השתלות תאי אב בילדים (Stem cells transplantation)

את מקומו של המונח המקובל "השתלות לשד עצם" תפס בשנים האחרונות המונח "השתלות תאי אב".
תאי האב של מערכת הדם הם תאים בעלי יכולת התחלקות והתמיינות, ולכן יכולים לייצר מערכת דם חדשה בגופו של המושתל. בנוסף ללשד העצם שהוא המקור המקובל לתאי אב יש מקורות נוספים כמו הדם עצמו או דם הטבור.

השתלת תאי אב נחשבת כיום כטיפול מקובל בשורה ארוכה של מחלות ממאירות ובלתי ממאירות.
השתלת תאי אב עצמיים (אוטולוגית) במחלות ממאירות: הכוונה בעיקר לגידולים של איברים מוצקים כמו גידולי מוח מסוימים, נירובלסטומה מפושטת, הישנות של לימפומות מסוג הודג'קין או שאינן הודג'קין, סרקומה ע"ש יואינג בסיכון גבוה ועוד.

בדרך כלל מחלות קשות אלו אינן ניתנות לריפוי מלא בכימותרפיה או בקרינה קונבנציונליים בלבד. אי לכך, אם הטיפול הראשוני גורם להקטנה משמעותית של הגידול, ניתן לשלב בסיום הטיפול, כימותרפיה במינון על-מוגדל (High-dose). מינון כזה עשוי להביא עד לחיסולו של התא הממאיר האחרון בגוף, אך בשל רעילותו יביא גם להרס בלתי הפיך של תאי לשד העצם של החולה שהם התאים הרגישים ביותר בגוף. לכן נאספת כמות נכבדת של תאים אלו בשלב מוקדם יחסית של הטיפולים, נשמרת בהקפאה ומוחזרת לגופו של החולה לאחר שקיבל את מנת העל-מוגדל של הכימותרפיה.

השתלת תאי אב מתורם (אלוגנאית) במחלות ממאירות: השתלה זו מקובלת במספר מחלות, כגון ליקמיה למפטית חדה בדרגת סיכון גבוהה או כזו שאינה מגיבה לטיפול אנטי-ליקמי ראשוני, הישנות מוקדמת של ליקמיה למפטית חדה, ליקמיה מיאלואידית חדה בסיכון גבוה, מיאלודיספלזיה, ליקמיה כרונית מיאלואידית, וליקמיה כרונית מיאלומונוציטית של גיל הילדות. מטרות הטיפול המכין להשתלה:

1. ליצור מקום (נישה) בלשד העצם של החולה כדי שתאים חדשים יוכלו להיקלט;
2. להשמיד תאי גידול שנותרו;

3. לדכא את מערכת החיסון של המקבל כך שתוכל לקלוט תאים זרים.

השתל שמוחדר לגוף החולה על ידי עירוי מכיל תאי אב שיכולים ליצור מערכת דם חדשה בגופו של החולה, וכן לימפוציטים בעלי יכולת חיסונית יעילה לחיסול תאי ליקמיה שנותרו בגוף החולה בדרך שאינה ציטוטוקסית אלא חיסונית. זו ההשפעה של השתל נגד ליקמיה (Graft versus leukemia) שהוא בעל חשיבות רבה להצלחתה של שיטה טיפולית זו.

מידת ההתאמה במערכת סיווג הרקמות אשר מאפיינת כל אחד מאתנו היא אחד הגורמים החשובים ביותר להצלחת ההשתלה. חוסר התאמה יכול להביא לדחיית השתל על ידי החולה או למצב שבו תוקפים הלמפוציטים שהוזכרו לעיל בהקשר חיובי איברים שונים בגופו של החולה: מחלת השתל נגד המאכסן (Graft versus host).
השתלת תאי אב מתורם במחלות על רקע חסר בתוצרי לשד העצם: הכוונה לאנמיה אפלסטית נרכשת, ולמחלות תורשתיות המאופיינות בחסר או בפגם בתאים שמיוצרים בדרך כלל בלשד עצם תקין, כגון תאי מערכת החיסון במחלת הכשל החיסוני מלידה, חסר במרכיבי מערכת הדם כמו בתלסמיה, אנמיה חרמשית, אנמיה ע"ש פנקוני, הפרעות בתפקוד התאים הלבנים, או מחלות אגירה. במהלך ההשתלה מקבל החולה עירוי של תאי אב מאדם בריא. לאחר ההכנה באמצעות כימותרפיה ו/או קרינה, ולאחר שנקלטו בתוך לשד העצם החולה שלו, הם ייצרו תאים בוגרים תקינים שיחליפו את התאים הבוגרים הפגומים. ההשתלות במחלות התורשתיות אופייניות בעיקר בקרב ילדים ולא במבוגרים.

כאשר יש צורך בהשתלה אלוגנאית ואין תורם מתאים התאמה מלאה מבני המשפחה, יש לאתר תורם חלופי. תורם זה יכול להיות בן משפחה כמו הורה או אח אשר מתאים רק בחלק ממערכת סיווג הרקמות לחולה. אפשרות אחרת היא איתור תורם מתוך מאגר של 7 מיליון תורמים פוטנצילים, רובם בארצות הברית (קיימים גם מספר מאגרים בארץ), אשר מערכת סיווג הרקמות שלהם נבדקה והם הביעו את נכונותם להיות תורמים של תאי אב אם יימצאו מתאימים ברמה סבירה (ההתאמה איננה "הכול או לא כלום" מפני שנבדקים מספר מרכיבים של מערכת סיווג הרקמות וייתכנו מצבי ביניים של התאמה חלקית). מקור חלופי נוסף של תאי אב הוא דם הטבור. דם זה, שמושלך בדרך כלל לפח בסיום תהליך הלידה, עם השיליה, מכיל תאי אב בעלי יכולת התרבות גבוהה (למרות מספרם המועט יחסית במנה, הם מסוגלים למלא תפקיד כתאי אב במספר רב יותר באורח ניכר, בהשוואה לאלו שבלשד העצם או בדם של אדם בוגר). כיום מצויים בבנקים העולמיים לדם הטבור עשרות אלפי מנות ובוצעו עד כה 2500 השתלות מסוג זה. בשל היותו "נאיבי" מבחינה חיסונית ניתן לערוך השתלה בהתאמה לא מלאה, ללא עלייה משמעותית בשיעור הסיבוכים.

למרות האמור לעיל בזכות התורמים החלופיים, ההשתלות ממקור זה מלוות עדיין בתחלואה ובתמותה בשיעור גבוה, והן מצריכות צבירת ידע נוסף ומיומנות רבה של המרכז המשתיל. אח או אחות מתאימים במערכת סיווג הרקמות, עדיין עדיפים כתורמים פוטנציאלים.

ד"ר עמוס תורן