טכיקרדיה פרוזדורית

טכיקרדיה פרוזדורית, מוגדרת כשלוש (או יותר) פעימות פרוזדוריות מוקדמות רצופות בקצב של למעלה מ-100 פעימות לדקה. קיימים סוגים שונים של טכיקרדיה פרוזדורית, אולם המשותף לכולם שמקורם בפרוזדורים.

טכיקרדיה פרוזדורית אחראית ל- 10% עד 15% מהטכיקרדיות בגיל מבוגר. היא קשורה למחלות מבניות בשריר הלב, למחלת לב איסכמית, מופיעה לאחר ניתוחי לב שונים, ובעקבות מחלת ריאות כרונית חסימתית, חסר איזון באלקטרוליטים והרעלת תרופות בעיקר דיגוקסין. לעיתים רחוקות היא מתרחשת גם אצל אנשים בריאים.

טכיקרדיה פרוזדורית היא בדרך כלל בעלת אופי התקפי, אך יכולה להתבטא גם כטכיקרדיה מתמדת.
תלונות החולים כוללות: פלפיטציות - הרגשת פעימות הלב, דופק מהיר, חרדה, קוצר נשימה, לחץ בבית החזה ולעיתים סחרחורת ועייפות.

מסווגים את הטכיקרדיה הפרוזדורית על פי מנגנון הטכיקרדיה: Reentry תוך-פרוזדורית, טכיקרדיה פרוזדורית אוטומטית וטכיקרדיה פרוזדורית שנגרמה על ידי גורם מגרה.

1. Intraatrial reentry, טכיקרדיה פרוזדורית: מתקיימת בדרך כלל אצל חולים הלוקים במחלת לב בסיסית או בהפרעות קצב פרוזדוריות אחרות, כמו רפרוף או פרפור פרוזדורים. המנגנון לא ברור דיו. קצב הלב נע בין 120 ל-240 פעימות לדקה, ובדרך כלל ביחס קצב פרוזדור-חדר 2:1 כך שהסתמנות קלינית אינה מתלווה כלל או הסתמנות קלה בלבד. לעיתים קשה מאוד להבדיל בינה לבין הפרעות קצב על-חדריות אחרות, וטיפול באמצעות תרופות שונות, כגון: אדנוזין החוסם את הקישרית הפרוזדורית-חדרית (AVN blocker) עשוי לסייע באבחון. טיפול הבחירה בדרך כלל הוא ביצוע בדיקה אלקטרופיזיולוגית לקביעת אבחון מדויק של סוג הפרעת הקצב, ובהמשך ביצוע אבלציה באמצעות תדר רדיו עם סיכויי הצלחה של כ-75%. טיפול נוגד הפרעות קצב אינו יעיל בדרך כלל בטכיקרדיה זו.

2. טכיקרדיה פרוזדורית אוטומטית: מושרת בדרך כלל על ידי מוקד חיצוני בפרוזדור (כלומר לא מקישרית הסינוס). ייתכן שמקורה באזורים מסוימים בפרוזדור הימני ובאזור הוורידים הריאתיים בפרוזדור השמאלי. מנגנון הפרעת הקצב אינו ברור דיו. מנגנון זה של טכיקרדיה פרוזדורית שכיח יותר אצל חולים הלוקים בתופעת החימום (Warm-up phenomenon), כלומר, האצת מהירות הטכיקרדיה לאחר התחלתה. טכיקרדיה פרוזדורית זו אינה מגיבה לגירוי עצב הווגוס, ונוטה להיות ממושכת או מתמדת. תרופות יעילות לדיכוי טכיקרדיה פרוזדורית אוטומטית הן תרופות מקבוצת חוסמי הביתא כגון פרופרנולול (דרלין). האדנוזין יכול להאיט זמנית את הטכיקרדיה ולעיתים רחוקות אף להביא לסיומה. הוורפמיל (איקקור) מקבוצת חוסמי תעלות הסידן, נמצא כבלתי יעיל. הטיפול המומלץ בטכיקרדיה פרוזדורית מהסוג המתמיד הוא ביצוע אבלציה באמצעות תדר רדיו.

3. טכיקרדיה פרוזדורית מגורם מגרה (הדק) - Triggered atrial tachycardia שכיחה פחות בהשוואה לטכיקרדיות הפרוזדוריות האחרות, והיא מתרחשת בעיקר אצל חולים מבוגרים. עודף גירוי סימפתטי יכול לסמן את ראשיתו של סוג זה של טכיקרדיה. הטיפול באדנוזין ובתרופות מקבוצת חוסמי תעלות הסידן כגון וורפמיל. גם בטכיקרדיה זו הטיפול המומלץ הוא אבלציה באמצעות תדר רדיו.