טיפול בסכיזופרניה (Schizophrenia Treatment)

סכיזופרניה נחשבה עד העשורים האחרונים למחלה חשוכת מרפא שלחולים בה אין כל אפשרות מלבד חיים של סבל, פעמים רבות בבתי חולים לבריאות הנפש. הדרך לריפוי מלא של סכיזופרניה טרם התגלתה, אך ישנם מספר מודלים טיפוליים ושיקומיים המאפשרים צמצום של רבים מהסימפטומים וכך ניהול של חיים עצמאיים ומספקים יותר.

מהי סכיזופרניה?

סכיזופרניה היא מחלה המשויכת לקבוצת הפרעות המכונה קבוצת ההפרעות הפסיכוטיות, השכיחות שלה באוכלוסייה היא כ-1% . סכיזופרניה מתפרצת במרבית המקרים בגילאי ההתבגרות או הבגרות המוקדמת, לעיתים באופן פתאומי ולעיתים לאחר שנים של התנהגות נסוגה, ביישנית ומוזרה.

סכיזופרניה גורמת לפגיעה מקיפה ביכולת התפקוד בתחומים הרגשי, השפתי והקוגניטיבי ומאופיינת בשני סוגי סימפטומים מרכזיים:

• סימפטומים חיוביים - סימפטומים המופיעים ברוב המקרים במהלך התקף פסיכוטי ומתבטאים בפגיעות בתפיסת המציאות ובשיפוט, בעקבות הופעתם של תופעות כמו דלוזיה, הלוצינציה, מחשבות יחס והפרעות חשיבה נוספות. אלו גורמות בין השאר להופעת דיבור לא קוהרנטי וחשיבה אסוציאטיבית וביזארית. במהלך פסיכוזה, המלווה בהופעתם של תסמינים אלו, התנהגותו של האדם עלולה להיות מוזרה, חסרת עכבות ואף תוקפנית.

• סימפטומים שליליים - הסימפטומים השליליים הם סימפטומים המתקיימים ברציפות, ללא תלות במצבי פסיכוזה נקודתיים. בקבוצה זו נכללים סימפטומים כאפטיות, קהות רגשית, דיבור דל, היעדר עניין והנאה, ונסיגה חברתית.
אופן ההופעה של הסימפטומים הללו, תדירותם והיחס בין הסימפטומים החיוביים והשליליים, מושפעים בין השאר מסוג הסכיזופרניה. ישנם הבדלים משמעותיים בין סכיזופרניה הבפרנית, סכיזופרניה פרנואידית, סכיזופרניה רזידואלית, סכיזופרניה קאטטונית, וסכיזופרניה בלתי מובחנת.

טיפול בסכיזופרניה

הסימפטומים המאפיינים סכיזופרניה הם מקיפים ומשפיעים על רמת התפקוד הכללית. אי לכך, הטיפול המועדף הוא טיפול כוללני שמתמקד בהתמודדות עם הסימפטומים, לצד שיקום תפקודי וסיוע פסיכולוגי, המכוון להעניק תמיכה לחולה עצמו ולבני משפחתו.

הבסיס של הטיפול בסכיזופרניה הוא הטיפול התרופתי, המכוון להפחתת הופעתם וחומרתם של הסימפטומים החיוביים וצמצום השפעתם של הסימפטומים השליליים. טיפול זה ניתן על ידי פסיכיאטרים וכולל בדרך כלל מתן תרופות אנטי פסיכוטיות, כאשר במידת הצורך מלווים אותו גם בטיפול בתרופות נגד דיכאון או תרופות נגד חרדה על פי הצורך. הטיפול התרופתי הקיים כיום נחשב יעיל בטיפול בסימפטומים החיוביים, אך במרבית המקרים אינו גורם לשיפור מספק בתפקוד הכללי, ביכולות החברתיות וברמת הסיפוק מהחיים ותחושת הרווחה. משום כך ברוב המקרים הטיפול התרופתי ילווה בתוכנית שיקום. תכנית השיקום נבנית בהתאם לצרכיו, יכולותיו ורמת תפקודו הכללית של המטופל. התוכנית בנויה כתהליך הכנה שבסופו יהיה המטופל מסוגל להשתלב בתוכניות של שיקום נפגעי נפש, הכוללות בין השאר: השתלבות במועדונים חברתיים, תעסוקה נתמכת המסייעת בהשתלבות במקומות עבודה או תעסוקה מוגנת, חונכות ומגורים במסגרות דיור מוגן או הוסטלים.

השילוב של טיפול פסיכיאטרי עם תכנית שיקומית מסייע למטופלים רבים לתפקד ברמה סבירה ומשפרת את יכולותיהם לקיים אורח חיים עצמאי. עם זאת רבים מהם מתמודדים בכל זאת עם מצוקה רגשית, בידוד חברתי וקשיים בהתמדה בנטילת הטיפול התרופתי והשתתפות בתהליך השיקומי. משום כך, לחולי סכיזופרניה אשר יכולותיהם הוורבליות והקוגניטיביות פגועות פחות באופן יחסי, יכולה לסייע גם פסיכותרפיה, הניתנת על ידי פסיכולוגים. פסיכותרפיה יכולה לספק תמיכה, לקדם רכישה של מיומנויות בין אישיות, להגביר את שיתוף הפעולה עם התוכנית השיקומית והטיפול התרופתי ותהווה מקום בטוח לעיבוד והתמודדות עם חוויות וקשיים הנגרמים מההתמודדות עם המחלה ובהיבטים אחרים בחיי המטופל.

אלמנט משמעותי נוסף בטיפול שעשוי לשפר משמעותית את תפקודו של האדם הלוקה בסכיזופרניה הוא התמיכה שניתנת לבני משפחתו, בייחוד בשלבים הראשונים של התפרצות המחלה. סכיזופרניה היא הפרעה אשר משפיעה מאד על התפקוד הבין אישי, ובני משפחה רבים מתקשים לקבל את השינויים שחלים בהתנהגות עם פריצת המחלה. השתתפות בני המשפחה בטיפול פרטני או טיפול משפחתי, ו/או בקבוצת תמיכה למשפחות של נפגעי נפש יכולה לסייע להעלות את רמות ההבנה, התמיכה והאמפתיה ועל ידי כך לחזק את מערכת התמיכה של המטופל ולשפר באופן ניכר את רווחתו הנפשית. תמיכה כזו יכולה גם להוות מנוע ולהעניק מוטיבציה להתמדה בטיפול התרופתי וכך לשמירה על רמת תפקוד גבוהה יותר.