בקע בילדים

לייעוץ נוסף בנושא בקע לחץ כאן >>>

סוגי הבקע השכיחים בילדים הם: בקע במפשעה ובקע בטבור.
בקע במפשעה: בקע במפשעה אצל ילדים (שבר או "קילה" בשפת העם) הוא ממצא מלידה. מבחינה התפתחותית הבקע הוא תוצאה של אי-היעלמות שלוחה תוך-בטנית, היורדת לשק האשכים בזכרים, או לשפתיים הגדולות בנקבות. בחיים העובריים שלוחה זו נעלמת בדרך כלל בסוף החודש השמיני, או בתחילת החודש התשיעי להריון.

בקע במפשעה יכול לבוא לידי הסתמנות קלינית בגיל הינקות, הילדות או הנעורים.
הבקע שכיח יותר בבנים מאשר בבנות, בתינוקות שנולדו פגים יותר מאשר באלו שנולדו במועד, בתום תקופת ההריון. כמו כן, הופעת הבקע שכיחה יותר בצד ימין מאשר בצד שמאל. בקע דו-צדדי ניתן לזיהוי ב-30%-15% מהילדים.
הבקע מזוהה בדרך כלל על ידי ההורים או הרופא המטפל, המבחינים בנפיחות במפשעה או בשק האשכים. ברוב המקרים הנפיחות נעלמת עצמונית, אך חוזרת ומופיעה בזמן מאמץ הגורם לעלייה בלחץ התוך-בטני כגון בכי, שיעול.
בקע מופיע בשכיחות-יתר בילדים הלוקים במחלות שבהם קיימת התפתחות לקויה של רקמת החיבור. כאשר קיים חשד לבקע במפשעה, יש להפנות את הילד לאבחון וטיפול של מנתח ילדים, כיוון שהטיפול בבקע הוא בניתוח. ניתן לקבוע מראש את מועד הניתוח ולבצעו בתוך זמן סביר.
מצב מיוחד הוא בקע כלוא. במקרים אלו לולאת מעי נכנסת לתוך שק הבקע ואינה חוזרת עצמונית. מצב זה מלווה בכאב מקומי, אי-שקט, לעיתים תפיחות הבטן והקאות. אם לא ניתן להחזיר את לולאת המעי לחלל הבטן חייב להתבצע ניתוח דחוף.

הניתוח מתבצע בהרדמה כללית בתוספת אילחוש מקומי. זה האחרון מקטין את צריכת משככי הכאבים ב-24 השעות הראשונות לאחר הניתוח. התיקון בניתוח בילדים מבוצע על ידי חתך קטן במפשעה, זיהוי שק הבקע והפרדתו מצינור הזרע וכלי הדם היורדים לאשך. בהמשך קושרים את שק הבקע בצווארו, מוציאים אותו וסוגרים את חתך הניתוח.
בתיקון בקע במפשעה הנקבות, חתך הניתוח זהה לזה המבוצע בזכרים. שק הבקע נתפר ומוצא, אך בנוסף נסגרת הטבעת הפנימית בדופן הבטן. בעקבות פעולה זו הסיכויים לחזרת הבקע בנקבות הם מזעריים.
מרבית הילדים המנותחים משתחררים לביתם מספר שעות לאחר הניתוח, במקרים מיוחדים הילד מאושפז ל-24 שעות.

בקע בטבור: בקע בטבור הוא ממצא מלידה המתהווה כתוצאה מאי-סגירה של טבעת הרקמה החיבורית (להלן חיתולית), הנמצאת בדופן הבטן סביב מוצא חבל הטבור.
המום מתגלה בדרך כלל מספר שבועות לאחר שגדם הטבור נשר ומופיע כנפיחות בטבור. קיום הבקע הוא אחד הממצאים השכיחים ביותר בחודשים הראשונים לחיי התינוק. הבקע שכיח יותר בתינוקות שנולדו במשקל נמוך. במרבית המקרים החלק הפתוח נסגר בין גיל 5-3 שנים. הגיל מהווה גורם חשוב בסגירת בקע בטבור. ברוב המקרים המום נסגר באופן עצמוני.
שכיחות הבקע זהה אצל זכרים ונקבות. בקע בטבור נמצא בשכיחות גבוהה בילדים הלוקים במחלות הפוגעות ברקמת החיבור, או אלו הלוקים בתת-פעילות של בלוטת התריס.
האבחון נקבע בדרך כלל בשבועות הראשונים לחיים. הבקע אינו גורם לתסמינים או לתחלואה. בילדים בניגוד למבוגרים, כליאת בקע בטבור נדירה. הנפיחות בטבור מופיעה ובולטת בעיקר בזמן הגדלת הלחץ התוך-בטני בזמן שיעול או בכי. בבדיקה גופנית ניתן למצוא נפיחות בטבור הניתנת להחזרה בקלות. חשוב ביותר לבדוק את קוטר החסר בחיתולית. ממצא זה הוא מדד חשוב למעקב בסגירת הבקע.
על מנת להוריד את רמת החרדה של הורים מהניתוח, יש להסביר להורים שההמתנה עד גיל 3 ייתכן ותימנע ניתוח.
מנהגים כגון הדבקת מטבע בטבור וקשירת הבטן לא תאיץ את סגירת הבקע ואינה משוללת סיבוכים. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית בתוספת אילחוש מקומי. מבוצע חתך בניתוח בקפלי העור בטבור, אזור שלאחר מכן יתמזג עם קפלי הטבור הפיזיולוגיים. שק הבקע מזוהה ונחתך, החסר בחיתולית נתפר ובהמשך נתפר העור.
זמן האשפוז נמשך בין שעות ספורות ל-24 שעות.

ד"ר חגית נגר

לייעוץ נוסף בנושא בקע לחץ כאן >>>