תסביב של הטפולה

ברוב המקרים מדובר בשחלה גדולה אשר מכילה ממצא כמו ציסטה או גידול שחלתי שפיר. שחלה זו, מפאת גודלה ומשקלה, נוטה "ליפול" על צירה ולגרום על ידי כך לתסביב. יש גידולים שפירים מסוימים כמו דרמואיד הגורמים באורח שכיח יותר לתסביב של השחלה. לעיתים מדובר בשחלה גדולה על רקע של טיפולי פריון להשראת ביוץ. יש גם ציסטות מתפקדות המפרישות הורמונים, מופיעות בשחלה ונעלמות עצמונית, אך מפאת גודלן יכולות לגרום לתסביב.
לעיתים רחוקות נגרם תסביב כאשר השחלה רגילה. במקרים נדירים אלו הסיבה לתופעה אינה ברורה, ואחת ההשערות היא שהגורם הוא רפיון של הרצועות השחלתיות או אורכן העולה על התקין.

האבחון לא תמיד קל והוא מבוסס בעיקר על ההסתמנות הקלינית. כאשר בנוסף להסתמנות הקלינית מתגלה שהשחלה מוגדלת או מכילה גידול או ציסטה, קביעת האבחון סבירה אף יותר. בדיקה בעל-שמע (האולטרסאונד) יכולה לסייע רבות באישוש תסביב. מעבר לנוכחות של ממצא בשחלה אשר ניתן לראותו בעזרת העל-שמע, יש מדדים נוספים במראה של השחלה אשר משתקפים בבדיקת על-שמע, ואשר יכולים לתמוך באבחון של תסביב. תרומה נוספת, אך שרויה במחלוקת, ניתן להפיק מבדיקה באמצעות מכשירים מתקדמים למדידת זרימת דם (דופלר) בעל-שמע. לעיתים ניתן להדגים חוסר זרימת דם בשחלה שנגרם לה תסביב.

אין בתסביב סכנת חיים, אלא סכנה לאובדן השחלה או כל הטפולה. לכן, גישת הטיפול מושפעת מגילה של האישה ומתוכניותיה לגבי הרחבת המשפחה. כך, כאשר מדובר בילדה, נערה או אישה אשר לא השלימה את תוכניות הילודה שלה, הסף להתערבות נמוך על מנת שלא להסתכן באובדן השחלה. כאשר מדובר באישה בוגרת אשר השלימה את תוכניות הילודה שלה, או שהיא קרובה לגיל הבלות, הסף לניתוח גבוה יותר וניתן להמתין כדי לאפשר לכאב לחלוף עצמונית.
הטיפול בתסביב של השחלה הוא בניתוח. הניתוח המקובל כיום מתבצע בגישה לפרוסקופית. בגישה זו מוכנס דרך הטבור מכשיר אופטי בקוטר של 1.5 ס"מ לערך, ובעזרתו ניתן לראות את איברי האגן והבטן. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית. בעזרת שני חורים קטנים בשיפולי הבטן ניתן להכניס מכשיר נוסף ולבצע היפוך של השחלה על מנת להחזירה לתנוחה אנטומית תקינה. לרוב, לטפולה בתסביב יש מראה וצבע אופייניים הנגרמים עקב חוסר באספקת חמצן. היא בצקתית, תפוחה ובצבע כחול עד שחור. למרות ששינויי צבע אלו מעלים חשד להיווצרות נמק, מסובבים את הטפולה לעמדתה הרגילה, וזאת לאור יכולתה המרשימה של השחלה להשתקם ולחזור לתפקוד. משך ההתאוששות מהניתוח הוא בדרך כלל קצר. במצבים חריגים, כאשר התסביב נישנה מספר פעמים, שוקלים לעיתים לקבע את השחלה אל דופן האגן.