שכיחה לאחר לידות ובגיל המעבר. בריחת שתן עקב דחיפות - מצב שבו התכווצויות לא רצוניות של השלפוחית גורמות לבריחת שתן. הסיבה היא בדרך כלל נוירולוגית, תרופות, או זיהום בדרכי השתן. בריחת שתן עקב שלפוחית מלאה - השלפוחית לא מתרוקנת כראוי, או שהדחף להשתין חסר, ולכן השלפוחית מלאה כל הזמן ושתן כל הזמן דולף. מצב זה נדיר בנשים. תהליך האבחון של הבעיה כולל בדיקות שתן כללית ותרבית, בדיקת אולטרסאונד של דרכי השתן והכליות, בדיקה אורודינמית וציסטוסקופיה. הרופא המטפל מפעיל שיקול דעת בנוגע לאילו בדיקות נחוצות ומתאימות לחולה הספציפי. הסיבה הסבירה ביותר לבריחת השתן במקרה שלך היא זיהום שלא טופל כראוי. ישנם זנים רבים של חיידקים הגורמים לדלקות בדרכי השתן שעמידים לאנטיביוטיקות מסוימות. מומלץ לקחת תרבית שתן כמה ימים לאחר סיום האנטיביוטיקה, ואם נמצא חיידק, להמתין עד לתוצאות בדיקת הרגישות שלו לאנטיביוטיקה, שבהתאם לה תוכלי לקבל את האנטיביוטיקה המתאימה. בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם אורולוג ורופא נשים. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

תשובה: אבעבועות רוח ושלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) נגרמים שניהם על ידי וירוס הנקרא וריצלה זוסטר. מחלת האבעבועות היא הזיהום הראשוני של הווירוס, והרפס זוסטר הוא זיהום חוזר באנשים אשר עברו בילדותם אבעבועות רוח והווירוס נשאר בהם רדום. מבחינת הדבקה בזוסטר, אין עדות לכך שאדם הבא במגע עם חולה זוסטר מפתח את המחלה, ועם זאת, מגע ישיר עם הנגעים העוריים עלול להעביר זיהום ראשוני (אבעבועות רוח) למאחסן מוּעד (כמו נכדתך). הדבקה ראשונית תגרום לאבעבועות רוח. העובדה שחלית באבעבועות בילדותך תמנע אצלך אבעבועות אך לא הרפס זוסטר, והיא פחות רלוונטית לעניין ההדבקה. אם את לא באה במגע פיזי עם הנגעים, החשש להדבקה פוחת. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד

תשובה: נראה שאת נמצאת במצוקה. לעיתים קרובות אצל בני נוער מתבטאת מצוקה רגשית בעצבנות, בחוסר סבלנות, בקושי להסתדר עם בני המשפחה, עם המורים ואפילו עם החברים. מכיוון שאת בת 15, ועדיין קטינה, מומלץ שהורייך יהיו מעורבים בפנייתך לטיפול. את מספרת שיש לך בעיות איתם (ובוודאי גם הם מרגישים שיש בעיות איתך), וייתכן מאד שהם ישמחו לשמוע ממך שאת חושבת שישנה בעיה ושאת מעוניינת בטיפול. האבחון המדויק של הבעיה והתאמת הטיפול (למשל, שיחות, או תרופות, או שניהם) דורשים פגישה עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. אני ממליצה, בשלב ראשון, לפנות ליועצת בית הספר (היא הגורם הכי זמין ומיידי), ובמקביל, לבדוק אפשרויות ללכת לבדיקה של פסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית באזור מגורייך. בדיקה כזו יכולה להתבצע דרך המקומות הבאים: בהפניית היועצת, על ידי "השירות הפסיכולוגי החינוכי" שמלווה את מוסדות הלימוד של משרד החינוך. בכל מרפאת בריאות הנפש שמקבלת בני-נוער. יש כאלו של קופות החולים (רופא הילדים או רופא המשפחה ידע להפנותך, או שאפשר לפנות למוקד זימון התורים של קופת החולים שלך), ויש גם מרפאות אזוריות לבריאות הנפש שאינן שייכות לקופת חולים מסוימת. באופן פרטי. בהצלחה, ואת מוזמנת לשוב ולפנות לאינפומד דרך האתר להתייעץ אם מתעוררות שאלות נוספות. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: מומחה לכירורגיה כללית