דקסמתזון

תשובה: הטיפול בבולימיה הוא מורכב, ואין תרופה אחת מומלצת. התרופה שיש איתה הכי הרבה ניסיון ומחקרים שהוכיחו יעילות, היא פריזמה או פרוזק. היתרון של לוסטראל הוא שזו תרופה ממשפחת ה- SSRI, שאין לה הרבה תופעות לוואי, שהיא נוחה לנטילה מבחינת המינון היומי, וחשוב מאד - אינה גורמת להשמנה. פלובוקסאמין יכולה להיות יותר יעילה לגבי המרכיב הכפייתי, ואם ה- OCD מפריע לך באופן משמעותי - הייתי מתחילה עם פבוקסיל, עם עלייה מהירה יחסית עד למינון המקסימלי (300 מ"ג ליום ואף יותר מכך). גם פבוקסיל אינה גורמת להשמנה, וגם אינה גורמת באופן מיוחד לבעיות שינה. להיפך, עם השיפור בדיכאון ובחרדה, סביר להניח שתחושי שיפור בשינה. בנוסף לתרופות אלה, שהן מקבוצת ה- SSRI, גם תרופות ממשפחת ה- SNRI יעילות לשילוב הבעיות שאת סובלת מהן. בהחלט שווה לנסות את התרופה אפקסור בהקשר זה, אם פבוקסיל או לוסטראל לא יביאו לשיפור. לגבי התרופות הראשונות ברשימה ששלחת, השייכות לקבוצת הטריציקלים, אני לא ממליצה עליהן מהסיבה שיש לקבוצה זו יותר תופעות לוואי, כולל השמנה, וזה עלול לפגוע בהתקדמותך להחלמה. לסיום, כפי שכתבתי בתחילת תשובתי, הטיפול בבולימיה הוא מורכב, ולדעתי, הטיפול התרופתי חייב להיות בשילוב עם טיפול פסיכותרפי פרטני או קבוצתי, או לפחות יחד עם השתתפות בקבוצת תמיכה, למשל הקבוצות של אכלני-יתר-אנונימיים (OA), שיש בהן בדרך כלל גם נשים עם בולימיה. מרפאות בארץ שכדאי לפנות אליהן לקבלת ייעוץ יותר מדויק ולקבלת מידע לגבי טיפולים פרטניים וקבוצתיים הן המרפאות הייעודיות להפרעות אכילה בבתי החולים רמב"ם, הדסה י-ם ותל השומר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: כדי לאבחן את הבעיה נחוצות בדיקה גופנית ותוצאות כל הבדיקות שביצעת. נשמע כי את אכן סובלת מצרבת, כלומר מיצירה מוגברת של חומצה הגורמת לך לצריבה, ולכן את חשה בהקלה בעת שימוש באומפרדקס. מעת לעת אכן יופיעו תופעות הצרבת. נסי לא לאכול בשעות הלילה המאוחרות, לא לשכב לאחר האוכל, להמעיט בשתיית קפה, ובאכילת שוקולד, ולהימנע מעישון ומכל דבר אחר היכול לעורר את הצרבת. בכל מקרה, כדאי לפנות שוב לרופא המטפל ולשלול גורמים אחרים, כגון בעיית לב. תרגישי טוב. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: הדיסקים הבין - חולייתיים הם מעין בולמי זעזועים המורכבים ממרכז רך דמוי ג'לי, והיקף נוקשה יותר המורכב מרקמת חיבור. בין כל חוליה וחוליה בעמוד השדרה ישנו דיסק. הוא מוחזק מאחוריו ומצדדיו ע"י רצועות חזקות, ומאחוריו נמצאת תעלת השדרה עם חוט השדרה והעצבים היוצאים ממנו. מסיבות שונות , למשל גיל, עודף משקל, שחיקה ניוונית - הדיסק עשוי לבלוט לאחור ולצדדים וללחוץ על חוט השדרה או על העצבים היוצאים ממנו, וכך לגרום לכאבי גב. בלט דיסק קורה כאשר הרקמה הקשיחה ההיקפית מעט מתרופפת ואז הדיסק כולו בולט. פריצת דיסק היא מצב קשה יותר, בו יש קרע של הרקמה ההיקפית, ופריצה של החומר הרך מהדיסק החוצה . אז עשויה להיווצר דלקת, בנוסף לאלמנט הלחץ, ולכן ההחלמה יותר ממושכת והכאבים קשים יותר. בדרך כלל יש לבצע CT או MRI על מנת לאבחן את הפריצה או הבלט. הלכה למעשה, פריצה היא בדרך כלל חמורה יותר ומצריכה טיפול אינטנסיבי יותר. הטיפול תלוי במשך הכאבים, חומרתם, מידת מעורבות הדיסק ומידת הלחץ במקום. כאשר סוגי הטיפול הקיימים הם שמרני - בתרופות נוגדות דלקת וכאבים, זריקות ופיזיותרפיה, או ניתוחי.

תשובה: נוירומה הוא גידול שפיר שצומח מן הציפוי הסיבי של עצב היקפי, ובדרך-כלל אינו גורם לתסמינים. כאשר הוא מתפתח ממעטפת שורש העצב, הוא גורם כאב ולוחץ על חוט השדרה. שיטת הטיפול המומלצת תלויה בגודל הנוירומה. ניתן לטפל בבעיה על ידי הקרנה לאזור או על ידי הוצאת הגידול בניתוח. שתי האפשרויות כרוכות בסיכונים. בניתוח - דימום, פגיעה בעצב וזיהום. בהקרנה - תופעות הלוואי של ההקרנה. באופן כללי, רצוי לנתח אם מדובר בגידול יחסית גדול, וההקרנה עדיפה כאשר מדובר בנוירומה קטנה. לצערי, לא ידוע לי גודל הגידול אצלך, ולכן לא אוכל לייעץ לכאן או לכאן. נסה לקבל הסבר מהמנתחים מדוע עדיפה שיטה זו או אחרת, וזה יעזור לך להחליט. בהצלחה! ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד