ניתוח ארתרוסקופיה של הכתף (shoulder arthroscopy surgery)

תשובה: כפי שאמרת, בצילום רנטגן רגיל אי אפשר לראות כתף פרוקה שהוחזרה למקומה. אם הפריקה מלווה בפגיעה ברקמות רכות (רצועות, לברום, גידים) ניתן יהיה לראות פגיעות אלו בבדיקות הדמיה אחרות כגון אולטרסאונד או MRI. בהצלחה בלימודי הרפואה בברכה, ד"ר עמית גיל - אינפומד

תשובה: ישנם ממצאים בבדיקה גופנית העלולים להעלות את החשד שישנו קרע במניסקוס גם ללא בדיקות נוספות. בכל מקרה, כשיש חשד כזה ואם יש כאבים בלתי נסבלים או הגבלה בתפקוד או בטווח התנועה של הברך, נהוג לפנות לבדיקת MRI או לבדיקה ארתרוסקופית ולטיפול בקרע. אם אין שיפור בכאבים או אם יש הגבלה בתפקוד או בטווח תנועת הברך, אני ממליץ שתפנה לאורתופד המתמחה בפגיעות ספורט לצורך המשך הטיפול. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד

תשובה: ראשית מידע חשוב : מפרק הכתף הגלנו-הומראלי gleno-humeral joint הוא המפרק עם הכי הרבה דרגות חופש וטווח התנועה הגדול ביותר בגוף. יתרון חופש התנועה בהכרח מתנגש עם היציבות שלו והוא תלוי במבנים סחוסיים, רצועתיים וגידים לצרכי יציבות סטטית ודינאמית. יש עבודה רבה המוטלת על כתפי השרירים- המייצבים האקטיביים של הכתף. ישנם סוגים שונים של פריקות: 1- מטופלים עם "גמישות מפרקית" בולטת אשר מסוגלים לעשות "קליקים וקנאקים" ולהוציא את מפרקיהם ממקומם ואשר אצלם, על פי רוב, פרט לרפיון של הרצועות והקופסית העוטפת את הפרק, אין ממצאים אנטומים אחרים. 2- מטופלים ללא תופעות של גמישות יתר אשר יום אחד, לאחר נפילה, חבלה או תנועה חזקה, פורקים את הכתף; במקרה האחרון, באחוז גבוה מהמקרים תוך כדי פריקה נתלשת חתיכה מהטבעת הסחוסית שמסביב לראש עצם הזרוע (ה"לברום") ( בהדמיה ניתן לראות את הפגיעה והיא נקראת bunkret lision או hill saks.), ולכן תנועות מסוימות עלולות להביא את הכתף למצב בלתי יציב שוב (הרי חלק מהלברום לא עומד במקום). במרכז הטיפול עומדת הפיזיותרפיה ובה מחזקים את השרירים מסביב לכתף ו"מלמדים" איך להפעיל מחדש את המפרק הפגוע מבלי לפרוק אותו שוב. יש בפיזיותרפיה אפשרות לניסיון שיקום לכתף לא יציבה, עם הצלחות רבות: חיזוק וקואורדינציה, שיפור היכולת בהקשר התפקודי. עם זאת, במקרים בהם חוסר היציבות כ"כ קשה כך שהכתף פורקת בתנועות מינוריות ואף בשינה, לעיתים אין מנוס מלבצע ניתוח בו מייצרים יציבות על ידי העברות גידים, כך שהכתף תהיה תחומה בצורה טובה יותר. חשוב לבדוק את מידת חוסר היציבות ואת מידת היכולת לשלוט ולהפעיל את הכתף, ותרגילים נבנים על סמך הממצאים. לא ברור לי אילו תרגילים את מבצעת כבר הרבה זמן. האם פיזיותרפיסט התאים לך אותם? באם יש שיפור ופחות פריקות עם הזמן והתרגול, ייתכן ותוכלי להימנע מניתוח. אם התופעה לא מושפעת מהתרגול שהותאם ע"י פיזיותרפיסט, את קרובה יותר לניתוח. אין לי יכולת לדעת האם תרגול נכון יפתור את הבעיה באופן מוחלט. פריקות חוזרות גורמות נזק מצטבר ולכן יש לטפל בבעיה אם ע"י טיפול פיזיו או ע"י ניתוח. יש מקום כמובן להתייעצות עם אורתופד המתמחה בשיקום כתף. לסיכום- רק במכון פיזיותרפיה יותאם תרגול נכון לאחר בדיקה. אם הטיפול לא עוזר, ממליץ לגשת לניתוח ולא להמשיך מצב של פריקות חוזרות. רפואה שלמה ירון טילינגר, פיזיותרפיסט מוסמך מכבי שירותי בריאות

תשובה: ראשית מידע חשוב : מפרק הכתף הגלנו-הומראלי gleno-humeral joint הוא המפרק עם הכי הרבה דרגות חופש וטווח התנועה הגדול ביותר בגוף. יתרון חופש התנועה בהכרח מתנגש עם היציבות שלו והוא תלוי במבנים סחוסיים, רצועתיים וגידים לצורכי יציבות סטטית ודינאמית. יש עבודה רבה המוטלת על כתפי השרירים- המייצבים האקטיביים של הכתף. ישנם סוגים שונים של פריקות: 1- מטופלים עם "גמישות מפרקית" בולטת אשר מסוגלים לעשות "קליקים וקנאקים" ולהוציא את מפרקיהם ממקומם ואשר אצלם, על פי רוב, פרט לרפיון של הרצועות והקופסית העוטפת את הפרק, אין ממצאים אנטומים אחרים. 2- מטופלים ללא תופעות של גמישות יתר אשר יום אחד, לאחר נפילה, חבלה או תנועה חזקה, פורקים את הכתף; במקרה האחרון, באחוז גבוה מהמקרים תוך כדי פריקה נתלשת חתיכה מהטבעת הסחוסית שמסביב לראש עצם הזרוע (ה"לברום") (בהדמיה ניתן לראות את הפגיעה והיא נקראת bunkret lesion או hill saks). ולכן תנועות מסוימות עלולות להביא את הכתף למצב בלתי יציב שוב, הרי חלק מהלברום לא עומד במקום. במרכז הטיפול עומדת הפיזיותרפיה ובה מחזקים את השרירים מסביב לכתף ו"מלמדים" איך להפעיל מחדש את המפרק הפגוע מבלי לפרוק אותו שוב. יש בפיזיותרפיה אפשרות לניסיון שיקום לכתף לא יציבה, עם הצלחות רבות. חיזוק וקואורדינציה, שיפור היכולת בהקשר התפקודי. עם זאת, במקרים בהם חוסר היציבות כ"כ קשה, כך שהכתף פורקת בתנועות מינוריות ואף בשינה. לעיתים אין מנוס מלבצע ניתוח בו מייצרים יציבות על ידי העברות גידים כך שהכתף תהיה תחומה בצורה טובה יותר. חשוב לבדוק את מידת חוסר היציבות ואת מידת היכולת לשלוט ולהפעיל את הכתף ותרגילים נבנים על סמך הממצאים. מצורפים תרגילים לדוגמה, אך רק בתנאי שלא מעוררים כאב או גורמים לפריקה . http://www.med.umich.edu/1libr/sma/sma_xshldse2_art.htm

תשובה: קרע בגיד או בשריר ה- Major Pectoralis הוא פגיעה נדירה יחסית, המוכרת בעיקר אצל ספורטאים. הטיפול השמרני, כלומר השגחה בלבד או פיזיותרפיה, מומלץ כיום בעיקר במטופלים מבוגרים או בחולים במחלות רקע רבות העלולות לסכן אותם במהלך ניתוח. בקרעים הקרובים לקדמת החזה עדיף לרוב לטפל בטיפול שמרני. במטופלים צעירים ופעילים, מספק ניתוח יתרון מבחינת דרגת החוזק, הרמה התפקודית ורמת שביעות הרצון הכללית לאחר הניתוח. רוב הניתוחים כוללים תפירה לאיחוי חלקי השריר או הגיד הקרוע. ניתוח זה אינו נחשב למסובך בידיים מיומנות, אך בכל זאת עלולים להיווצר סיבוכים, כמו בכל ניתוח, בכללם זיהום וסיבוכים אחרים, והניתוח עלול גם לא להצליח. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד

תשובה: לא מצאתי קישור לתרגילי Rockwood. בקש מהמטפל שלך להתאים לך תרגול ספציפי למצבך. התרגילים מעודדים שיפור טווח תנועה וחיזוקי שרירי חגורת הכתפיים. אם אתה רוצה אשלח לך בפקס דוגמה. בינתיים נסה מאלה בתיאום עם המטפל בלבד- http://www.med.umich.edu/1libr/sma/sma_xshldse2_art.htm

תשובה:

החלמה מלאה וחזרה לתפקוד לאחר ניתוח להחלפת ברך הינה אינדיבידואלית, ותלויה בגיל המנותח, מצבו הבריאותי וחוזקו הפיזי לפני הניתוח, ומידת הכאבים שהיו לפני הניתוח. לרוב כבר כיום אחרי הניתוח ניתן לדרוך על הרגל, ויש לשוב לדריכה מלאה והליכה הדרגתית כבר בימים הראשונים אחרי- תחילה בעזרת בר מקבילים, ולאחר מכן בעזרת מכשירי הליכה מסייעים- מקל, קביים או הליכון. מרבית האנשים הולכים ללא עזרה כבר לאחר 6 שבועות, כאשר הברך החדשה חזקה דיה על מנת לשאת את משקל הגוף. למרות זאת, ריצה או קפיצה על המפרק אינם מומלצים

תשובה: כאבים בגידים סובבי הכתף (rotator cuff) גורמים למגבלה וכאבים בחלק גדול מן האוכלוסייה. הקרעים הנפוצים ביותר הם אלה הנגרמים כתוצאה משינויים ניווניים הקשורים לגיל מתקדם. לרוב, כניסיון טיפול ראשוני, ניתן טיפול שמרני הכולל תרופות נגד כאבים ונוגדי דלקת, פיזיותרפיה או טיפולים אחרים. רק אם נכשל הטיפול הזה, או כאשר יש קרעים גדולים, יש מקום לטיפול ניתוחי ראשוני. הייתי ממליץ שתפנה לאורתופד כדי שיסקור בפניך את אפשרויות הטיפול. בהצלחה ד"ר רונן בלכר - אינפומד

תשובה:

התשובה היא כן. כיום קיימות מספר אלטרנטיבות טיפוליות ניתוחיות כחלופה לניתוח להחלפת מפרק שורש כף היד במפרק מלאכותי, ע"י ביצוע ניתוחים בסדר גודל קטן יותר, בהתאם למצבו הבריאותי של המטופל, גילו וסוג הפגיעה. האלטרנטיבה הטיפולית העיקרית הינה ניתוח לאיחוי שורש כף היד (wrist fusion). ניתוח זה מפחית את הכאבים המפרקיים ע"י מתן אפשרות לעצמות המרכיבות את המפרק לגדול ולהתאחות יחד, כעצם יחידה. בצורה כזו פוחתים משמעותית הכאבים בעת הנעת המפרק, אולם החיסרון הגדול של השיטה הוא שאינה מאפשרת תנועה של המפרק. לרוב משתמשים בניתוח זה כניתוח ביניים עד להשתלת מפרק שורש כף יד מלאכותי.

תשובה:

היתרון הבולט והעיקרי של טיפול ניתוחי (בגישה פתוחה או מילעורית) על פני טיפול שמרני בקיבוע, הוא הירידה הניכרת באחוזי היווצרות קרע חוזר של הגיד לאחר זמן. הסיכון לקרע חוזר לאחר טיפול שמרני מגיע לכ- 10% מהמקרים, בעוד שעם טיפול ניתוחי סיכון זה עומד על כ-1-6% . איחוי הקרע בצורה ניתוחית מספק תוצאות טובות יותר אף מבחינת החוזק למפרק, והדבר חשוב בעיקר למטופלים צעירים ופעילים. בנוסף, זמן החזרה לפעילות שגרתית קצר יותר עם טיפול ניתוחי על פני שמרני, שכן בעצם הניתוח מסייעים לרקמה לעבור איחוי והחלמה מהירים יותר ע"י תפירת הקרע.