בדיקת אמוניה (AMMONIA )

2 דקות קריאה

כללי
אופן ביצוע הבדיקה
אזהרות
פענוח תוצאות

אמוניה (NH3) היא מולקולה המורכבת מהיסודות חנקן ומימן, אשר מגיעה לגוף מהמזון בעזרת חיידקי מעי, כמו גם נוצרת בגוף בתגובות של חומצות אמינו ובתהליך הנקרא דה-אמינציה, בו משוחררת מולקות אמוניה מאחד מבסיסי ה-DNA. בכבד ישנו מעגל בשם מעגל האוריאה, שתפקידו העיקרי הוא להפוך מולקולות אמוניה שמצטברות בגוף לאוריאה (שתנן) בעזרת הכליות. חומר זה מופרש בשתן וכך נמנעת הצטברות יתר של אמוניה, אשר עלולה לגרום למספר מחלות ותופעות לא רצויות בגוף האדם כגון בלבול והירדמות, ובמקרים חמורים יותר אף להפרעות התפתחותיות ולפגיעה מוחית[1].

צילום: shutterstock

מטרת הבדיקה

בדיקת רמות האמוניה בדם ובשתן יכולה להעיד על פגיעה בתפקודי הכבד והכליות, זיהומים או פגמים מטבוליים שונים, זיהוי מוקדם של רמות גבוהות של אמוניום וטיפול בו, יכול למנוע החמרה משמעותית ואף פגיעה בלתי הפיכה[2].

מחלות ומצבים בריאותיים שאותם הבדיקה יכולה לזהות

[3]

אנצפלופתיה כבדית
דימום גסטרואינטסטינלי
תסמונת ריי (REYE)
שחמת הכבד
אי ספיקת כליות
חסימה/זיהום בדרכי השתן
זיהומים שיכולים לגרום לאלח דם (ספסיס)
עישון
שאנט פורטוסיסטמי של הדם
הזנה תוך ורידית
פגמים מטבוליטיים מולדים בשלבי מעגל האוראה
טיפול תרופתי בתרופות משתנות, נרקוטיות, חומצה ולפרואית, ברביטורטים, אלכוהול
הרעלת סליצילטים
חמצת אורגנית
זיהומים במושתלי ריאות
מחלה המוליטית של היילוד בתינוקות
טיפולים אנטיביוטיים - קנמיצין, נאומיצין, טטרציקלין
טיפול בלקטולוז

אופן ביצוע הבדיקה

הבדיקה היא בדיקת דם הנלקחת כחלק מבדיקות המעבדה במבחנת ספירת דם. יש לשים את הבדיקה על קרח ולשלוח אותה במהירות למעבדה למניעת המוליזה (פירוק של כדוריות הדם האדומות). לאחר מכן הבדיקה מועברת למעבדה, שם היא נבדקת עד לקבלת התוצאות[4].
יש להיות בצום ב-8 השעות שלפני הבדיקה ולהימנע מעישון ומפעילות גופנית בשעות אלו לשם קבלת דיוק מרבי בתוצאות הבדיקה[4].
לאחר הבדיקה יש לפנות לרופא המטפל להמשך בירור במידת הצורך[4].

אזהרות

סיכון: מדובר בבדיקות דם או שתן רגילות. לא ידועים סיכונים מיוחדים.

פענוח תוצאות

ערכי הנורמה
בדיקת אמוניה בדם נמדדת בפלזמת הדם בערכים של מיקרוגרם לדציליטר (µg/dl), כאשר הערך התקין הוא 19-60.
בדיקת אמוניה בשתן מבוצעת באיסוף שתן במשך 24 שעות בערכים של מיליאקוויולנט ליום meq/d)), כאשר הערך התקין הוא 30-50.[5].

תוצאה מעל הנורמה
יכולה להעיד על אנצפלופתיה כבדית, עישון, דימום גסטרואינטסטינלי, תסמונת ריי (REYE), שחמת כבד, אי ספיקת כליות, חסימה/זיהום בדרכי השתן, זיהומים שיכולים לגרום לאלח דם (ספסיס), שאנט פורטוסיסטמי של הדם, הזנה תוך ורידית, הרעלת סליצילטים, פגמים מטבוליטיים מולדים בשלבי מעגל האוריאה, טיפול תרופתי בתרופות משתנות, נרקוטיות, חומצה ולפרואית, ברביטורטים, אלכוהול, מחלה המוליטית של היילוד בתינוקות[3].

תוצאה מתחת לנורמה
יכולה להעיד על טיפול בלקטולוז או טיפולים אנטיביוטיים - קנמיצין, נאומיצין, טטרציקלין[3].