COPD - אבחנה וטיפול

בדרך כלל האבחנה הראשונית של COPD מתבצעת על רקע החמרה, כאשר חולה נמצא במצב גרוע בהרבה מרמת התפקוד הבסיסית שלו. למרות שהאבחנה קלינית בעיקרה, בדיקת התפקוד הריאתי עוזרת מאוד באבחנה, במעקב ובקביעת הטיפול.

בדיקות אבחנתיות-

הבדיקה הבסיסית ביותר היא תפקודי ריאה (PFT)- נושמים דרך צינור מיוחד (שמודד את נפח ומהירות הנשימה) נשימות רגילות לאחר מכן מתבקש החולה לבצע נשימה עמוקה ושאיפה חזקה. הבדיקה, הקרויה גם ספירומטריה, יכולה לאשר שאכן מדובר במחלה חסימתית, לאבחן את חומרת החסימה, ולספק מידע נוסף. הבדיקה תלויה מאוד בשיתוף הפעולה של הנבדק, וחשוב לבצע בדיוק את הוראות הטכנאי.

גרסה נגישה יותר של תבחין הספירומטריה קרויה "מד זרם מקסימאלי בנשימה" (PEF). זהו מכשיר קטן, נייד וזול יחסית, המודד את המהירות המקסימאלית בשאיפה חזקה. המכשיר מאבחן הפרעה חסימתית, ויעיל במיוחד למעקב. ההחמרה בתוצאת תבחין ה-PEF היא אחת מאבני הבוחן כאשר שוקלים אשפוז של חולה COPD.

במקרים מסוימים רופא הריאות יזמין בדיקות נוספות. בדיקה גופנית מדוקדקת וצילום חזה יכולים לספק מידע רב וזמין לגבי המצב הריאתי (נפחת, דלקת סימפונות ועוד). בנוסף לעיתים מבוצע תבחין דיפוזיה - החולה נושם אוויר עם ריכוז נמוך מאוד (לא רעיל) של פחמן חד- חמצני (CO), ולאחר מכן נמדדת כמותו באוויר הננשף - כך ניתן לאבחן בעיות בנאדיות שמובילות לשחלוף גזים ירוד.

טיפול בסיסי -

1. הפסקת עישון - הוכח כי גם חולים שכבר אובחנו כסובלים מ-COPD יכולים לשפר את מצבם ולהאט את קצב הידרדרות תפקוד הריאות אם יפסיקו לעשן.

2. חמצן - זהו הטיפול היחיד (מלבד הפסקת עישון כמובן) שהוכח כיעיל בשיפור השרידות של חולי COPD. מדובר בטיפול לא נוח (למרות שקיימות מערכות חמצן ניידות, בהן אפשר להשתמש גם מחוץ לבית), אולם חשוב ביותר: השיפור בשרידות יחסי לשעות החמצן שמקבל המטופל.

3. פיזיותרפיה נשימתית - הוכחה כיעילה מאוד הן בשיפור איכות החיים של המטופלים והן בהקטנת כמות ההחמרות.

4. מרחיבי סימפונות - אנטי כולינרגיים, משפעלי בטא ו בשאיפה משמשים כולם בטיפול הבסיס בחולי COPD בינוניים וקשים. לתרופות הללו תופעות לוואי, ולכן הטיפול חייב להיות מנוטר על ידי רופא מומחה.

5. סטרואידים (כדורים) - במקרים קשים מוסיפים טיפול סטרואידים מערכתי, למרות תופעות הלוואי האפשריות של טיפול זה.

6. תיאופילין - תרופה שכמעט והוצאה משימוש בישראל בגלל תופעות לוואי לא נעימות (בעיקר בחילה) והצורך בניטור רמות התרופה בדם. בשנים האחרונות הפופולאריות של התרופה, שמצויה בכמויות מזעריות גם בתה, עולה.

7. מניעת החמרות - גם כאן מניעה היא הטיפול הטוב ביותר. מלבד הימנעות מגורמים אוניברסאליים להחמרה (עשן סיגריות ומדורות, אבק ועוד), כל חולה צריך "ללמוד את עצמו" - לתעד אלרגנים פוטנציאליים שגרמו להחמרות בעבר ולהימנע מהם. צעד מניעתי חשוב מאין כמוהו הוא חיסונים, בייחוד למזהמים נפוצים בדרכי הנשימה (השפעת העונתית והפנאומוקוק).

8. במקרים מסוימים עשוי הרופא המטפל להחליט על תוספת תרופות נוספות, כגון מרככי ליחה (מוקוליטים) בשאיפה. בתתי הסוגים הנדירים של COPD בהם ידוע פגם אנזימי בודד כגורם למחלה, מפותחים כיום טיפולים מבטיחים להחלפת האנזים הפגום (בשאיפה).

טיפול בהחמרה -

לצערנו מרבית חולי COPD יחוו החמרות רבות במחלה. ההחלטה לגבי אשפוז מתבצעת לפי ההתרשמות הקלינית, בשילוב עם מדדים אובייקטיביים ומדדים חיוניים.

ברוב המקרים, הטיפול כולל מרחיבי סימפונות באינהלציה, ותוספת חמצן.
בחולים מאושפזים לרוב מוסיפים טיפול בסטרואידים (מערכתי) וטיפול אנטיביוטי רחב טווח.
במקרה בו קיים כשל נשימתי יתכן ויהיה צורך בהנשמה מלאכותית.

לכל אורך הטיפול בהחמרה נעשה ניטור צמוד של מדדים חיוניים ובדיקות דם. במקרים רבים מוסיפים בדיקות נוספות כגון תרביות (לחיפוש זיהומים, שיכולים גם להיות גורם להחמרה) דם, כיח ושתן.

חשוב במידת האפשר לנסות ולהבין את הגורם להחמרה.