שיגדון מדומה

נוכחות של גבישים מינרליים בחלל המפרק עלולה לגרום לתגובה דלקתית חדה, ואף לנזק כרוני ומבני. שיגדון (Gout), נגרם על ידי גבישים מיקרוסקופיים של מלח חומצת השתן. בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כאשר שיטת הדיקור ובדיקת הנוזל המפרקי במיקרוסקופ אור מקוטב רווחה והלכה, נמצא כי במצבים מסוימים של דלקת מפרק חדה שנחשדה כשיגדון, נתגלו גבישים השונים במראם ותכונותיהם מגבישי מלח חומצת השתן. כדי לתאר את המצב הזה נטבע הכינוי "שיגדון מדומה", המתאר הסתמנות קלינית הדומה לשיגדון, אך השונה ממנו בסוג הגבישים.

החומר שנמצא זוהה כמלח סידן-זרחן מסוג פירופוספט  (Calcium Pyrophosphate Dihydrate או CPPD). הגבישים המשתחררים אל חלל המפרק נבלעים על ידי תאי דם לבנים, ומעוררים שרשרת מורכבת של תגובות המתבטאות בדלקת. משקעים של מינרל זה נוטים להצטבר בסחוסי המפרקים, ובמיוחד בסחוס הסיבי, כדוגמת המניסקים (סהרונים) של הברך, וניתן לזהותם כהסתיידות סחוס בצילומי רנטגן. תופעה רנטגנית זו, המכונה כונדרוקלצינוזיס (Chondrocalcinosis) אינה נדירה, ולעיתים קרובות אין לה כל ביטוי קליני.

הסיבות לשקיעת המינרל בסחוס מגוונות. הן כולות מצבים מטבוליים של יתר-סידן-הדם, מצבי הצטברות של ברזל (המוכרומטוזיס), תת-פעילות בלוטת התריס ואפילו שיגדון. תוארה גם צורה משפחתית ונדירה של התופעה בארצות שונות, לרבות ישראל. אולם ברוב המקרים אין מגלים סיבה מוגדרת לתופעה. שכיחות המחלה עולה עם הגיל, ובגיל 80 ניתן לזהות הסתיידות סחוס בכ-40% מן הצילומים.

פרופ' דן כספי

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007