הפרעות תקשורת בילדים

ב-1943 תיאר Kanner לראשונה ילדים שלקו בעיכוב בהתפתחות השפה ולא יצרו קשרים חברתיים. תסמונת זו מופיעה, במרבית המקרים, לפני גיל שלוש. מאז תוארו תסמונות דומות שהופיעו בילדים, ומאפייניהן היו דומים לאוטיזם הקלאסי, אך נבדלו ממנו מבחינת חומרת הסימפטומים, גיל הופעתם הראשונה והסימנים הקליניים.

התסמונות הללו מכונות בשם הכללי (Pervasive Developmental Disorders (PDDs, ובעברית: הפרעות התפתחות נרחבות. שכיחות: ב-1966 דיווחו Lotter ושותפים על קיומה של התסמונת בשכיחות של כ-0.05% באוכלוסייה. חוקרים אחרים הצביעו על עלייה תלולה בשכיחות בין השנים 2000-1987 ועל המשך המגמה בשנים הבאות. בנים לוקים בתסמונת יותר מאשר בנות, בשיעור של פי 4-3.

סיבות אפשריות

במקרים מסויימים הסיבה היא קיומן של תסמונות גנטיות, כגון: תסמונת ה-X השביר, תסמונת Angelman ותסמונת רט. עד כה לא נמצאה סיבה חד-משמעית לתסמונת, והאבחון מבוסס על תצפית קלינית בלבד.

הסימנים הקליניים

1. המאפיין המרכזי הוא קושי ביצירת קשרים חברתיים. בנוסף יש קושי בקשר עין והילדים נראים כאילו הם נמצאים "בעולם משלהם";
2. אצל כ-75% מהילדים שלוקים באוטיזם קיים גם פיגור שכלי;
3. אצל כ-25% מהילדים שלוקים באוטיזם מופיעים גם פרכוסים;
4. המשחק של ילדים אלו חסר דמיון וכולל מניפולציות עם צעצועים, שהן נישנות וחסרות משמעות סימבולית. בנוסף הם מבצעים תנועות ידיים וגוף שנישנות בתכיפות;
5. התנהגות תזזיתית והתמקדות-יתר בדברים שאינם מעניינים ילדים בדרך כלל. בנוסף, הם מרגישים בנוח רק בשגרה המוכרת להם וכל שינוי מכניס אותם למצוקה.

אבחנה מבדלת בגיל צעיר

1. קשיי שמיעה;
2. תסמונת שפתית המופיעה מלידה, או תסמונת לנדאו-קלפנר (LKS).
3. תסמונת גנטית שחלק ממאפייניה הוא קושי בתקשורת.
4. פיגור שכלי שמלווה בהתנהגות עם מאפיינים אוטיסטים.

בדיקה גופנית: בדרך כלל אינה מעלה מידע נוסף למידע הקליני, אלא אם כן קיימות תסמונות גנטיות.

בדיקות מעבדה: תבוצענה רק במידה והבדיקה או ההיסטוריה הרפואית ו/או המשפחתית מצביעות לכיוון כלשהו.

חשוב לבצע בדיקת שמיעה.

הערכת התפתחות: ישנם מבחנים התפתחותיים מובנים שמסייעים לאבחון. דוגמה למבחן נפוץ הוא שאלון ה-CARS (Childhood Autism Rating Scale).

טיפול

הטיפול הנפוץ הוא טיפול מערכתי בשילוב רב-מקצועי ובמישורים חופפים:

1. חינוכי/התנהגותי.
2. טיפול תרופותי.
3. תמיכה במשפחות ושיתוף של ההורים בטיפול.

הטיפול החינוכי/התנהגותי מתבצע במסגרות מתאימות כמו למשל גני תקשורת, שניתן בהם טיפול אינטנסיבי על ידי צוות רב-מקצועי ומיומן. ככל שהטיפול אינטנסיבי יותר וניתן מוקדם יותר, כך ההתקדמות בכישורים החברתיים תהיה טובה יותר.

כמו כן, ישנן מספר שיטות טיפול נוספות:

א. שיטת ה-ABA (Applied Behavioral Analysis): פותחה על ידי Lovas. בטיפול בשיטה זו ההתמקדות היא בהתנהגות והטיפול מתבצע באופן אינטנסיבי במטרה לפתח מיומנויות של הסתגלות, שפה ותקשורת. ממחקרים עולה כי עד 50% מהילדים שטופלו בשיטה זו, השתלבו בחברה והיה אצלם שיפור במיומנויות השונות.

ב. שיטת ה-DIR (Developmental Individual Difference): פותחה על ידי Greenspan ו-Wider. בטיפול בשיטה זו מתייחסים למאפיינים הייחודיים של כל ילד, בדגש על הקשר שבין מצבו הרגשי לבין התנהגותו. משחק אינטראקטיבי הוא המוקד של הטיפול, ובמהלך המשחק יש להורים מקום חשוב.

ג. שיטת Treatment and Education of Autistic and Related Communication of Handicapped Children = TEARCH. מטרת השיטה היא קידום הילד ככל האפשר לכיוון חיים עצמאיים. ישנה משמעות רבה לתיאום עם צורכי המשפחה וההורים שותפים מרכזיים בטיפול. שיטה זו רואה חשיבות בשילוב עם ילדים ברמת התפתחות תקינה, בהתאם למצב הבשלות של הילד המטופל.

הטיפול התרופותי: אין שימוש בטיפול מסויים. תרופות שונות ממשפחת ה-SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhihitors), כגון Fluoxetine או תרופה אנטי-פסיכוטית (Risperidone), עשויות להיות בעלות השפעה על מצבי הרוח, כמו גם על אי-שקט וסימפטומים אובססיביים-קומפולסיביים, הנפוצים בקרב ילדים הלוקים ב-PDD.

פרוגנוזה

ההסתמנות לטווח ארוך אינה טובה. חיי הילדים שלהם IQ תקין צפויים להיות קלים יותר, אך עדיין לרובם בעיות בקשרים חברתיים. תסמונת אספרגר נמצאת גם היא בספקטרום האוטיסטי. כשישנה קומורבידיות של תסמונת גנטית, הפרוגנוזה תלויה באופי התסמונת הבסיסית. למרות זאת, ישנם בספקטרום האוטיסטי ילדים המגיעים להישגים משופרים בתחום העצמאות התפקודית וכן במישור החברתי.