כתף קפואה

סימפטומים של כתף קפואה הם כאב, נוקשות והגבלה בתנועה.

השלב הראשון נקרא "שלב הכאב", והוא נמשך כ-3-8 חודשים. בשלב זה מופיע כאב הדרגתי ללא נוקשות, שהולך ומתגבר עם הזמן. הכאב מופיע לרוב תוך כדי תנועת הכתף, אך יכול להופיע גם במנוחה ובלילה. 

בשלב השני ("שלב ההקפאה") הכאב בכתף פוחת, אך מופיעה נוקשות אופיינית וירידה משמעותית בטווח התנועה של הכתף. שלב זה נמשך 4-6 חודשים, אך הנוקשות יכולה להישאר לפרק זמן של מספר שנים. ל-61%-33% מהחולים נשארת הגבלה קבועה בתנועת הכתף.

בשלב האחרון ("שלב ההפשרה") פוחתת הנוקשות וטווח התנועה גדל. עם זאת, חזרה לטווח תנועה תקין ללא טיפול היא נדירה. 

מפרקי הגוף עטופים בקפסולה, שהם גידים העוטפים את עצמות המפרק ושומרים עליו במקומו. במצב של כתף קפואה, מתרחש עיבוי של הקפסולה הגורמת לתסמינים המקובלים (נוקשות, הגבלה בתנועה וכאבים). למרות שהתסמינים מופיעים על רקע תהליך דלקתי, אין הימצאות של תאי דלקת באזור הכתף בניגוד למצב רגיל של דלקת מפרקים. 

עם הזמן, עובי הקפסולה יורד ("שלב ההפשרה") ויש שיפור בטווח התנועה. 

גורמי הסיכון המרכזיים של כתף קפואה הם:

• חוסר תזוזה (אימוביליזציה) של מפרק הכתף. זהו מצב אופייני להחלמה מניתוחי חזה (כמו ניתוח לכריתת שד), להחלמה משבר או קרע באזור הכתף והיד, ולהחלמה משבץ מוחי הגורם לפגיעה נוירולוגית. 

• גיל - מעל 50.

• מין – נשים נוטות יותר לסבול מכתף קפואה.

• חבלה בכתף.

• נזק קודם לכתף.

• קפסוליטיס מופיעה לרוב כבעיה משנית למחלות כגון סוכרת, מחלה בבלוטת התריס, שחפת, פרקינסון, מחלה ממארת, מחלות לב או לאחר ניתוח בלב.

• אוטם שריר הלב (התקף לב), אוטם במוח (שבץ) או חבלה בכתף עלולים להאיץ את התפתחות הקפסוליטיס בכתף.

אבחנת כתף קפואה מתבססת על סיפור הרקע הרפואי ועל בדיקת החולה. 

ברוב המקרים, יישלחו המטופלים לביצוע צילום רנטגן של הכתף, בו ייראו ירידה בנפח המפרק ופגיעה במיקום של המעטפת העוטפת את הצוואר האנטומי של עצם הזרוע (עצם ההומרוס). 

ללא טיפול מתאים, ברוב המקרים לא תהיה חזרה לטווח התנועה התקין לאחר הופעת כתף קפואה.

טיפול בכתף קפואה כולל הקלה בכאבים ומניעת הגבלה קבועה בתנועת הכתף. 

תרופות להקלת כאב בלבד (אנלגטיקה) ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs) יעילות להקלת הכאב.

הזרקת סטרואידים למפרק הכתף יעילה כטיפול בכאב ולשיפור התנועה. נטילת סטרואידים בדרך פומית (בבליעה) יעילה נגד כאב, אך אין לסטרואידים השפעה על שיעור ההחלמה.

נמצא כי הנעה של הכתף יכולה לסייע בשמירה על טווח התנועה, וכי חימום או קירור של האזור יכולים להקל על הכאב ועל שחרור כתף קפואה. 

פיזיותרפיה לכתף קפואה חיונית על מנת לשמור על טווח תנועת הכתף, ועל מנת לצמצם את כיווץ השרירים באזור. תרגילים לכתף קפואה כוללים הנחת היד כנגד הקיר ו"טיפוס" על הקיר עם האצבעות והנחת הכתף על משטח מאוזן תוך כדי התכופפות, וניעה של הכתף כמטוטלת יחד עם הגרביטציה. 

במצבים מסוימים יבוצעו מניפולציות על הכתף בהרדמה כללית, כך שהמטופל לא ירגיש כאב והרופא יוכל לסייע בשחרור הקפסולה המהודקת.

במקרים נדירים ובמידה ופתרונות אחרים לא הביאו לשיפור התסמינים, קיים ניתוח ארתרוסקופי לכתף קפואה, אשר במהלכו המנתחים מבצעים חתך קטן באזור המפרק ומסירים את הרקמה הצלקתית והדביקה בקפסולה.

טרם ידועה במלואה הסיבה המלאה להופעת כתף קפואה. עם זאת, כיוון שגורם הסיכון העיקרי להופעת המצב הוא חוסר תנועתיות של המפרק לאורך זמן ממושך, מומלץ להתייעץ עם הצוות הרפואי לגבי חזרה לתנועה בהקדם לאחר פגיעה באזור או ניתוח המערב את אזור החזה או היד.