שתל כלי דם (Graft)

שתל הוא רקמה או חומר סינתטי המושתל בגוף על מנת לתקן פגם כלשהו. השתל יכול להיות ביולוגי (מהחי) או סינתטי. לעיתים קרובות נלקח השתל מאזור מסוים בגוף החולה על מנת לתקן פגם באזור אחר בגופו, שתל אוטולוגי או אוטוגנוס (Autogenous or autologous). הומוגרפט (Homograft) הוא שתל מן החי מאותו מין או סוג, כגון מבני אדם לבני אדם. הטרוגרפט (Heterograft) הוא שתל מן החי אך התורם אינו ממינו או מסוגו של מקבל התרומה. לדוגמה מחיה לבני אדם.

שתלים מושתלים במערכות שונות. השתלת עור במקרה של כוויות. במקרה זה העור נלקח מאזור אחר בגוף של אותו חולה כדי לכסות אזור שנפגע מכוויה או מסיבה אחרת. השתלת לשד עצם היא אחת הדרכים המקובלות כיום לטיפול בחולים שלקו בסרטן הדם או במחלות אחרות שפוגעות בלשד עצם. השתלת קרנית בפגיעה בקרנית הגורמת להפרעות בראייה.

האזור הנפוץ ביותר להשתלה הוא בכלי דם (Vascular graft). בלב, כאשר העורקים הכליליים של הלב (Coronary arteries) פגומים או צרים, מחליפים את העורקים בשתל. השתל לצורך זה נלקח מעורק סמוך ללב כמו עורק השד (Mammary artery), או מהוורידים השטחיים של הרגליים.

השתלות כלי דם מבוצעות בכלי דם שבהם יש פגיעה בכלי דם, בעיקר באב העורקים ובעורקי הרגליים (תמונה). בהשתלות בכלי דם אלה, השתל הוא בדרך כלל סינתטי (Synthetic graft). פיתוח שתלים סינתטיים החל לפני כמאה שנה. במרוצת השנים עברו שינויים וחלה התקדמות רבה בדרך למציאת שתל שיתאים להיות מושתל בגוף חי, שיהיה גמיש, שלא יגרום לתופעות אלרגיות או העליונות ושיהיה בעל שטח פנים חלק על מנת שלא יגרום לדימום, לזיהום, או ליתר-קרישיות. השתלים כיום מצוידים במרביתן של תכונות אלה, אך החיפוש אחר השתל המיטבי עדיין נמשך.