סכיזופרניה לא מאורגנת

סכיזופרניה הבפרנית, המוכרת גם כסכיזופרניה לא מאורגנת, היא אחת מתתי הסוגים של מחלת הסכיזופרניה. זוהי מחלה המשתייכת לקבוצת הפרעות שנקראת קבוצת הפרעות פסיכוטיות. ארבעה תתי הסוגים הנוספים הם: סכיזופרניה פרנואידית, סכיזופרניה רזידואלית, סכיזופרניה קאטטונית וסכיזופרניה בלתי מובחנת.

סכיזופרניה הבפרנית מתאפיינת בסימפטומים רבים המשויכים למחלת הסכיזופרניה, סימפטומים חיוביים וגם סימפטומים שליליים. כחלק מהמחלה, ניתן לראות פגיעה חמורה בהיבטים רגשיים וקוגניטיביים. מבחינה רגשית, ישנה תנודתיות קיצונית בין מתח ותנועתיות יתר, לבין השטחה רגשית. הרגש המתעורר אינו תואם את תכני החשיבה, כך שעשויים להופיע למשל צחקוקים, או פרצי צחוק סוערים, בלי שום סיבה ניכרת לעין. מבחינה קוגניטיבית, מופיעים מצבים של הלוצינציה, מחשבות ביזאריות, התנהגות לא מאורגנת, קיטועים במהלך החשיבה ותלונות סומטיות. סימפטום מרכזי נוסף של סכיזופרניה הבפרנית הוא נסיגה חברתית חמורה, הגורמת לכך שכמעט ולא מקיימים תקשורת עם העולם החיצון. הלוקים בסכיזופרניה הבפרנית נראים פעמים רבות מלאי שביעות רצון, והתנהגותם נתפסת כאווילית.

מהלך המחלה מתחיל ברוב המקרים בהתקף פסיכוטי ראשון, שבו מופיעים סימפטומים חיוביים, כגון פעלתנות רבה ללא מטרה, המלווה גם בהתפתחות מהירה של סימפטומים שליליים כולל פאסיביות וחוסר מוטיבציה.

המחלה היא מחלה כרונית, כך שברוב המקרים יופיעו גם התקפים פסיכוטיים נוספים, המלווים בנסיגה תפקודית. סוג זה של סכיזופרניה מתפרץ ברוב המקרים במהלך שנות העשרה או בתחילת שנות העשרים, ונפוץ יותר בקרב אנשים הסובלים מהפרעות אישיות, הנוטים לביישנות והסתגרות.

הטיפול המרכזי בסכיזופרניה הבפרנית ניתן ע"י פסיכיאטרים, באמצעות מתן תרופות אנטי פסיכוטיות.