דלקת המעי הגס (Colitis)

ראשי
שאלות ותשובות

תאור

דלקת במעי הגס (קוליטיס, Colitis) היא מצב שבו נפגעת רירית המעי הגס ומופיעים אודם, בצקת, פריכות והתכייבויות ברירית המעי.
אצל חולי קוליטיס יימצאו בבדיקה מיקרוסקופית ריבוי של תאי דלקת מסוגים שונים (תאי דלקת חדה או כרונית), לעיתים, עיוות של המבנה התקין של דופן ורירית המעי, וחדירה של תאי דלקת למבנים הבלוטיים ברירית המעי הגס.

הגורמים לדלקת במעי הגס רבים ומגוונים. שתי הסיבות השכיחות כוללות זיהום או מחלה דלקתית כרונית במעי (קוליטיס כיבית - קוליטיס אולצרוזה, מחלת קרוהן, קוליטיס מיקרוסקופית, או ממקור לא ברור - Indetermined).

תהליך זיהומי הוא סיבה שכיחה לקוליטיס. בין החיידקים השכיחים נכללים חיידק השיגלה, סלמונלה, א' קולי, קמפילובקטר וקלוסטרידיום דיפיצילה. אמביאזיס הוא הזיהום השכיח מטפילים הגורם לקוליטיס, ואילו זיהום מנגיף הציטומגלו הוא הגורם השכיח לקוליטיס בקרב מדוכאי חיסון.

סיבות אחרות, נדירות יותר כוללות דלקת במעי הגס כתגובה לטיפול בקרינה (לאגן או לערמונית), או עקב נזק הנובע מחסר באספקת הדם (איסכמיה) לאזור מסוים במעי הגס. בשני מצבים אלה הדלקת בדרך כלל ממוקדת ואינה מפושטת.

התלונות העיקריות של הלוקים בדלקת המעי הגס הן צואה דמית, שלשול, טנזמוס (התחושה להתרקנות), חום וכאב בטן.

האבחון נקבע על סמך תלונות החולה בשילוב עם בדיקה גופנית, תרביות צואה, והסתכלות ישירה על הרירית בקולונוסקופיה, וכן בעזרת התקנת ביופסיות.

הטיפול תלוי בסיבה לקוליטיס. מטפלים בזיהום באמצעות אנטיביוטיקה, ואילו במחלת מעי דלקתית מטפלים באמצעות טיפול אנטי-דלקתי.

פרופ' רמי אליקים

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007




פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה




הצטרפו לאינדקס הרופאים!