פרמתרין

תשובה: בילירובין הינו תוצר פירוק של המוגלובין - חלבון הדם המקנה לו את צבעו האדום. לאחר שתאי הדם האדומים "מזדקנים" הם נשברים ונאכלים על ידי תאים בלעניים: חלבון ההמוגלובין מתפרק לשני חלקים - הם וגלובין. ההם הופך לבילירובין הנישא אל הכבד ומופרש משם דרך המרה. בכבד רוב הבילירובין מוצמד לחומר המכונה גלוקורוניד לפני שהוא מופרש במרה. בילירובין המצומד לחומר זה מכונה גם "בילירובין ישיר". בילירובין שאינו מצומד לגלוקורוניד מכונה "בילירובין לא ישיר". הבילירובין מופרש מהכבד לכיס המרה ומשם למעי, שם, באמצעות חיידקים הוא הופך לאורובילין - החומר הנותן לצואה את צבעה החום. חלק קטן מהבילירובין נספג ומופרש בשתן כאורובילינוגן. עודף בילירובין שוקע במקומות שונים ובעור, בעיניים ובריריות וגורם לצהבת. צהבת נראית לעין בדרך כלל כאשר רמת הבילירובין בנסיוב עולה מעל 2.5 מיליגרם לדציליטר. רמה גבוהה של בילירובין ישיר (הנגרמת בדרך כלל מחסימת דרכי המרה ועקב כך הפרעה בהפרשת הבילירובין) גורמת בדרך כלל לשתן כהה. רק בילירובין ישיר יכול להיות מופרש בשתן. מלבד זאת, עשויה רמה גבוהה של בילירובין עקב מחלה חסימתית של דרכי המרה לגרום לצואה לבנה כיוון שהבילירובין אינו מגיע עוד למעי. לעיתים קרובות מלווה צהבת חסימתית בגרד. צהבת היא כמעט אף פעם לא תופעה תקינה, ועל כן בכל פעם שיש צהבת יש לבצע בירור רפואי. הבדיקה הראשונה היא לברר אם העלייה היא בבילירובין ישיר או לא ישיר: עלייה בעיקר בבילירובין הלא ישיר מצביעה בדרך כלל על נזק בכבד, ומעידה כי תאי הכבד אינם מסוגלים עוד להצמיד את הבילירובין לגלוקורוניד. גם כאשר יש תמס דם מסיבי, למשל, לאחר עירוי דם לא מתאים, הכבד עשוי להיות מוצף בבילירובין, וחלק גדול ממנו ייכנס לזרם הדם לפני שהוא עובר הצמדה לגלוקורוניד. עלייה בבילירובין ישיר מעידה בדרך כלל על הפרעה להפרשת בילירובין מצומד דרך דרכי המרה. ערך בילירובין של 1.4 אינו גבוה ויכול לנבוע ממחלת גילברט, המהווה למעשה נטייה גנטית ואינה מסוכנת. אין כל דחיפות לבצע בדיקות כעת אם זו הבעיה היחידה, וניתן להמתין עד שובך לישראל.